בקיצור: על דינה זילבר ועל חוק הנאמנות בתרבות $$$ [4607]
אל רשימת התגיות המסודרת ( <- קליק על)
אל רשימת הפוסטים המסודרת בבלוג שלי ( <- קליק על)
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
לא במקום הנכון ולא בזמן הנכון
"אנחנו משתנים והארץ שינתה את פניה. הימים אינם פשוטים, והם מביאים איתם לא רק חוקים חדשים אלא גם מילים חדשות. משילות, נאמנות, התגברות. שיח לעומתי, פוצע, מצלק את הרקמה החברתית המשותפת, מסמן ומתייג - מי לנו ומי לצרינו. ואם יש מי שנאמן, אז יש גם מי שבוגד? גיס חמישי? הבו לנו יועמ"שים צייתנים, אמנים מסורסים, תקשורת מרוסנת, עם ממושמע, מחונך, שחשיבתו אחידה. החוק מקנה סמכויות גורפות עד כדי שלילת תקציבים תוך כדי יצירת אפקט מצנן וצנזורה עצמית. תרבות היא דמיון חופשי, יופי, ריבוי קולות, אומץ, התרסה, כנות, ביטוי שאינו מתחנף ולא מתאים את עצמו למבחני התאמה שלטוניים".
את הנאום הזה נשאה דינה זילבר, המישנה ליועץ המשפטי, בדיון בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת על "חוק הנאמנות בתרבות". זהו נאום נהדר, שפתיים יישק. ממש כמו נביא בשער. אלא מה? זה לא היה במקום הנכון ולא בזמן הנכון. הדברים הללו הם אמת לאמיתה, אבל האם זה יעוץ משפטי בדיון על הנושא האם "חוק הנאמנות בתרבות" הוא חוקתי או פגיעה בחופש הדיבור? דינה זילבר היא עורכת דין בשירות הממשלה – ולא נביאה. בתקשי"ר יש סעיף מפורש שמחייב כל פקיד ממשלתי, לייצג את עמדת הממשלה, כשהוא מופיע בפני אחת מוועדות הכנסת. יכול הפקיד להגיד כי הוא יתקשה לייצג את הממשלה בנושא שבדיון, ולבקש שישלחו מישהו אחר. אסור לו לבוא לוועדה ולהשמיע את דיעותיו האישיות (הנכונות).
מה שאמרה דינה זילבר לא היה במקום הנכון. זה גם לא היה בזמן הנכון. דבריה היפים של זילבר נפלו על אוזניים ערלות, ויתר על כן, הם רק הרימו לאיילת שקד להנחתה. עכשיו שקד טוענת שהיועצים המשפטיים הם מוטים כנגד הממשלה, ולכן צריך לעשות שינויים, למשל "חוק הנאמנות בתרבות", למשל יועצים משפטיים במינוי אישי.
חוק הנאמנות בתרבות
"חוק הנאמנות בתרבות" הוא חוק סביר. אין סיבה שמדינת ישראל תממן יצירות אמנות שבאות לשרת את אויבי ישראל, השואפים לחסל את הישות הציונית בארץ הוואקף. זה לא איסור לכתוב ולפרסם יצירות פוגעניות, אלא רק מניעת מימון. אלא מה? החוק הזה כבר קיים. אלא שעד היום החוק הזה היה בידי אנשי האוצר – שלא עשו בו שימוש. החוק המוצע מעביר את הסמכות לפסול יצירות אמנות – לידי שרת התרבות, מירי רגב, ואנשיה. וזאת בדיוק הבעייה. אי אפשר לסמוך על האישה הזאת שתבצע את הפעולה בשיקול דעת. היא פוליטיקאית משולחת רסן, שהאמת איננה נר לרגליה, שמאלנית לשעבר, שהפכה להיות הימין הצעקני. אז לתת לה את הסמכות להחליט מה קביל ומה פוגע במדינת ישראל - זה לא לתת לחתול לשמור על השמנת, אלא לתת לנמר לשמור על הגדי.
הפוסט הפופולרי
הפוסט שזכה לכניסות רבות לאחרונה הוא סקס בתיבתו של נוח (דבר תורה, לא פוליטיקלי קורקט) בכתובת:
מתאריך 29.10.2006, מאמר ש-58 איש קראו אותו בשלושים הימים האחרונים.
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 855,036 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
תגובות
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 500 מילים).
אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
תגיות
את רשימת התגיות מסודרת לפי מספר הפוסטים תוכל לראות אם תרדו למטה.
את רשימת התגיות מסודרת לפי סדר אלפאבתי, ניתן כאמור לראות בכתובת:
חיפוש מאמר, או נושא, בשדה "חפש בבלוג הזה", בפינה הימנית העליונה של החלון הזה.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
תגיות: אקטואליה, פוליטיקה, חוק, היועץ המשפטי, אמנות, תקשורת, נאמנות