בקיצור: על המיצווה להשמיד את שבעת העממים. האומנם? $$$ [2800]
כדי לראות את רשימת התגיות (מילות המפתח) שלי, רדו למטה, אל מתחת לתגובות, ועשו קליק על מילת המפתח שמעניינת אותכם. קליק על "הצג הכל" יפתח לכם רשימה של עוד (המון) תגיות.
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
"מערי העמים האלה אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה - לא תחייה כל נשמה. כי החרם תחרימם: החתי, והאמורי, הכנעני והפריזי, החיוי והיבוסי - כאשר ציווך ה' אלוהיך. למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותיהם, אשר עשו לאלוהיהם, וחטאתם לה' אלוהיכם" (דברים, פרק כ', ט"ז-י"ח). החרם תחרימם? להרוג את כולם? מקטן ועד גדול? כן. שנאמר על סיחון מלך האמורי: "ויתנהו ה' אלוהינו לפנינו, ונך אותו ואת בניו ואת כל עמו. ונלכוד את כל עריו בעת ההיא, ונחרם את כל עיר, מתים והנשים והטף - לא השארנו שריד. רק הבהמה בזזנו לנו" (דברים פרק ב', ל"ג-ל"ה). מתים, כלומר גברים, והנשים והטף, והרי זה אינו מתקבל על הדעת. להרוג נשים וילדים?
צו האל או צו המוסר?
רבים התחבטו במיצווה הקיצונית הזאת. יש פה התנגשות ברורה בין צו המוסר, שאוסר עליך לפגוע בנשים ובילדים, לבין צו האל, המחייב אותך להרוג אותם. הוגים חילוניים כמו פרופ' שמואל הוגו ברגמן אומרים שצו המוסר עומד מעל כל צו אחר. אם תרצו, לא יכול להיות שאלוהים דורש מאיתנו לעשות מעשה כה איום, ואם זה כתוב, סימן שיש פה שיבוש. הוגי דעות דתיים אומרים שזה צו האל, ואם זה לא נראה לנו - זה מפני קוצר הבנתנו. בתורה עצמה ניתן הסבר לחרם הזה: "למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם". גם נשים וגם ילדים הם מסוכנים, משום שהם יפיצו את עבודת האלילים בין בני ישראל. שאול המלך לא השמיד את כל בני עמלק, ומזרעו של אגג מלך עמלק קם המן האגגי, הצורר הגדול.
רק על ששת העממים
"החרם תחרימם" חל רק על ששת העממים שישבו בארץ ישראל בימי יהושע בן נון, רק על ימיו. הוא אינו חל על "כל הערים הרחוקות ממך מאוד, אשר לא מערי הגויים האלה" (דברים, פרק כ', ט"ז). לגבי ערים רחוקות נאמר: "כי תקרב אל עיר להילחם אליה וקראת אליה לשלום. והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך. ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה. ונתנה ה' אלוהיך בידך והכית את כל זכורה לפי חרב. רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר, כל שללה תבוז לך ואכלת" (דברים פרק כ', י-י"ד). היחס לגויים שנלחמים נגד ישראל, שאינם מששת העממים, הוא שונה. ראשית, יש לקרוא לשלום, כלומר להציע להם להיכנע ולהיות למס עובד. ואם הרעים לא יסכימו להיכנע צריך להילחם, לכבוש ולהרוג, אבל רק את הגברים, כדי שלא יוכלו לשוב ולהילחם. הנשים והילדים - אותם לא הורגים. רק הופכים אותם לשפחות ולעבדים. גם הנוהל הזה אינו דומה לחוקי המלחמה של ימינו, אבל יש פה שני שינויים לטובה: קריאה לאויבים שייכנעו, ואי הריגת הנשים והילדים. לא חביב, אבל ההיגיון של ההוראות הללו ברור, למנוע את המשך המלחמה.
