*צרחות*
אעאע, אני כל כך מתרגשת לפרסם את זה 
אני מקווה שקצב הפרסום של הפיק הזה יהיה בסביבות הפעם בשבועיים (הפרקים בכל זאת מאוד ארוכים - זה עוד יחסית קצר), ושזה לא יפריע לקצב שלי עם א''ה והפאנפיק פרסי ג'קסון שעליו אני עובדת - שייקרא, כנראה, שדים (
) ושיתחיל להתפרסם כבר השבוע!
טוב, רות סוף חפירות.
אוהבת, לורה 
(אכן! בחרתי לי שם שבו יפנו אליי כאן! הייתן מאמינות?)
~
פרק 1 - הבנות שהותירו אחריהן אבק
הנבחרת:
-רודפות
שנה שישית, גריפינדור, ג'יני וויזלי
שנה שלישית, הפלפאף, פאטריס פאטיל
שנה שביעית, גריפינדור, הרמיוני גריינג'ר
שנה שביעית, סלית'רין, פנסי פרקינסון
שנה רביעית, רייבנקלו, אדריאן אבוט
שנה חמישית, סלית'רין, אננדה מאלפוי
-שומרות
קפטן: שנה שביעית, הפלפאף, סוזן בונז
שנה שביעית, הפלפאף, חנה אבוט
-מחפשות
שנה שנייה, סלית'רין, ג'סיקה בנטלי
שנה שישית, הפלפאף, בטינה ג'ונסון
-חובטות
קפטן: שנה שביעית, רייבנקלו, ג'וליה בוט
שנה שביעית, סלית'רין, מיליסנט בלסטרוד
שנה שביעית, גריפינדור, פווארטי פאטיל
שנה רביעית, גריפינדור, נטלי מקדונלד
"אתן טובות, וויזלי."
ג'יני, שנגבה את מצחה המיוזע בגלימות הקווידיץ' המושלכות שלה, עצרה והרימה את מבטה.
"טובות," היא חזרה בחשדנות, "אבל...?" היא חיכתה לעלבון הבלתי נמנע.
"אתן טובות," חזר בלייז זאביני, מושך בכתפיו.
"מה, שום דבר על היותי טובה מספיק בשביל קבוצה משנית של מוגלגים או משהו?" גי'ני התריסה בעצבנות. הוא לא היה אמור לצפות בהן מתאמנות!
בלייז חייך. "לא היית יכולה לשחק בשביל קבוצה מוגלגית, האמת," אמר לה. "אני די בטוח שאי אפשר לשחק כדורגל על מטאטאים."
"ג'ין!"
ג'יני הסתובבה וראתה את חברתה, השומרת חנה אבוט, רצה אליה, פניה זוהרות. "ג'ין, התרגיל האווירי הזה היה גאוני! מתי למדת אותו?"
"בקיץ שעבר," ג'יני קרנה, מדושנת עונג, למרות זאביני. "אבא השיג כרטיסים לחצי גמר גביע העולם בקווידיץ', אנגליה נגד הודו. הרודפת הכוכבת של הודו, באנהי לאמבהה - היא אדירה - היא עשתה את זה, ממש לפני קליעה. היא ממש קפצה עם הכדור דרך החישוק. אני קפצתי מעל. לא רציתי להישאר תלויה שם." חנה ציחקקה.
"זאת עבירה, כשחושבים על זה." ג'יני הסתובבה לעבר בלייז, שעמד והקשיב. חנה הבחינה בו ונראתה מתוחה לפתע.
"זאת לא," התנגדה ג'יני. "לא איימתי או נגעתי בשומרת בכלל. מסתבר שאם אתה יכול לעשות את זה מבלי לגעת בחישוק או בשומר, זה מהלך תקין. הו, ויש את העניין הפעוט של לנחות על המטאטא שלך בצד השני, כמובן."
"הא." בלייז נראה מתרשם.
