מרוששות הוא סרט תיעודי של ערוץ 8 (או לפחות ערוץ 8 של "הוט") שעוקב אחרי כמה נשים בנות 40 פלוס (כמט 50) שהיו בעצם מצליחות למדי במשך רוב חייהן - נשואות פלוס ילדים, וגם לכל אחת מהן היתה קריירה שהכניסה להן לא מעט כסף - עד שמשום מה היא הסתיימה בפתאומיות והן לא הצליחו להשתלב חזרה בשוק העבודה. אחת מהן היא סמדר קלצ'ינסקי, שהיתה דוגמנית ושחקנית מצליחה ובעלת עסק עצמאי (בי"ס למשחק) יחד עם בעלה לשעבר שרון אלכסנדר - וכיום גרה בדירת חדר קטנה, עובדת כמאפרת, ובמצב של פשיטת רגל עם חובות ענקיים לבנק שהיא צריכה להחזיר (וכדי להצהיר על פשיטת רגל היא היתה צריכה לוותר על המזונות שהיא קיבלה עבור הילדים, שזה אומר שהם עברו לגור עם שרון). אישה אחרת היא מישהי שגדלה בכפר שמריהו (כולל טיולים לחו"ל ומסעדות יוקרה), עבדה כעצמאית בהצלחה גדולה עד שהיא "נשרפה" והרגישה מותשת נפשית - ואז כשהיא רצתה לחזור למקצוע לאחר הפסקה, היא לא הצליחה לחזור, ונכנסה לחובות (כשבמקביל גם אביה ירד מנכסיו ולא יכול היה לעזור לה). כיום היא עובדת בתור עוזרת בית בביתן של החברות שלה לשעבר מכפר שמריהו. אישה אחרת הפכה ממנהלת שיווק מצליחה למובטלת, ורביעית בעצם עברה לגור עם ההורים בגיל של כמעט 50 ולא מצליחה לאורך זמן למצוא עבודה.
שלוש הנשים הראשונות כן הצליחו להחלץ קצת בסוף הסרט ולקדם את עצמן אפילו קצת מהמקום שבו הן היו בתחילתו. הן מצאו איזושהי עבודה, והצליחו לצמצם את החובות - אבל אף אחת מהן בעצם לא הצליחה לחזור למה שהיא היתה בעבר (כלומר מצליחה עם משכורת גבוהה מהממוצע). לכל היותר יש תקווה שיום אחד בעוד אי אלו שנים הן יצליחו לצאת מהחובות, ולהמשיך לשרוד כמו "אחד האדם" מעבודה של 4,000 - 5,000 ש"ח בחודש. לקנות דירה או לצאת לחופשה כנראה יהיו חלום רחוק עבורן גם אחרי שהן יצאו מהחובות שלהן (רובן לקחו הלוואות עדי לממן הקמת עסק עצמאי או קיום בסיסי בזמן אבטלה). גם מה שיכול להחשב למוצרי צריכה בסיסיים כמו טיפולי שיניים נאלצים להדחות, גם במחיר של פגיעה בריאותית (עקירת שיניים בלי יכולת לשחזר אותן).
מה שהסרט מנסה להראות היא שבעצם זה מצב שיכול לקרות לכולנו - אי שם אחרי גיל 40, אנחנו הופכים ללא אטרקטיביים יותר בשוק העבודה, גם אם יש לנו קבלות, וגם אם כביכול יש לנו גב כלכלי של אבא מכפר שמריהו. רבים אולי ינסו להגיד שבעצם מדובר על נשים שעשו טעויות בכך שהן לקחו הלוואות מטורפות וסיכנו את כל מה שהיה להן (דירות שהיו ברשותן או החסכונות שלהם) בשביל "שטויות" או חלום שאי אפשר להגשים בצורת עסק עצמאי. אבל אותם אנשים שוכחים שבעצם רוב השירותים שאנחנו מקבלים כיום התחילו בתור חלומות כאלו או עסקים קטנים שכן הצליחו, בין אם זו הספרית או הקוסמטיקאית שלנו או הרשת של רמי לוי... באותה מידה אפשר היה אולי להגיד שהגירושים שלהן הן חלק מחוסר היציבות הכלכלית שהן לקחו על עצמן (כמו למשל סמדר קלצ'ינסקי שהקימה יחד עם האקס בי"ס למשחק, שהתמוטט לאחר שהשותפות שלהם בו התפרקה) - אבל האם אנחנו היינו מוכנים להשאר במערכת יחסים שבעצם צריכה להסתיים בגירושים רק בשביל היציבות הכלכלית? זו לא שאלה מאוד מורכבת?
חשוב לי לציין פה שלא מדובר פה רק על נשים (למרות שכיוצרת, הבמאית של הסרט העדיפה להתמקד בנשים). אני מכירה סיפור כזה מהחיים על חבר של ההורים שלי, עם מקצוע חופשי והכנסה טובה, שפוטר בשנות החמישים לחייו במשבר של 2001 - 2004, ומפאת גילו לא הצליח למצוא עבודה. למזלו, הוא הצליח להשתלב בסוכנות בגלל ידע שיש לו בשפות זרות (בהתחלה בהתנדבות, ובשלב מסוים הוא כם קיבל על זה שכר מסוים), כך שלפחות היתה לו איזושהי מסגרת, אבל אני מניחה שההשפעה הכלכלית של תקופת האבטלה הארוכה הזו על המשפחה (הוא ואישתו, ועל שלושת הילדים שלהם) היא מכרעת, למרות שהם לא קרסו כלכלית.
רבות מהתגובות לסרט היו ניסיונות להאשים את הנשים עצמן בכשלון - איך הן לא שמו לב שהן מתדרדרות למצב כזה קשה של חובות? יש לכך סיבות שונות שהנשים מעלות בסרט, אבל נראה שמה שמעניין פה היא העובדה שעבור רבים, הניסיון להביןם מה הנשים עשל "לא בסדר" נובעת מפחד ליפול למקום דומה. אבל אולי הבעיה פה היא שבעצם כולנו יכולים (תיאורטית) ליפול למקום הזה - כי המקום הזה מעבר לחוסר יציבות כלכלי הוא מקום של חוסר יכולת לשלוט בחיים. קל לנפנף בסיסמאות כמו "כל עבודה מכבדת את בעליה" כשאנחנו עובדים בעבודה נוחה, אבל האם היינו מרגישים יותר דבר אם היינו למשל הופכים להיות מנקות או מאבטחים בקניון, או אלו שמחלקים עיתונים חינמיים כל בוקר?
אנחנו אולי עוסקיםבשנים האחרונות במחאת הקוטג' או במחאה על מחירי הדיור, אבל בעצם אולי בבסיס של כל הבעיות הכלכליות שלנו נמצא המצב הזה שבו שוק העבודה הרבה פחות יציב מאשר בעבר, ואנשים רבים נפלטים ממנו בגילאים יחסית צעירים בלי יכולת לחזור אליו, כשהמשמעות של המצב הזה היא חיים על קו העוני או אפילו מתחתיו. ואולי גם זה משהו שצריך לשאול בשוק העבודה של ימינו?