ראיתי את הכתבה של דנה וייס בטלוויזיה, על ניסוי שנערך בכתה בתיכון. הניסוי בדק, מה קורה ל"דור הניידים", כשמנתקים אותם מהניידים, ל-3 ימים. יש לי קרובה פיזית, שמכורה כבדה למכשיר. היא צמודה אליו 24 שעות ביממה. חשבתי, שהתמזל מזלי, שנחסך ממני להיות תלויה בחפץ הזה. כמו שאני מכירה את עצמי, לא הייתי מתמכרת. אני תלויה בטלוויזיה, במובן שאני שואבת ממנה אינפורמציה. זאת הדרך שלי, לדעת מה קורה מחוץ לחדרי. אני מכבה אותו, כשבאים אלי חברים או משפחה, או כשאני מאזינה לסיפור.
תזמון
בשבוע שעבר, התעוררתי שעה אחרי, שנדרמתי בלילה. הרגשתי, הרגשה משונה בגוף. חשבתי, מה זה יכול להיות? נזכרתי, כשרחצו אותי, היה דימום מהראש שלי וגם מבחוץ של האף. זה ועוד זה בלילה, מאד מפחיד. הגעתי למסקנה, שמאז שהחלפתי את קופסת האוכל המלאכותית, במרק ירקות, כנראה, שחסר לי משהו בתזונה. אם בטל היתה ערה, הייתי מבקשת קופסא של מזון מלאכותי. כרגיל, היא ישנה. למחרת בתזמון מושלם, הגיעה הדיאטנית, בלי להודיע על בואה. (עכשיו רוזי אומרת לי, שהיא הודיעה 2 ימים לפני.) היא שאלה: מה אני אוכלת? היא אמרה, שאני צריכה להוסיף חלבון כאבקה. היא שמחה, שאני מוסיפה, כף שמן זית לכל מרק.
אופרה מול פופ
אתמול היה הגמר של X-FACTOR, הייתי בעד אנה, שיודעת לשיר אופרה, 10 דרגות מעל כל המתמודדים. היא הגיעה למקום ה-3, בגלל שהצעירים שמצביעים, רוצים פופ.
שנה טובה ומתוקה
שנה אני מבינה.
טובה אני מבינה,
מתוקה? אני לא טועמת.
אז לא תהיה לי שנה מתוקה?