הזמן 'העקום'

כששמעתי את השיר הישן באותו בוקר חורפי קודר  ו קר, החלתי לפזם אותו באופן אוטומטי בלי לשים לב לתוכנו,פשוט שרתי לי בקול והתמוגגתי  מעצמי,על שאני זוכרת את המילים  מפני שזהו שיר ישן  נושן .שנים לא שמעתי אותו. והתמוגגתי גם מקולי ששיחק בהרמוניה עם קולו של הזמר אולם לאט ,לאט נאחזו באזניי המילים , הן תפסו בחוזקה בכל פיסת בשר שנתנה להן מחסה וולא הרפו וזיכרון ישן התחיל מתעורר משינה כבדה וארוכה למדי.'בגליל בתל חי טרומפלדור נפל, למען עמנו למען ארצנו גיבור יוסף נפל,דרך הרים דרך גבעות,רץ לגאול את שם תל חי,לאמור לאחים שם:: לכו בעקבותי,'.

ואנחנו,ילדי הקיבוץ וחברי הקיבוץ. אכן הלכנו בעקבותיו, בעקבות יוסף טרומפלדור ,גיבור ילדותנו ונעורינו,אותו גיבור שבידו האחת גם חרש וגם אחז ברובה.את ידו האחרת תרם לרוסיה באיזו מלחמה עלומת שם ועלומת משמעות.שהזמן מחק  אותה מזמן מהמסך המעוות   שלו.

.כול שנה בחג המשק התקיים מרוץ שליחים מתל חי לדפנה במרוץ הזה שוחזר מסע העלייה להתיישבות בקיבוץ.הלפיד הודלק בתל חי והגיע בידי קבוצת הרצים האחרונה לקיבוץ.חיכינו להגיע  לכיתה יב '   על מנת שנוכל להשתתף במרוץ  המסעיר .קינאנו בהורינו שזכו בהרפתקה כזו 'שווה' 'לשחק בשוטרים וגנבים' עם השלטון הבריטי על מנת לבנות בן לילה את הקיבוץ במהלך המבצע שקבע את גבולות מדינה :מבצע 'חומה ומגדל'.

סיפור עמידת הגבורה של טרומפלדור וחבריו ונפילתם בקרב ביא' באדר1920 הגיע אף לליטא על ידי שליחים מארץ ישראל שהגיעו לעיירות הנידחות ביותר ובפיהם סיפורים על גבורה. על התישבות, ועל תקומת העם בארצו.אחד מאותם שליחים הגיע לעיירה העלובה והחשוכה שבה חיה אימי .'עמלינקה,' אמרה לי אימי.לפני שנים רבות כשהייתי נערה מאד צעירה,והזכרתי לה את עצמה. 'את לא י כ ולה להבין מה הרגשנו  כול הצעירים היהודים כ כשהופיע יום אחד בעירה, שליח מארץ ישראל ,יהודי שהוא גבה קומה ,זקוף, שערו ארוך סבוך, ומתותל, ומבטו ירוק העינים לא הושפל אף פעם למטה,גם לא כשדיבר עם נכבדי העיירה הנוצרים שהיו כולם אנטישמים שונאי יהודים,טפו''

ה 'טפו'  לווה גם ביריקה מסיבית להמחיש עד כמה גדול תיעובה מהם.הוא דיבר איתם על עליה  לארץ על עם חופשי החי בארצו.על עבודה עברית על הגנה עצמית ללא תלות בגויים האנטישמים. הוריה התנגדו  לדבריו והזהירו אותה לבל תלך בעקבות סיפוריו הבדויים.אך לא היה להם סיכוי.זאת הבנתי אפילו אז כשהייתי נערה צעירה,הדמיון,יצר ההרפתקנות, הסקרנות  והרצון העז להשאיר חותם בעולם במרחב הזמן האדיר שיזכור ויזכיר שהיתה פעם נערה,בחורה,אישה ששמה היה רוחה,לאה .

היא התביישה בהוריה שהיו מתרפסים בפני איכרי הכפר הבורים,  וזילזלו בשליח המשכיל מארץ הקודש.היא הייתה צעירה ,יפה ומוכשרת,מה היה לה לחפש בעיירה שכוחת האל ההיא? ביחד עם קבוצת צעירים אמיצים  ונועזים כמוה היא ע זבה את העיירה  ,עזבה את ביתה ,את הוריה ,הניה ושמואל , את אחותה ציביה ואת אחיה האהוב,ראובן.

