אחד מצירופי הלשון הנפוצים ביותר בלשון העברית הוא "כי האדם עץ השדה". על סמך הביטוי הזה כתב נתן זך את שירו "כי האדם עץ השדה" ובו יש השוואות שונות בין אדם ובין עץ, למשל:
וזאת באמת המשמעות הרווחת של הביטוי הזה - אדם שקול ודומה לעץ. אבל במקור הביטוי הוא הפוך לחלוטין. המקור הוא בפסוק י"ט בספר דברים פרק כ`
על כן יכול לבוא ביטוי זה בקטיגוריה המכובדת של ניבים וביטויים שהפכו את משמעותם המקורית. ראו ברשומה "ביטויים והיפוכי משמעות".
כמו האדם גם העץ צומח
כמו העץ האדם נגדע
כמו העץ האדם נגדע
"כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ,לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן- כִּי מִמֶּנּוּתֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת: כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹאמִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר"
המשמעות המקורית של הפסוק היא תמיהה "האם אפשר לומר שעץ השדה הוא אדם?". הציווי שלא להשחית עצים בעת מלחמה היא מתוך חוסר השיוויון בין אדם לעץ האדם יכול לברוח, העץ לא. לכן חל איסור על כריתת עצים בסיטואציה הזאת.על כן יכול לבוא ביטוי זה בקטיגוריה המכובדת של ניבים וביטויים שהפכו את משמעותם המקורית. ראו ברשומה "ביטויים והיפוכי משמעות".