"איני מאמין במדיטציה. אני מעדיף לחצוב. מכאן הפנקסים, הדפים והמחברות שהתמלאו לאיטם מאז שלפתי את הפנקס הצהוב הראשון שקניתי, בעודי מרכיב קפיצים במפעל האלומיניום של הכלא, וכתבתי את מה שהרגשתי צורך לכתוב. קפלי הזמן שבהם הוצאתי והחזרתי את הפנקס לכיס פחות כמה שורות או דפים ריקים בכל פעם, אפשרו לי לצאת את דלת הברזל הזאת, שלא כמו עוד דלת אחת מני רבות בחיי. שם התחלתי את דרכי חזרה אל החיים."
פנקסי חרמון אינו ספר עם עלילה, הוא שואב את כוחו מהמציאות הקשה שנכפתה על מחברו, אך בעיקר הוא נשען על המתרחש בתוך גלגלי מוחו של האסיר דניאל. קשה לסכם ולתמצת כזה ספר מורכב המלא בתובנות, הגיגים ומחשבות עמוקות של גיבורו דניאל א. דרבקין. אך ניתן בהחלט לדלג בשביליו ולנסות לנתח, ולהבין ולו במעט את כל שעבר על גיבורו.
ככה זה מתחיל: "שישה עשר פנקסים זעירים, חמש מחברות וצרור דפי פוליו. חוץ מהטרנינג שלבשתי, זהו המטען היחיד שנשאתי עמי מבעד לדלת הברזל שנסגרה עליי שנתיים קודם לכן בכיוון ההפוך. החופש שהקביל את פניי באותו ערב פברואר גלילי היה יקר מפז ושאפתי ממנו מלוא החזה. זה היה החופש ממנו נפרדתי כשנכנסתי לכלא: השליטה על מרחב המחיה ועל סדר היום; על רצף הקואורדינטות של הקיום, להבדיל מכל מה שחשוב. והוא היה שם כעת בדיוק כמו קודם; בעצם, כמו תמיד. החבילה שהחזקתי ביד והייתה הדבר היחיד מבין הפקלאות שצברתי במהלך המאסר שאיש לא ביקש ממני להשאיר לו, טמנה בחובה חופש אחר לגמרי: זה שאין לו קואורדינטה; שקיים באמת."
את המתרחש בתוך הכלא, הסדרים שבו, הקשיים והמועקות דניאל אינו מספר בצורה כרנולוגית, אלא בטפטופים חלשים, עיקר ההתרחשות כאמור מתרחשת מהידע העצום שלו בנושאים רבים, פילוסופיה למשל שם הוא מרכיב, מנתח, מפרק ומשלים המון תזות האופייניות לטבע האדם ובכלל. על הקושי של האדם להזרק לתוך מצבים שמגמדים ומאכלים אותו לגמרי. שם הדימוי העצמי נמחק והוא נופל לתוך מלכודת האגו והסתמיות שבו.
סיפורו של דניאל והנפילה שלו לאחר שהיה עורך דין מצליח והייתה לו קרירה מזהירה, כסף רב ומעמד בחברה ואת כל זאת ועוד הוא מאבד לאחר שהורשע בעבירות מרמה. את העונש שלו מרצה דניאל במתקן הכליאה, 'חרמון' משם הוא כותב בעשרות פנקסים את רחשי ליבו, מצוקותיו וקשייו. בבוא היום הוא כורך את הכל לספר זה.
בתחילת הספר מתגנבת לקולו נימה של שחצנות כשהוא כותב שהוא חושב שהרבה פילוסופים היו רוצים לכתוב ספר כזה ולא הצליחו.
כשהוא מהגג ומלהטט עם המילים הוא מצהיר שאיננו אסיר אלא רק מרצה תקופת מאסר בשל מעשים קשים שביצע ובחירות אומללות.
מילים מילים הוא יורה ממוחו הקודח. למרות הירידה במעמדו ולמרות הקושי שבמאסר הוא מתעורר באמצע הלילה שבמוחו הוא יודע כמה שהוא רוצה לחיות, כך פשוט לחיות למרות שיש אנשים שמאחלים לו ההיפך. יש בספר חשבון נפש אך אין סליחה מטהרת במי שפגע.
דניאל מעניק לקוראיו תובנות מדהימות על הכלא ותושביו ועל מערכות יחסים כלליות על בני האדם. דניאל יודע שלעולם לא יתן למישהו בכלא הרגשה שהוא זקוק לו, זה קו אדום עבורו אותו הוא אינו מוכן לחצות בעד שום הון.
היה לי מעט קשה לעקוב אחרי שלל הנושאים והגיגיו של המחבר. הספר עמוס ומורכב מדי יתכן שצריך לקרוא אותו במנות קטנות כדי ליהנות ממנו.
הספר מורכב מפרקים כגון אני, ממה שהיה שם, פילוסופיה שהוא הפרק הכי ארוך ועמוס בספר, עץ הדעת טוב ורע, שירה ואמנות, מה שמעבר, רשימה קריאה ועוד.
דניאל א. דרבקין, תושב נתניה בן 45, הוא אב חד הורי לילדה בת 14, בעל תואר במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת נוטינגהם באנגליה. במשך 13 שנה עסק בעריכת דין, עד שמעל בכספי לקוחותיו ונשפט לשלוש שנות מאס
הוצאת בבואה/ עורך: יעקב קמין/ עריכה לשונית: חרות ישלח/ עיצוב עטיפה: טל ארזי תקשורת חזותית / 532 עמודים כולל אפילוג רשמים 2018.