הזמן לא גילה לה מה צופן העתיד לה ,למשפחתה ולעמה.וכך לא ידעה ,למרבה המזל .כי הי א היחידה ממשפחתה שתישאר בחיים  בעולם הזה, שתזכה לחיות ולהקים משפחה ולבנות מדינה. אם הייתה יודעת זאת אולי הייתה מהססת או מוותרת על החלום. הם הגיעו למחנה הכשרה שהכשיר את הצעירים היהודים ,חולמי החלומות,הוגי רעיונות שהאמינו באידאלים ,בצדק , בחופש , באמת ובאדם,הם למדו   איך לעבוד את האדמה הטובה ולהפיק ממנה ברכה. איך להיות חלוצים שעו לים לארץ האבות המובטחת ל נו  ,,איך בונים בית, ישוב , מדינה,הם שמעו סי פורים רבים על יוסף טרומפלדור והעריצו אותו בכול ליבם .'עמלינקה' הייתה אומרת לי אימי .'את יודעת כמה שהוא היה יפה?'ואז הייתה מוציאה צילום שחור לבן דהוי וישן ומראה לי את תמונתו..והוא אכן היה יפה.

 גבר גבה קומה וחסון,רובה תלוי על כתפו ופניו מביעות  עוז ונחישות ..אני זוכרת שכעסתי עליה על שהיא משבחת כול כך את יופיו של גיבור תל חי בעוד שאת אבי הטוב והחכם שהתאהב בה במחנה ההכשרה בליטא וחיזר אחריה נמרצות,הוא היה בוגר ממנה והיה ממשפחה אמידה הוא  קנה להוריה דירה בקובנה וסידר את כול עניני העברת המשפחה, לקח אותה לשמוע אופרה פעמים רבות משום  שידע  עד כמה היא אוהבת לשיר.הוא ארגן את כול הדרוש לעלייתם לארץ.והיא לא הכירה לו תודה.

 תמיד חשבה שהיא היפה,  מבין שניהם ולכן היא המוצלחת.כשהייתי ילדה קטנה,נסחפתי אחרי סיפוריה אהבתי אותה כול כך חזק ועמוק עד שלא הייתה בתוכי  כול אפשרות לביקורת כשבגרתי התפנה מקום בליבי לביקורת על דמותה,ובנוסף לכך ככול שחלף הזמן  הלכה והתעצמה  דמותו של אבי בעיני, ועתה כששניהם כבר לא בין החיים דמותו של אבי מנצחת ב'נוק אאוט' את דמותו של טרומפלדור. המשפט האחרון שאמר הפך למיתוס שלאורו חונכנו '

':אין דבר,טוב למות בעד ארצנו' דורות של בנים הלכו לצבא כשהמשפט הזה טבוע במוחם.תל חי וכפר גלעדי הפכו לסמל של עמידת מופת בקרבות ללא נסיגה . של התיישבות שקובעת מציאות. והורי שהיו מקימי דפנה האמינו בכול ליבם שאכן עמידת הגבורה שלהם במלחמת השחרור ולפניה קבעה עובדות בשטח. וכאשר האו"ם היה צריך להכריע היכן יעבור הגבול נקודות ההתיישבות קבעו את מיקומם.

ב אותו בקר קודר וקר כשהתנגן ברדיו השיר הישן שסחף אותי לשיר עימו.היה  יום יא' באדר

ובאותה תחנת  רדיו  עדיין ראו ביום ההוא יום הראוי להיות חרוט על קיר הזמן. הקריאו קטעי ספרות ושרו שירים על טרומפלדור ועל תל חי ואז   אמר המנחה    שהגיע לאולפן חבר קיבוץ כפר גלעדי, אותו קיבוץ ליד תל חי שאליו הובהל טרומפלדור  כשנפצע, אך מת בטרם הגיעו. שנה והוא יליד הקיבוץ. הקשב שלי עלה הילוך והגברתי את עוצמת הקול ל הרדיו על מנת שלא אחמיץ אף מילה. הבחור סיפר שכאשר היה ילד מקום המפגש שלהם היה ליד פסל האריה השואג, שהיה אנדרטה לזכר הגבורה של טרומפלדור ומגיני תל חי.

לייד הפסל היו תמיד קבוצות של אנשים.  טקס שערך מוסד , או ישוב כלשהו או סתם אנשים מכול שכבות האוכלוסיה שהיו באים לשם עומדים בשקט , היו כאלו שהתפללו היו כאלו שבכו והיו כאלו שהטמינו פתק מתחת לאחת מאבני הפסל ובו בקשה אישית שלהם .כמו שאנשים מטמינים בכותל פתקים.ו עוד הוסיף ו סיפר כי פעמים רבות ראה א ת חבריו מוציאים פתקים מתחת לאבני האריה השואג קוראים אותם ומלגלגים על תוכנם והחמור ביותר ל טעמו היה שהם לא טרחו להחזיר את פתק הבקשה למקום.הוא אף פעם לא השתתף במעשים הללו כי ראה בכך הפרת קוד אתי ,,מעין הסכם אנושי לא כתוב בין בני אדם..

