השקט של קפה בגדד...

 

 

אתם מכירים את הסרטים האלה שגורמים לכם לחשוב? הסרטים האלה שראיתם פעם אחת, לפני מליון שנה אבל הם נחרטו לכם בתוך הזכרון? שיר נושא שכל פעם שתשמעו אותו, תזכרו בקטע המסוים מתוך הסרט המסוים הזה שנחרט לכם בזכרון?

בתור ילדה ראיתי סרט כזה. לא הבנתי אותו, אבל קטע קטן ממנו נחרט לי בזכרון. לא בדיוק קטע, כמו תמונות. וכל פעם שאני שומעת את שיר הנושא מתוך הסרט הזה, אני חושבת כמה הייתי רוצה לראות אותו שוב היום, כשאני גדולה מספיק להבין.

הלילה היה לי המזל לצפות בו שוב. פתחתי את הטלויזיה בדיוק כשהוא התחיל... "קפה בגדד". סרט על כלום כמעט למעשה, שיש בו כל כך הרבה. כל מי שאני מכירה היה חושב שהוא משעמם, אבל אני ראיתי בו כל כך הרבה מעבר.

אין בסרט הזה הרבה טקסט אבל הסרט הזה גרם לי להפנים שבשקט יש המון עוצמה.

אני אדם רועש. אני אדם שאוהב לדבר. אוהב להיות בין אנשים.

בתקופה האחרונה למדתי להעריך את השקט. למדתי להקשיב לו. למדתי להיות לבד. הבנתי כמה זה כל כך חשוב.

וטוב לי עם זה. עם הרגיעה הזו. סוג של הזדקנות, אבל לטובה. נרגעתי.

פתאום אני אוהבת את השקט. פתאום לפעמים כשאנשים מדברים, אני לא רוצה להקשיב להם. אני עוברת לעולם משלי, לעולם שקט ורגוע. השקט הוא המקום הבטוח שלי.

מים שקטים זורמים עמוק. מכירים את המשפט הזה? לפעמים אני מצטערת שאני לא כזו... מים שקטים. אני צעקנית ורועשת. עכשיו אני מנסה לשלוט בה. ללמוד להפריד. להוציא את האנרגיות הרועשות איפה שצריך ולהיות שקטה איפה שצריך.

בשקט יש מסתוריות שמושכת אותי לאחרונה.

שקט... איזו מילה יפה זו.

אז זהו. על זה הסרט הזה גרם לי לחשוב. על העוצמה שבשקט. כמה יש בתוכו. כמה הוא מסתיר. כמה הוא חזק. הלוואי והייתי כזו חזקה.

בוקר טוב ושקט לכולם.