"ובכן? תסתכלי עליי, אני מזיעה כמו חזיר; בואי נעוף למקלחות," אמרה חנה, מחווה על הלבוש שלה בגועל קל. לבוש אולי הייתה מילה מוגזמת. מלבד המגינים שלה, היא הייתה לבושה במכנסי כדורגל קצרים וחזיית ספורט, יחד עם נעלי ריצה שחוקות. ג'יני לא הייתה לבושה טוב יותר מזה בעצמה. התלבושת שלה הכילה זוג ממורט של מכנסיים נמתחים שגולגלו עד לברכיה, נעלי ריצה ללא שרוכים, וחולצת טריקו בלויה עם הכיתוב "אני אכה במרביצן שלך" לרוחב החזה.
"נכון." גי'ני פנתה ללכת לחדרי ההלבשה.
"חכי, ג'ינג'ית," בלייז קרא אחריה. ג'יני עצרה.
"לכי, חנה, אני אשיג אותך," היא אמרה, חוזרת לבלייז. היא יכלה להרגיש את מבטה המופתע של חנה על גבה, אבל שמעה את צעדיה כשהיא סבה לאחור ורצה בקלילות על פני המגרש.
"מה, זאביני?" היא שאלה.
"עוד כמה זמן את עומדת להמשיך עם נבחרת הבנות הזו?" הוא שאל בבוטות.
"לא יודעת." ג'יני משכה בכתפה ברישול. "אנחנו משחקות רק בשביל הכיף, אתה יודע. אנחנו לא ברמה של נבחרת אמיתית או משהו."
"אתן יכולות להיות."
"מה?" ג'יני בהתה בו, צוחקת בחוסר אמון. "תראה, זאביני, הסיבה היחידה שהקמנו את הקבוצה הזו הייתה כדי שלאלו מאיתנו שלא הצליחו להתקבל לנבחרות של הבתים תהיה אפשרות להתאמן ולהנות בלי להצטרך לדאוג לגבי יריבויות בין הבתים או דברים בסגנון. זה לא - זה אף פעם לא היה אמור להיות משהו משמעותי."
"אבל אתן אפילו לא מתחרות נגד שאר הבתים," הוא ציין, מתנתק מהקיר ומתקדם לעמוד מולה.
"נגד מי נשחק?" היא השיבה. "קודם כל, יש מספיק מאיתנו בשביל שתי קבוצות. שנית, בשתי הקבוצות יש תלמידות מכל ארבעת הבתים. אנחנו לא יכולות לשחק נגד חברי הבית שלנו. בכל מקרה, בשביל מי נזכה בנקודות, הממ?"
"טוב," אמר בלייז בעצבנות. "זה פשוט חבל לבזבז את הכישרון שיש לחלק מכן על משחקי בנות טיפשיים. אתן צריכות להשיג מאמן ולנסות לשחק איפשהו. נתראה, וויזלי."
"חכה - זאביני!" התעניינות התעוררה בג'יני פתאום. היא לא הבינה שהוא חשב שהן היו עד כדי כך טובות. "אתה מכיר מישהו - ?"
"ג'ין!" מתוסכלת, ג'יני הסתובבה שוב. הרמיוני גריינג'ר רצה לעברה, נימבוס 2001 מעל כתפה החשופה. היא חייכה חיוך מסנוור. "אימון מדהים, לא ככה? את באה ל - הו, שלום, זאביני."
ג'יני הסתירה חיוך כשקולה של הרמיוני נעשה זהיר.
"זאביני כאן חושב שאנחנו טובות, מיוני," היא אמרה, מסתובבת חזרה לעבר בלייז. "הוא חושב שכדאי שנשיג מאמן וננסה להתחרות."
הרמיוני נראתה מבועתת.
"בדיוק עמדתי לספר לוויזלי על חבר שלי שהיה יכול להיות המאמן האידאלי אם כולכן הייתן רוצות לקחת את זה יותר ברצינות," הברונטי הנאה אמר בקור רוח. ג'יני הבחינה בהיסח הדעת שעיניו הכהות של בלייז סקרו את הרמיוני בדרך שונה מאיך שהביטו בג'יני עצמה. מעניין.