משה רבינו מסרב
האם נהגו בני ישראל בכנענים, וביתר חמשת העממים, בגישת החרם המוחלט, כפי שכתוב? כבר מן הכתוב בתורה ברור שלא. אפילו משה רבנו, כשנלחם באמורים ובמלכם סיחון, למרות שהקב"ה ציווה עליו "החל רש והיתגר בו מלחמה", אעפ"כ הוא הציע לו שלום, וביקש רשות לעבור בארצו אל ארץ כנען, ולשלם עבור האוכל והמים שיקבלו. רק לאחר שסיחון סירב, רק אז התקיפו בני ישראל את האמורים, ניצחו אותם והרגו את כולם, גברים, נשים וטף.
כיצד העז משה רבינו להפר את מיצוות האל? חז"ל לא ראו בכך מעשה שלילי. "אמר רבי יהושע בשם ר' יהושע בן לוי: כל מה שגזר משה הסכים הקב"ה. כיצד?... אמר לו שיילחם עם סיחון ועוג... והוא לא עשה כן... אמר לו הקב"ה: אמרתי לך להילחם עמן ואתה פתחת לו בשלום. חייך, שאני מקיים גזירתך. כל מלחמה שיהו הולכין, לא יהו פותחין אלא בשלום" (דברים רבה, פרשת שופטים, ד"ה יג). כלומר, לפי חז"ל גם לששת העממים מציעים שייכנעו, ורק אם הם מסרבים - רק אז מחסלים אותם. אבל הקב"ה, שלא רצה שששת העממים יישארו בשטח, "היקשה ה' אלוהיך את רוחו ואימץ את לבבו, למען תיתו בידך" (דברים, פרק ב', ל) וגם בארץ כנען נאמר "לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל, בלתי אם החיוי, יושבי גבעון - את הכל לקחו במלחמה, כי מאת ה' היתה לחזק את ליבם לקראת המלחמה את ישראל, למען החרימם... כי למען השמידם כאשר ציווה ה' את משה" ( יהושע, פרק י"א, י"ח-כ').
מה שהיה
נשאלת השאלה: למה היו צריכים הגבעונים להתחפש לבני עיר רחוקה אם יהושע, בעקבות משה, הציע להם שלום וכניעה לכל הערים בארץ? התשובה שנתן הרמב"ם לתמיהה הזאת היא שבתחילה סירבו הגבעונים להצעת הכניעה שיהושע שלח להם. רק לאחר שראו מה שקרה ליריחו, התחרטו ואז ביצעו את תרגיל "העיר הרחוקה".
האם באמת עשו יהושע ובני ישראל את אשר ציוום הקב"ה? כנראה שלא. לפי הכתוב בספר יהושע "הארץ נשארה הרבה מאד לרישתה" (יהושע, פרק י"ג, א). כלומר, חלק נכבד מארץ כנען לא ניכבש בידי יהושע. ערי הכנענים, כמו חצור וגזר, לא נכבשו. כנראה שהמיצווה המתוארת בספר "דברים" היא עניין מאוחר, ובמציאות ההתנהגות היתה שונה. איני נכנס לשאלה מה היה שם באמת, האם היה יהושע והיה כיבוש הארץ. הדיון שלנו הוא במסגרת התודעה של היהודים, שהתנ"ך הוא עבורם מקור מהימן.
התנ"ך הוא מקור מהימן?
האם עבור כל היהודים התנ"ך הוא מקור מהימן? מסתבר שלא, ואינני מתכוון בכך למכחישי דויד ושלמה. ר' ישראל משקלוב, תלמידו של הגר"א, כתב בהקדמתו לספר "פאת השולחן": "וכשם שהעולם מעורב טוב ורע וכן האדם, כך בתורה הקדושה מעורב הסולת בפסולת... כמו שהתבואה מלובשת במוץ ותבן". יהודי שמקפיד על קלה כחמורה כותב במפורש שבתורה יש גם סולת וגם פסולת! ואם תאמרו שהוא אחד ויחיד ברעיון זה, הרי גם הרב אברהם חן, שהיה רבה של שכונת בית הכרם בירושלים, חוזר על הרעיון הזה ומצטט את דברי ר' ישראל בספרו "במלכות היהדות", עמ' 188, והיו אחרים שציטטו את הקטע המיוחד הזה.
