הנושא החם (אוי, כמה חם...): שגרה

אח, שגרה, שגרתי אהובתי, כמה התגעגעתי אלייך...

כל אוגוסט בכיתי לבעלי שאני רוצה כבר שספטמבר יבוא.

לטפל בילדים במשך חודש שלם (ביולי, ברוך ה', הם היו בקייטנות) תוך כדי התמודדות עם הריון לא קל ועם קצת עבודה פה ושם (והלוואי שיכולתי לעבוד יותר, אבל מה לעשות עם הילדים?!) זה מתיש ביותר.

ושלא תבינו לא נכון. יש לי את הילדים הכי מקסימים, מתוקים ונפלאים בעולם, אבל חודש שלם, 24 שעות ביממה?

אז כמה שאני מנסה להיות רגועה בדרך כלל, בחודש הזה הייתי עצבנית. היה לי חם, היא לי קשה, התאמצתי המון, ובכל ערב ספרתי כמה ימים נשארו עד החזרה ללימודים.

ב1 בספטמבר עוד הייתה הסתגלות ולא היה יום מלא, אבל היום קמתי בבוקר, הבאתי את הילדים לגנים, נכנסתי לאוטו, ופלטתי אנחת רווחה: אהההה.....

אחרי חודש שהיו לי המון המון המון צירים (וזה עוד לא הזמן להמון צירים...) עברתי יום נטול צירים!

הרגשתי רגועה, חייכתי יותר, וכשהילדים חזרו מהגן הייתה לי הרבה יותר סבלנות אליהם.

אז שגרה זה רע? לא בהכרח.

אני חושבת שגם הילדים כבר מיצו את החופש, ורצו לחזור לשגרה שלהם, לסדר יום.

אני מאוד דוגלת בשיטה של לסגל לילדים סדר יום מובנה כבר מהלידה. זה גורם להם להיות יותר רגועים כשהם יודעים מה בא אחרי מה במהלך היום.

החופש הגדול לגמרי מוציא אותם ואותנו מאיזון.

אמנם זה טוב מדי פעם לצאת מהשגרה, אבל זה מצוין לחזור אליה...

אז אני רוצה לאחל לכולכם חזרה מהנה לשגרה! 

ושתהיה שנה נפלאה!