"באמת?" הרמיוני אמרה חלושות. "אתה באמת חושב שאנחנו טובות?"
בלייז נחר. "אם להגיד את זה ככה," הוא אמר. "אני חושב שנבחרת הבית שלכם מפסידה הרבה בזה ששתיכן לא משחקות בשבילה. גם אבוט היא לא בדיחה, אם כבר מדברים."
"אז למה, אם אנחנו כל כך טובות, אנחנו צריכות מאמן?" הרמיוני שאלה בחשדנות, למרות שג'יני ראתה שהיא הסמיקה מהמחמאה. לא לעיתים קרובות הכירו בהרמיוני כשחקנית קווידיץ' טובה כמו רון, שיימוס, או דניס.
"את ו-וויזלי טובות, אבל אין לכן שום טכניקה," אמר לה בלייז, מבטו עדיין עז כשצפה בה. "נגד בנות אחרות, אתן מדהימות, אבל בגלל שאין לכן אסטרטגיה הייתן מתרסקות נגד קבוצה אחרת. כל מה שאתן צריכות הוא מאמן שייתן לכן כמה רעיונות איך לשחק, קצת קואורדינציה קבוצתית - ואולי קצת אימונים קשים בלי מטאטאים - והייתן מביסות את כל אחת מנבחרות הבתים."
"למה?" ג'יני שאלה, נדהמת לקבל שבחים כאלה מסלית'רני, מכל האנשים.
"כי אתן בנות," הוא אמר בפשטות. "אתן עובדות טוב יותר ביחד, ואתן באופן טבעי יותר מסונכרנות עם שאר השחקניות. בנוסף, אתן לא בהכרח דבקות בתהילה שבמשחק - לא כמו שאתן דבקות בלכסח את היריב."
הרמיוני עיקלה את שפתיה בחיוך, וג'יני הייתה כמעט בטוחה שחברתה חשבה על רון.
"אתה נשמע כאילו חשבת על זה הרבה מאוד, זאביני," אמרה המכשפה הצעירה, פותחת את בקבוק המים שלה ולוקחת לגימה. "אבל מי ירצה לאמן נבחרת שמורכבת רק מבנות?"
"זה ברור," ג'יני התערבה בטון יודע. "חצי מהבחורים בבית הספר היו נותנים את הזרוע הימנית שלהם כדי לראות אותנו משחקות, במיוחד מאחר שאנחנו לא מרשות לאף אחד לצפות." היא זרקה מבט חד לעבר בלייז, שהתעלם ממנו בהפגנתיות. "שמעתי את השמועות. רוב בית הספר וחצי מהמורים סבורים שאנחנו משחקות בתחתונים." היא צחקקה. "דמבלדור צחק כשסנייפ הוביל אותי פנימה כדי לנסות לגרום לנו להיכנס לצרות בגלל זה."
"זה לא כל כך רחוק מהמציאות," בלייז ציין, מסתכל על הרמיוני במבט מרמז, מתחיל מהגופייה הלבנה החצי-שקופה מזיעה ומסתיים במכנסוני הכדורגל המיקרוסקופיים שלה. הרמיוני נעשתה אדומה מאוד.
"אז - אנחנו יודעות שלא תהיה לנו בעיה למצוא מאמן," היא אמרה במהירות. "השאלה היא, האם אתה מכיר מישהו שמוכשר לכך ולא יבזבז לנו את הזמן בניסיון להיכנס לתוך התחתונים שלנו?"
"לא יכול להבטיח כלום, אבל אני מכיר בדיוק את הבחור לעבודה - מצחיק שאת צריכה לשאול," בלייז ענה בשמץ ציניות.
הבעתה של הרמיוני עברה מסקרנית לזהירה.
