סאגה משפחתית מטלטלת הנפרשת על פני תקופות שונות בכפר כורדי, איסטנבול ולבסוף לונדון. כל הסיפור נסוב סביב הכבוד, כבוד בתוך המשפחה לנשים שמשולות לרכוש ללא זכויות ואשר נועדו לשרת את הגברים בחייהם.
"לא כל אחד מבין שיש גברים, שאין להם בעולם דבר חוץ מכבוד. העשירים יכולים להרשות לעצמם להפסיד ולרכוש מחדש מוניטין, לקנות השפעה בשוויון נפש בדיוק כפי שהם מזמינים מכונית חדשה או משפצים את בתיהם המפוארים, אבל לא כך יתר בני האדם. ככל שלאדם אמצעים מועטים יותר, כן גבוה יותר ערכו של הכבוד שלו."
'כבוד' הוא ספר מטלטל אודות משפחה אחת שחיה בכפר כורדי נידח על גדות נהר הפרת באמצע שנות התשעים, באותה תקופה נולדו לאם נאזה המרירה שיש לה רק בנות עוד זוג תאומות פבמה וג'מילה היפות ומלאות החיים. את הבנות מגדלת האם בצנעה כשהיא מטפטפת להם יום ולילה שצניעות היא השריון של האישה. 'תזכרו שאם תאבדו אותה לא תהיו שוות יותר מגרוש עלוב. העולם הזה אכזרי. הוא לא ירחם עליכן.' בעולם פרימיטיבי כזה שבו לגברים יש יתרון בולט על הנשים והן תמיד יהיו במקום השלישי או הרביעי אחריהם ואחרי ילדיהם אין לאישה כזאת שום סיכוי לממש את רצונותיה ואת זכותה לאהבה. התאומות פמבה וג'ימלה גדלות ומתבגרות אולם רק אחת מהן נישאת ועוזבת את הכפר. בהוראת אביהן נישאת פמבה לאדם שהופך את חייה לגיהנום, הוא הופך לבעל מהמר ורודף נשים. ההזוג עוקר ללונדון שם היא מביאה לעולם שלושה ילדים ביניהם את בנה בכורה איסכנדר, לו היא סוגדת וקוראת לו 'הסולטן שלי'.
את הסיפור הקשה מספרת אסמה בתה של פמבה שמציינת בתחילת הספר 'אמא שלי מתה פעמייים'. הספר נפתח בהתכוננותה של אסמה להוציא מהכלא את אחיה הבכור איסכנדר שם ריצה את עונשו בגין רצח שביצע על רקע כבוד המשפחה. תקופות שונות מתוארות בסיפור על רקע המסורת והאמונות בהן משופעים התושבים וחוסר השוויון המובהק בין גברים ונשים. קולו של הרוצח זרוע בספר דרך מכתבים שהוא כותב מהכלא על המצוקות שחווה ועל התהום אליו הגיע.
הספר מטיל את הקורא בכל פעם לתקופות שונות בעברם של גיבוריו. כל הלך הרוח בספר מכוון לקראת אירוע קשה העומד להתרחש בו, מעין התפוצצות של יצרים הנובעת מבורות וחשיכה שהמניע הוא כבוד. לקראת סוף הספר ישנו טוויסט מסחרר בעלילה שרק קריאה לאחור מגלה את הסימנים שהיו לכך.
מה שבולט כאן בספר הוא הקול שניתן לרוצח להביע את מצוקותיו וסבלו, אין שיפוטיות ואין אצבע מאשימה. למרות המעשה הנורא. בסיפור הזה כולם קורבנות וכולם סבלו ברמה כזאת או אחרת.
הסופרת אליף שאפאק סופרת מצוינת שקראתי חלק מספריה והיא אהובה עליי מאוד, ניחנה ביכולת סיפורית, ציורית מופלאה המתארת תקופה חשוכה וקולם של אנשים בדיוק מושלם.
ספר מצוין וחשוב מומלץ מאוד!
ספרית פועלים – סיפורת / מאנגלית: עידית שורר / עיצוב הסדרה: דוד בן הרא"ש / 367 עמודים 2012.