(וואי בדיוק היום, 26.1.19 - פלא בת 4.3!)
חזרתי אל הבלוג, ורק כי ביום שישי פגשתי (במציאות) אמא יחידנית שאיכשהו הבינה שאני היא בעלת הבלוג הזה, והיא סיפרה לי שבתחילת הדרך היא קראה את הבלוג שלי והוא כל כך עזר לה! כמובן ששמחתי מאוד כי באמת המטרה של הבלוג היתה גם לתעד עבורי (ועבור הילדים שלי?) את התהליך והדרך וגם את החיים שלי כאמא, אבל גם כדי לתת מידע לאמהות יחידניות שבדרך.
וביחד עם השמחה גם קצת הרגשתי כיווץ בלב כי באמת המון זמן לא כתבתי. והייתי שמחה מידי פעם לקפוץ לפה ולשתף בחיים כאמא יחידנית לשניים (החיים סילאן, זה ברור!) ועל רגעי קסם ופלא וגם על האתגרים של החיים.. אבל אין לי זמן, וגם אין לי כח (ולאו דווקא כי אני לא ישנה בלילה ו/או עייפה, אלא כי פשוט אחרי יום ארוךךך בעבודה מול מחשב, מי יכולה לפתוח מחשב בבית והמשיך ולתקתק בו?) וזה אולי האתגר הגדול!
אז בכל זאת - הנה אני פה! פלא כבר בת 4.3 - מקסימה! רגישה, נבונה, מלמדת אותי בכל יום ויום שיעורים של אהבה! וקסם, (זוכרות? זה שם הבלוג של התינוק שלי) כבר בן 1.3! והוא מתוקי ובדיוק היום ראיתי תמונה שלו מגיל 3 חודשים ותמונה שלו מעכשיו, והוא כל כך גדל! והוא כבר לא תינוק (טוב נו, כן תינוק אבל לא עם דרישות של ניו בורן) והיחסים בינו לבין פלא נפלאים (חוץ מכשהם רבים, כשהיא חוטפת לו צעצוע, כשהיא מציקה לו "מעודף אהבה"), וכן, ברוב הזמן אני אמא יחידנית לשניים שמחה וגאה! וברוב הזמן אני חושבת על עצמי שאני באמת סופר מאמא - מג'נגלת (להביא את שניהם לגן בבוקר, לעבוד לעבוד לעבוד, לצאת מהעבודה ולאסוף שני שניהם מהגנים, ללכת לחוג או לפליידייט, להכין אוכל, לקלח, להרדים ואז לסדר לנקות לעשות כביסה להוריד לקפל לתלות לבשל לנקות..) ואז קם מתעורר ואני שוב צריכה להרדים אותו (בהנקה, ברור!) ולהמשיך ברשימת המטלות שרק התעייפתי מלכתוב אותן..
אבל האמת היא שאני לא עושה את כל הדברים האלה, כי ברוב המקרים - כשאני מרדימה אותם בשבע או לכל המאוחר בשמונה בערב) - אני פשוט נכנסת לישון איתם! וזהו - אין דאגות ויש מנוחה לגוף ולנפש, וכל המטלות יחכו למחר או למחרתיים או אני לא יודעת למתי (אבל - כלים אני לא משאירה בכיור וגם כביסה תועבר לתליה באותו הערב אם היא כבר עברה את המכונה) ואז אני לא עייפה בכלל (שקר! כי אין אמא שלא עייפה ולא משנה כמה שעות בלילה היא ישנה)..
זהו, נגמרו לי המילים, אני בבלאק אאוט פתאום באמצע הרשומה.
אז נסיים להפעם, מקווה שבקרוב נתראה שוב ברשומה הבאה!
אה כן, ווואי נזכרתי שרציתי גם לספר שחזרתי לטיפולים לילד (ילדה, ילדה!, אבל כל מה שיגיע - אני אקבל בברכה) 3. כבר ניהלתי עם ההורים שלי את השיחה על ילד שלישי (ילדה, ילדה.. אבל כל מה שיגיע יתקבל בברכה) ובסוף השיחה זכיתי לברכת הדרך מהם ובברכת בהצלחה רבה! נו טוב, לא ממש טיפולים אלא החזרה על בסיס טבעי (נשארו לי 8 עוברים!) ואפילו השבוע ביום רביעי (30.1.19) צפויה להיות לי החזרה! אבל הפעם אין רשימת טודוליסט כמו שהיתה בפעמים הקודמות (כבר עשיתי את כל הבדיקות המקדימות, כבר עשיתי את כל המעקבים לסיבוב הנוכחי, ואפילו אתמול הזרקתי אוביטרל), אלא פשוט אני זורמת ומזרימה את המעקבים והבדיקות וההתרגשות בחיים השוטפים, זה באמת על הדרך - לנצל את חלון ההזדמנויות עכשיו (איך אמרתי ל- ש' חברתי הטובה - אני רוצה עוד ילדה ילידת אוקטובר ;-)). מרוב שזה על הדרך - בכלל שכחתי שצריך לאכול אננס אחרי החזרה (במקרה נתקלתי פוסט בנושא בפייסבוק, אחרת באמת הייתי שוכחת מזה!) (סלק לא צריך כי הרירית מצטיינת והגיעה ל- 9) ולא בטוח שאני אעשה דיקור כמו בפעמים הקודמות (אולי רק אחרי ההחזרה?). <ומי שמכירה אותי במציאות או פוגשת אותי במציאות - נא לא לשאול נו מה המצב ואיך הבטא עולה ומכפילה, כשיהיה מה לעדכן - אעדכן, תודה!>
אני מקווה שעכשיו זה הזמן המתאים, אבל לא אני קובעת, אני רק יכולה למקסם את ההזדמנות, כי כידוע "הכל זה מלמעלה" (משפט שאימצתי לי לאחרונה, מרגיע משהו..) או כי "אלוהים הולך איתי באשר אני הולכת" (מהקורס בניסים) או כי "מה שצריך לקרות יקרה" או כי "הכל לטובה" או כי "מחשבה בוראת מציאות קיימת" או בגלל כל משפט קלישאתי כזה או אחר. קלישאה קלישאה, בפעמיים הקודמות הן עבדו נפלא, ואני מקווה גם בהחזרה הזאת לשחזר את ההצלחה!
ועכשיו באמת, זהו להפעם. צ'או, ביי, תאחלו לי בהצלחה ותחזיקו אצבעות! אני שוב בדרך להיות אמא10, והפעם אמא לשלושה!