אז לאלו מכן שעדיין זוכרות אותי, חזרתי לאחר כמעט חודשיים נטולי מוזה למשהו שאפשר לפרסם בבלוג. קרה הרבה ולא קרה הרבה בחודשיים האלו, בכל אופן לא משהו שנראה לי שווה פירוט. שגרה.
היום, תחת לחץ אימתני מהבוסית הנוראית שלי בשירות, כתבתי שיר וחשבתי שיהיה נחמד לחלוק איתו איתכן. מתנצלת שנעלמתי ככה בלי התראה.
-----------
חמלה
אני מרחמת
על הלא ראויים לרחמים
על אלו שבכיים אינו נשמע
כי זרועם נטויה.
אני חומלת
על האפרוח שמסתתר
שולט בשמיים ביד רמה
בכל עוף דורס.
אני יודעת
שעליי להעניק לנזקקים באמת
אבל אני לא יכולה אחרת
חמלתי שייכת לכולם.