ואז סיפר כי יש מעשה שעשה ושעליו הוא מצטער ויצטער כל ימיו אבל כעת כשימיו ספורים והסוף קרב הוא רוצה לספר על  כך, אולי מי שהדבר קשור אליו יוכל להעזר בכך.הוא  סיפר כי פעמים רבות ראה לייד הפסל אישה שחורת שיער ,שיערה העבות קלוע בצמות,היא היתה ממוצעת בקומתה ,רזה ויפה מאד.פעמים רבות ראה אותה מתחננת , בוכה , מתפללת ניכר היה שהיא מאמינה בכול ליבה שהמקום הזה יכול להביא לה את ישועתה. פעמים רבות ראה שהיא מטמינה פתקים מתחת לאבני 'האריה השואג',פעמיים הוא לא עמד בפיתוי ולקח פתק מתחת לאבנים.בפעם הראשונה שלקח הוא היה צעיר מאד אולי בגיל עשר, הוא קרא את הפתק אך לא יכול היה להחזירו למקומו מתחת לאבן  כי הגיעו אנשים והחושך התחיל ל רדת הוא היה צריך למהר בחזרה לקיבוץ והפתק  אבד לו אבל הוא זוכר כל מילה ממנו..

כך היה כתוב בפתק: לטרומפלדור  הגיבור, עשה בבקשה שהורי ,אחי ואחותי ימצאו ואני לא אהיה בודדה בעולם.שלך רוחה לאה. וכשהיה בן 14נטל שוב פתק שהטמינה אותה אישה. אך הפעם היא כתבה באופן שונה את שמה.וגם בקשתה הייתה שונה.בפתק היה כתוב כך:

שלום לך טרומפלדור גיבור עם ישראל,ע שה בבקשה שאמצא את אחי האהוב ראובן.שברח מגטו קובנה ומאז אבדו עקבותיו. שלך ליקלה' שולמן , יוסילביץ.

ועוד סיפר אותו אדם כי המעשה שעשה כה הציק לו עד שמצא את עצמו יום אחד כותב ומשחזר את שני הפתקים ו מטמין אתם מתחת לאבני האריה השואג.

ואחרי ששכחה סערת רגשותי . הגיעו המחשבות  שהיו מעורבבות עם הזכרונות שלי,

נסגר מעגל שהיה פתוח במימד הזמן,.אמרת לעצמי בשקט.אותו מימד המכונה המימד הרביעי בעולמנו על פי תורת היחסות של איינשטיין והמימד הזה מציף לפעמים מאורעות מסויימים ומביא אותם לחזית התודעה והקשב שלנו.והיום הוא הביא לחזית את הסיפור הנשכח של תל חי  ולידו את סיפורה של אימי שמעורבים בו גלות ותקומה., ,

בתקופתנו  גבורתו ל יוסף טרומפלדור נראית לרבים מאיתנו ילדותית במשהו ,פזיזה,ומשפט שאמר(או לא אמר?) 'טוב למות בעד ארצנו נראה לנו כבלתי קביל לחלוטין.אבל אל לנו לשכוח שלזמן יש תפקיד חשוב במשואת השיפוט שלנו ומה היה ערך חיי אדם אז הינו רוצים לשכוח,כי לא היה להם ערך.אז אם כבר נגזר למות  עדיף שיהיה למען מטרה נעלה שתעניק משמעות לחיים שתמו .

מילים: אבא חושי
לחן: עממי אוקראיני
כתיבה: 1920 [בעברית]

בַּגָּלִיל, בְּתֵל חַי,
טְרוּמְפֶּלְדּוֹר נָפַל.
בְּעַד עַמֵּנוּ, בְּעַד אַרְצֵנוּ
גִּבּוֹר יוֹסֵף נָפַל.
דֶּרֶך הָרִים, דֶּרֶךְ גְּבָעוֹת
רָץ לִגְאֹל אֶת שֵׁם תֵּל חַי,
לֵאמֹר לָאַחִים שָׁם:
"לְכוּ בְּעִקְּבוֹתַי".

"בְּכָל מָקוֹם
וּבְכָל רֶגַע
תִּזְכְּרוּ אוֹתִי,
כִּי נִלְחַמְתִּי וְגַם נָפַלְתִּי
בְּעַד מוֹלַדְתִּי.
כָּל הַיּוֹם אֲנִי חָרַשְׁתִּי
וּבַלַּיְלָה קְנֵה רוֹבֶה בְּיָדִי אָחַזְתִּי
עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן."