כמו בלוגרים רבים אחרים, גם אני הצטערתי מאוד לשמוע על פטירתה טרם עת של המיזנטרופית, שרק כעת נודע לי שמה האמיתי.
נכון, ידעתי שהיא אישה מבוגרת ולא בריאה וכמובן גם לא הכרתי אותה אישית, אבל נראה היה לי (או לפחות קיוויתי) שהיא תישאר איתנו עוד שנים ארוכות.
את הבלוג של המיזנטרופית הכרתי דרך המלצה חמה של בלוגר שהשווה אותה לאפרים קישון. (אני די משוכנע שאותו בלוגר היה ריש עלום השם, אבל לא מצאתי את ההמלצה בבלוג שלו... אני מתנצל אם זכרוני מטעה אותי).
האמת שהזדעזעתי מכך שמישהו מעז להשוות בלוגר בתפוז לאליל הבלתי מעורער שלי ולכן קראתי את הרשומות הראשונות שלה בביקורתיות מסוימת ומיהרתי לטעון שהיא לא קישון אבל היא כותבת מצוין.
האמת שהזדעזעתי מכך שמישהו מעז להשוות בלוגר בתפוז לאליל הבלתי מעורער שלי ולכן קראתי את הרשומות הראשונות שלה בביקורתיות מסוימת ומיהרתי לטעון שהיא לא קישון אבל היא כותבת מצוין.
הרבה מהרשומות של מיזי גרמו לי לצחוק בקול רם... צירוף נדיר של שנינות, חוש הומור מדהים ועברית מצוינת.
חלק מהרשומות היו פחות מצחיקות אבל מרגשות. בעיקר אלה בהן היא כתבה על דברים רעים שקרו לה.
מהר מאוד גם אני שמתי לב שמיזי רחוקה מאוד מלהיות מיזנטרופית. היא הצטיירה כאישה רגישה ואוהבת אדם שהגיבה ברבים מהבלוגים – ותמיד באופן אוהד.
מאוד התרגשתי ביום שבו היא החליטה לנסות את כוחה בכתיבה בסגנון של בלוגרים אחרים וזיהיתי את עצמי ברשומה שלה.
מבחינתי זה היה כבוד גדול להיכלל ברשימת הבלוגרים שמיזי חיקתה... שווה יותר מכל בול שקיבלתי אי פעם.
(מיהרתי גם לכתוב רשומת תגובה, אבל גיליתי שיותר קל לי לחקות את הסגנון שלי מאשר את הסגנון שלה).
לצערי אין לי הרבה מה לומר על מיזי. היא הייתה בלוגרית נהדרת וללא ספק גם אישה יקרה. מותה הוא אבידה גדולה מאוד לבלוגיה, אך כמובן אבידה גדולה בהרבה למשפחתה.
זכיתי להכיר את הכתיבה שלה ואני מקווה שהבלוג שלה יישמר כמזכרת.
יהי זכרה ברוך.
והרשומה המומלצת היא כמובן מהבלוג שלה – איך לכתוב בלוג מצליח