"רגע - אתה לא - אתה לא יכול להתכוון - "
"הוא לא יכול לשחק יותר," בלייז אמר בעגמומיות. "יש לו הדרדרות מח עצם כרונית; שני מפרקי הידיים. הוא לעולם לא יוכל לשחק כמו שצריך שוב. אבל אני מוכן להתערב שהוא לא עומד לוותר כמו בחורה."
"כמו מה, בלייז? תשקול בזהירות." פנסי פרקינסון נעצרה מאחורי הרמיוני, גבה אחת מורמת באזהרה לעבר בלייז. הוא חייך בזחיחות לעברה.
"כלום, מקסימה," הנער אמר בקול רגוע. "כמה שמעת?"
"שטויות!" היא התריסה. "אין סיכוי שהוא יעשה את זה."
"הוא ייתן את שתי הזרועות שלו כדי לראות אתכן מביסות את כל אחת מנבחרות הבתים," בלייז התנגד.
"מי?" ג'יני דרשה לבסוף. תלמידי השנה השביעית פנו לנעוץ בה מבט.
"דראקו מאלפוי," שלושה קולות ענו. ג'יני פערה את פיה, ואז פרצה בצחוק.
"מאלפוי?" היא השתנקה, אוחזת בצידי גופה. "אתה צוחק! הוא אף פעם לא יסכים לאמן בנות-מוגלגים. גם אם כן, אני לא רוצה אותו כאן. הוא יעביר את הלא-סלית'רניות מבינינו גיהינום. הוא עדיין לא יכול להתאפק לקרוא למיוני - בוצדמית," היא עיוותה את פניה לשם הנורא, "בכל פעם שהוא רואה אותה."
"תסתכלו על זה ככה," בלייז אמר. "הוא נתון לחסדיכן הרבה יותר ממה שאתה נתונות לשלו. אם הוא עובר את הגבול, תעיפו אותו."
ג'יני מצמצה. זה היה נכון, היא הבינה. אם הוא היה חסר-כבוד בכל צורה שלא הייתה לגמרי בשביל לתת מוטיבציה, הן יכלו להעיף אותו.
"אבל מאלפוי - למה שהוא ירצה לעשות את זה?" דרשה הרמיוני. פנסי הנהנה, בבירור מבולבלת כמו השתיים האחרות.
"שלוש סיבות," אמר בלייז. "קודם כל, הוא לא רוצה לוותר על קווידיץ'. זו הדרך היחידה שבה הוא יוכל להשתתף במשחקים. הוא לא יכול לאמן את סלית'רין כי הם לא צריכים את זה והם היו מעבירים אותו גיהינום בגלל הפציעה שלו. לא היו לוקחים אותו ברצינות. דבר שני, הוא צפה בכן. הוא התגנב החוצה לילה אחד כשאיכשהו שיכנעתן את הוץ' ודמבלדור להשתמש במגרש אחרי רדת החשיכה. הוא חושב שיש לכן פוטנציאל - והוא ישמח להיות זה שיעשה אתכן ידועות - או ידועות לשמצה. ולסיום," חייך בלייז, "הוא זכר. חבורה של שחקניות קווידיץ' כמעט ערומות מקפצת ממקום למקום היא לא משהו לזלזל בו... והוא יקבל פריווילגיות לחדר ההלבשה."
"הייתי צריכה לדעת," אמרה ג'יני בחמיצות. היא הסתובבה להרמיוני ופנסי. "נו?"
"כדאי שנדבר על זה עם שאר הקבוצה," אמרה הרמיוני. "לכולן יהיה מה לומר על זה, ללא ספק."
"כן - ללא ספק," מילמלה פנסי בעוקצנות. "תישאר בסביבה, בלייז. נחזור בקרוב."
ג'יני חצתה את המגרש עם שתי תלמידות השביעית. היא העיפה מבט לאחור לעבר בלייז וראתה אותו מגחך לעברן. עיניו עדיין היו נעוצות בהרמיוני.