הגרגשים ברחו
גם התלמוד הירושלמי מתחבט בשאלה הזו והוא מעלה אפשרות נוספת והיא בריחה, או גירוש. "אמר רבי שמואל ברבי נחמני: יהושע בן נון קיים הפרשה הזו. מה עשה יהושע? היה שולח פרוסדיטגמא בכל מקום שהיה הולך לכבוש והיה כותב בה: מי שמבקש להשלים - יבוא וישלים, ומי שמבקש לילך לו - יילך לו. ומי שמבקש לעשות מלחמה - יעשה מלחמה. הגרגשי פנה, הגבעונים שהשלימו, עשה להם יהושע שלום. שלושים ואחד מלכים שבאו להילחם - הפילם הקב"ה" (ירושלמי, שביעית, פ"ו, ה"א). "הגרגשי פנה" – זה ההסבר שנותן הירושלמי לכך ששמם של הגרגשים נפקד משמות שבעת העממים, שהפכו לשישה עממים.
רלבנטי לימינו?
האם באמת התורה היא כל כך אכזרית? האם אלוהים הוא כזה אכזר? הבעייתיות נובעת מכך שרבים מניחים שזהו דבר האל וכי הוא נכון תמיד. מה שמופיע בתורה הוא בעיקרו מסר אלוהי, אבל הוא מגיע אלינו דרך בני אדם, ולכן הוא משקף לא מעט מן הידע ומן הסטנדרטים שהיו נהוגים בתקופה שהדברים הועלו על הכתב. להרוג את האויבים - זה היה הסטנדרט בתקופה ההיא, ואפילו במלחמת העולם השניה המיתו הנאצים ברעב את רוב החיילים הרוסים שנפלו בידיהם בשבי (2.5 מיליון חיילים, אם איני טועה). מה שעשו, או מה שחשבו לעשות אבות אבותינו לפני שלושת אלפים שנה, אינו רלבנטי למה שאנו צריכים לעשות היום. הפלשתינאים אינם הכנענים, וגם לא היבוסים (כמו שהם טוענים), ולכן מוסר המלחמה של יהושע בן נון איננו מיצווה לימינו. מי שמעלה את הנקודה הזאת היום הוא או איש ימין, שרוצה שנפעל באופן מטורף ובלתי אנושי, או איש שמאל, שרוצה לבייש את אנשי הימין. מי שרוצה להפעיל סטנדרטים כאלה היום, צריך לשלוח אותו "להתקרר" בבית הסוהר, או לאשפז אותו במוסד לאימבצילים.
את רוב הדברים הללו למדתי מד"ר נוח חיות, במסגרת הרצאה במכללת ספיר.
המלצה
אם לא קראתם עדיין, או שאינכם זוכרים את מה שקראתם מזמן, אני ממליץ בפניכם לשוב ולקרוא את על הרבנים ועל החרדים בכתובת:
מאמר ש-303 איש כבר קראו אותו.
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 510,673 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 17 שורות).
אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
הפונקציה "חפש בבלוג" אינה פועלת כהלכה. כדי לעשות חיפוש בבלוג הזה אחר רשומה שמכילה מילה מסוימת, או צירוף של מילים – היכנסו לגוגל, או לשדה של גוגל בדפדפן, וחפשו את המילה המבוקשת, או את צירוף המילים בתוך מרכאות, יחד עם המילה regevj, שמופיעה בכל אחד מהקטעים שבבלוג הזה.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
אל רשימת המאמרים הכי נצפים שלי ( <- קליק על)
תגיות: דת, יהדות, תנ'ך, הלכה, כיבוש הארץ, הכיבוש, דיני המלחמה, יהושע בן נון, משה רבינו, עמלק, גרגשים, יבוסים, גבעונים, אלוהים, אקטואליה, פלשתינאים, חז'ל, התלמוד הירושלמי, ברגמן שמואל הוגו, רמב'ם, הגר'א, נוח חיות, מכללת ספיר, נאצים, לפעמים זה כל כך נכון, ציטטות, תובנות, מחשבות והגיגים, מכחישי התנ'ך