את הבוקר התחלתי באיחור קל, הימים שלי מטורפים, אפשר למות, אני רוצה עוד דקה אחת להתהפך לי במיטה, לישון עוד קצת...הדקה הזאת ...הבן שלי פספס את ההסעה
מהר, לקחת את המשקפיים, המפתחות...ואופס אין עלי מכנס, מבט מהיר אל הסלון ערימה מקופלת של בגדים של הגדול, מוציאה מכנס קצר, שמה עלי ומסיעה את הפספוס לתחנה הבאה.
המכנס לא נח, מגרד קצת, אני מורידה את הראש ופתאום זה מחלחל, אני לובשת מכנס של הבן שלי, מידה לארג', חוץ מזה שהמכנס לא נח, הוא לגמרי מתאים לי.
אני – לובשת מכנס במידה לארג'... מי אמר שאין ימים טובים?