'הוא יודע שלא נהיה מסוגלות לעמוד בפיתוי,' היא חשבה, עצבנית.
"נו?" פנסי שאלה. "מה אתן חושבות?"
"שטויות!" התפרצה הרמיוני. "באמת, פרקינסון, זה יהיה סיוט בלתי-נגמר. 'בוצדמית', 'מפגריפינדורית', 'סמורה'. אלוהים, אני אהיה מופתעת אם חצי מהקבוצה לא תצטרך טיפול פסיכולוגי עד שנתחיל בכלל לשחק!"
"מפחדת?" פנסי ירתה חזרה. ג'יני גלגלה את עינייה. למרות שהרמיוני ופנסי שיחקו שתיהן בתפקיד רודפת בנבחרת, הן עדיין צלפו זו בזו ללא הרף. לג'יני אולי היה יותר מה לומר על זה, אבל שתיהן ידעו להתמודד עם הקואפל כמו אף אחד אחר.
"ממש - ואת דוגמנית של פליימכשף," הרמיוני השיבה, אפילו לא מקדישה לה מבט. פנסי הזעיפה פנים.
"אאוץ'!" מלמלה ג'יני.
הן נכנסו לחדרי ההלבשה מלאי האדים וכמעט התחרשו מהרעש שהקימו אחד עשר השחקניות האחרות.
"היי! מי לקחה לי את החזייה?" קראה החובטת פווארטי פאטיל, נוברת בלוקר הפתוח של השומרת חנה אבוט בחיפושה.
"פאטיל! צאי מהלוקר שלי," חנה צעקה מתא המקלחת הפתוח חלקית. "את גדולה ממני בשלוש מידות."
ג'יני צחקה. זה היה כיף להיות מוקפת בבנות מבתים שונים שהרפו מהטינה שלהן למשך מספיק זמן כדי להתאמן בכל יום בשבוע מתי שיכלו לשריין זמן מגרש. כולן שכחו מהכל ו"נתנו לעצמן להנות", כמו שהרודפת הרייבנקלואית אדריאן אבוט, אחותה של חנה שלמדה בשנה רביעית, ניסחה זאת.
"היי, בנות!" פנסי שאגה.
"וואו!" ג'יני כיסתה את אוזנייה. "זה היה קצת חזק מדי, פרקינסון."
"לכי תזדייני," אמרה פנסי. "בנות," היא צעקה שוב. "תקשיבו!"
כרגיל, פנסי הצליחה להשיג את תשומת הלב של כולן. שלושה עשר זוגות עיניים הביטו בה מתאי המקלחות, הלוקרים והספסלים.
"אוקיי, כולכן," אמרה פנסי, קולה עדיין חזק. ג'יני נסוגה צעד אחורה, ידיה עדיין על אוזניה, וכמה בנות ציחקקו. פנסי התעלמה מהן. "קיבלנו הצעה מעניינת."
"אני מוכנה להתערב!" החובטת מהשנה הרביעית נטלי מקדונלד אמרה. "קולין הצליח סוף סוף להתגנב לאיצטדיון עם מצלמה?"
כל הבנות צחקו - אפילו פנסי.
"ברצינות, בנות," היא גיחכה. "לא, שום דבר שערורייתי שכזה. למרות ש, אם אי פעם נצטרך לגייס כספים, נוכל לערוך מכירה פומבית של תמונות מחדרי ההלבשה - "
עוד צחוק, וכמה קריאות חתוליות.
"אבל כרגע," הרמיוני קראה, משתיקה את הרעש, "זו לא בעיה. הציעו לנו מאמן."
זה השיג את תשומת הלב של כולן.
"מאמן?"
"אבל אנחנו לא צריכות - "
"אנחנו עושות את זה רק בשביל הכיף!"
"אני חושבת שסוזי וג'ולס הן קפטניות טובות מספיק - "
"שקט!" ג'יני קראה וכולן החרישו כדי לשמוע עוד. "בלייז זאביני - מכל האנשים - הרגע אמר לנו שאנחנו מדהימות ונוכל להפוך למקצועניות אם נתאמן קצת."
פיצוץ של מחאה פגש את הכרזה זו.
"זאביני היה כאן?"
"מיוני, בחור ראה אותנו?"
"אני אבעט לו בתחת, האידיוט הערמומי הזה!"
"מקצועניות?"
"כן, זאביני ראה אותנו!" הרמיוני קראה, שוב משליטה דממה. "והוא חושב שאנחנו טובות. הוא אומר שנוכל להקים נבחרת ולהתחרות אם תהיה לנו קצת אסטרטגיה. ויש לו מישהו שיהיה מוכן - אמור להיות מוכן - לאמן אותנו."
החדר היה שקט כל כך שהיה אפשר לשמוע סיכה נופלת.
"מי זה?" המחפשת מהשנה השישית בטינה ג'ונסון שאלה ברעד.
"זה בחור," פנסי התערבה. "אבל," היא קראה מעל הזמזום הכעוס של קולותיהן, "הוא טוב. לא הארי פוטר, אני מודה, אבל בהחלט טוב בשביל אסטרטגיה."
"מי?" דרשה בקול הקפטנית והחובטת מהשנה השביעית, ג'וליה בוט.
"דראקו מאלפוי," ג'יני, הרמיוני ופנסי אמרו יחד.
בחדר ההלבשה השתררה דממה רגעית, ולאחר מכן התפרצות של כעס, תדהמה ושעשוע זיעזעה את החדר.
"זה מקרה אבוד," פנסי נחרה, צונחת לתוך כיסא ומתמתחת, בבירור מצפה להישאר במקומה לפרק זמן ארוך למדי. ג'יני והרמיוני התיישבו גם הן, מחכות בסבלנות לסוף הרעש.
הוא הגיע כשהרודפת מהשנה החמישית אננדה מאלפוי אמרה בקול רם, "למה שדראקו ירצה להתעסק איתנו? בן הדוד שלי מלא בכל הדעות הקדומות שאפשר! אנחנו בנות - ובנות-מוגלגים, חלקנו - וחלק מאיתנו פאפיות וגריפיות." היא ניערה את שערה הבלונדיני. אננדה הייתה סלית'רנית, ובת דודה מדרגה ראשונה של דראקו אם זה לא הספיק. עדיין, לא היה זלזול בקולה. אחד החוקים שנשמרו בקפידה היה שהגבולות שהציבו הבתים לא באו לידי ביטוי בזמן אימון. כל שבירה של החוק הזה הובילה כמעט מיד להרחקה מהקבוצה.
שורה תחתונה: אפס סבלנות לחוסר סובלנות.
"לפי בלייז, דראקו עדיין רוצה להיות מעורב בקווידיץ'," פנסי אמרה לחברת הבית שלה. "הוא לא יכול לשחק בגלל הפציעה שלו מהעונה שעברה, אבל הוא לא רוצה לוותר על קווידיץ'. הוא לא יכול לאמן את סלית'רין כי הם יצחקו לו בפנים. גם הוא ראה אותנו - " היא חיכתה עד שתשכך ההמולה הממורמרת - "והוא ישמח להפוך אותנו למפורסמות. חוץ מזה, בחייך, ננדה. תסתכלי מסביב. ארבע-עשר בחורות יפהפיות ובכושר. מי לא ירצה לאמן אותנו?"
אדוות צחוק הדהדה ברחבי החדר.
"אז," המשיכה ג'יני. "יש לנו שתי החלטות לעשות - ואני חושבת שנצטרך הצבעה פה אחד כאן. מספר אחת, האם אנחנו מוכנות לנסות להתחרות נגד קבוצות אחרות, אולי אפילו להפוך לנבחרת מקצועית? ומספר שתיים, האם אנחנו מוכנות לתת למאלפוי ניסיון?"
שאלותיה פגשו בשקט כבד. הוא נשבר על ידי החובטת מיליסנט בלסטרוד.
"דראקו לא בדיוק נחמד," היא אמרה, מגחכת לעבר אננדה, "אבל יש לו את מה שדרוש כדי להפוך אותנו לטובות. ואנחנו לא נמושות." כמה מהבנות צחקו כשהיא הקשיחה את שרירי החובטת שלה. היא הגדילה את חיוכה והמשיכה, "בכל מקרה, אם הוא מתנהג כמו אידיוט אנחנו יכולות לבעוט אותו ולהמשיך בלעדיו. אני אומרת שנלך על זה!"
מלמולי הסכמה עלו מכל חדר ההלבשה.
"גם אני חושבת ככה," הקפטנית והשומרת סוזן בונז דיברה בשקט. ג'יני תמיד התפעלה מכך שלמרות היותה ביישנית, סוזי ידעה לנהל את הקבוצה ללא פגם. "כמו שמיליסנט אמרה, נוכל לפטר אותו."
"בסדר, בואו נעמיד את זה להצבעה," הציעה ג'יני. "כל מי שבעד לתת לבחור להשתתף בגאוניות שלנו, הרימו יד."
ארבעה עשר ידיים התרוממו לאוויר.
"ידעתי שתאהבו את זה," אמר קול רגוע מפתח הדלת.
"זאביני!" הרמיוני התרעמה כשאחת עשרה שחקניות חצי לבושות צווחו וצללו לחפש מחסה. פנסי וג'יני פנו להביט כשבלייז זאביני פסע בנחת פנימה למרות זאת.
"אז, אני יכול להגיד לדראקו להזיז את התחת שלו החל ממחר?" בלייז שאל, מחייך בזחיחות כשאחותה מהשנה השלישית של פווארטי, פאטריס, צללה לתוך תא מקלחת בחזייה ותחתונים, ובטינה ג'ונסון נאבקה במגבת בניסיון לכסות את עצמה.
"הו, כן," פנסי אמרה, מרימה גבה לעברו. "אבל אתה לא תתקבל בברכה בפעם הבאה."
בלייז הזעיף פנים לעברה.
"תראי, אני זה שסידר ביניכם - "
"ועשית עבודה טובה," ג'יני הנהנה, לוקחת את זרועו ומובילה את תלמיד השביעית הלא מרוצה מחוץ לחדרי ההלבשה. "אבל עכשיו אתה בחוץ - מצטערת."
"פרחחית ארורה!" בלייז מלמל, אבל במקום לדחוף את ג'יני מזרועו, הוא הניח אותה סביב כתפיה והוביל אותה יחד איתֹו.
"חכה - מה אתה עושה?" היא דרשה, מנסה ללא הצלחה להשתחרר מאחיזתו.
"מה, וויזלי היקרה שלי," אמר בלייז, מעמיד פני המום, "המאמן החדש שלך כמובן ירצה לדעת באופן מיידי כדי שיוכל להתחיל להכין את האימונים האינטנסיביים שלו -"
"אבל אני לא קפטנית!" ג'יני אמרה לו בזמן שגרר אותה איתו. "הוא יצטרך לדבר עם ג'ולס או סוזי - "
"בונז היא האפלפאפית ובוט אף פעם לא התמודדה עם דראקו לפני כן," בלייז ציין.
"אז מיוני או פרקינסון או משהו," ג'יני השיבה בקול נואש.
"תראי, סמורה," בלייז עצר ופנה אליה. "כשמאלפוי ראה אותך עפה - טוב, זה היה כאילו הוא היה מהופנט! הוא לעולם לא יודה בזה, אבל הוא רוצה את העבודה בגללך. הוא רוצה שתהיי גדולה."
"אבל יש בנות אחרות בקבוצה שהרבה יותר טובות ממני," מחתה ג'יני. "פאטריס מדהימה! היא גורמת לתרגילים האוויריים שלי להיראות כמו תאונות. פנסי היא כמו כדור שנורה מאקדח, למיוני יש את הראש האסטרטגי הכי טוב בקבוצה - "
בלייז משך בכתפיו.
"אישית, הייתי מסכים שאת טובה אבל לא הכי טובה," הנער הכהה הודה בעודו מוביל אותה לעבר הטירה. "אבל העיניים של דראקו לא עזבו אותך מאז שהוא ראה אותך משחקת. הוא ירצה לאמן אותך."
"זאביני," ג'יני אמרה, מזעיפה פנים בחשדנות. "דראקו אמר שהוא רוצה לעשות את זה, נכון? אני מתכוונת, זה נשמע ככה, אבל אז אתה אומר את הדברים הקטנים האלה שגורמים לזה להישמע כאילו הוא ירצה לעשות את זה אם יבקשו ממנו. אני מתכוונת, הוא ביקש ממך לשאול אותנו אם הוא יכול לאמן אותנו, נכון?"
"אה, כן." בלייז אמר, נימת קולו נעשית ניטרלית. "התכוונתי להזכיר את זה. הוא לא - אמ, יודע עדיין."
"הו, באמת?" ג'יני עצרה לגמרי, מושכת את עצמה החוצה מאחיזתו של בלייז ויורה בו מבט רצחני. "אז כל הדבר הזה היה הרעיון שלך? פרקינסון ומיוני ואני הלהבנו את כל הבנות לגבי להיות שחקניות בנבחרת ואתה בא ואומר לי שהוא לא יודע שהוא המאמן שלנו?"
"הוא ידע," בלייז אמר די בזחיחות. "מכיוון שאת עומדת ללכת לספר לו."
"אין סיכוי!" ג'יני התיזה, מסתובבת ומתכוננת לחזור לחדרי ההלבשה.
"חכי, וויזלי!" בלייז תפס בזרועה. "אמרתי שהוא רוצה לאמן אותך, נכון? הוא אמר די בכמיהה שהוא ישמח להיות זה שיביא את ג'יני הארורה וויזלי להתמודד נגד פאדלמיר."
"אבל לאמן את קבוצת הבנות שלנו לא היה... הרעיון שלו?" ג'יני אמרה בלאות. "זאביני, הוא לעולם לא יעשה את זה!"
"הוא מודה שאתן טובות," בלייז התעקש. "רק תצביעי על כך שהוא יכול להיות אחראי על לעזור - לא, על ליצור, צריך לפנות ליהירות שלו - את קבוצת הקווידיץ' המקצוענית הראשונה בהיסטוריה שמורכבת כולה מנשים - לא משנה שהיא לא באמת הראשונה; הוא לעולם לא ידע. ותוודאי שהוא יודע שלא תתאמני אלא אם כן הבנות האחרות יתאמנו. אולטימטום, את יודעת. תזכירי גם כמה זה יעצבן את פוטר ואת אחיך."
ג'יני חשבה על כך. היא הניחה שדראקו יהיה מאמן טוב. במיוחד, עכשיו כשהיא חשבה על זה, עם האמביציה הסלית'רנית שנתנה לו גיבוי. אם להודות בכך, היא והבנות לא ידעו כלום על להתאמן באמת - הן די הבינו את זה תוך כדי משחק. הרבה מהשיפור שלהן הגיע מלהתאמן יום יום, אבל עם דראקו שיתכנן את האימונים שלהן הן יוכלו בקלות להתאמן חמישה ימים בשבוע במקום שבעה ולפתח את האימונים שלהן בהתאם לתפקיד שבו שיחקו ו...
בלייז גיחך אליה, כנראה יודע בדיוק מה היא חושבת.
"הו, בסדר," ג'יני התפרצה לבסוף. "אני אדבר איתו. אבל איזכור אחד של 'היי, תראה, זו הסמורה הקטנה והענייה' ואני עפה משם."
"הוגן," אמר בלייז, וכורך זרוע סביבה שוב, הוא הוביל אותה לטירה.