בשבוע שעבר נערכו בחירות בישראל שבו החליטו רוב הישראלים להצביע לאחת משתי המפלגות הגדולות : "הליכוד" או לחלופין "כחול-לבן".
מי שניצח בבחירות הוא גוש המרכז-ימין שהיו לו יותר מפלגות ,ולכן זה לא מפתיע שלנתניהו היו בקלות 65 ממליצים לעומת 45 ממליצים ליריבו בני גנץ.
אך קיימות עוד שלוש נקודות שיש לשים עליהן לב:
1: רבים חשבו שהפתעת הבחירות תהיה מפלגת "זהות" שבראשה עומד משה פייגלין.
הסיבה לכך היא בשל העובדה, שפייגלין עשה מהלך מבריק כאשר הסווה את דעותיו הקיצוניות בכך שהוא אימץ גישה ליברטיניאנית לפיה המדינה צריכה להתערב כמה שפחות בחיי האזרח.
וכן ציפו שצעירים רבים יצביעו לו בשל רצוני לאפשר חוקיות בעישון סמים.
אך לצערו הרב קיים פער גדול בין דמיון למציאות: למרות שכ-100 אלף איש בלבד הצביעו למי שהסתמן כהפתעת הבחירות וכמעט והכתיר את עצמו כשר האוצר הבא של ישראל,הדבר לא הספיק כדי לעבור את אחוז החסימה הדרקוני.
2: לשון המאזניים בממשלה הנוכחית יהיה אביגדור ליברמן.
שלמרות שחלק מהסקרים חזו לו שלא יעבור את אחוז החסימה, הוא עבר בקושי עם חמישה מנדטים.
תוצאות האמת מלמדות כי ליברמן, שטען כל העת כי הסוקרים אינם יודעים לאמוד את חוזקת ה"בייס" שלו - צדק.
התוצאה מציבה אותו בעמדת מיקוח מצוינת לתפקיד שר בכיר.
נשאלת השאלה: האם הוא יבקש לעצמו ניסיון נוסף במשרד הביטחון?
נכון לעכשיו ההערכה הרווחת במערכת הפוליטית היא שליברמן יבקש את תיק האוצר \החוץ\ או הפנים ,ואו דווקא את תיק הבטחון שקובר קריירות של פוליטיקאים בעשור האחרון.
3: התוצאה החמקמקה מכולם שייכת לימין החדש של נפתלי בנט ואיילת שקד, שמביטים כרגע על אחוז החסימה מלמטה.
אמש (ג') הודיע שר החינוך בנט כי הוא מכיר בעובדה שמפלגתו לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה ,ולא ברור מה הוא יעשה עכשיו בעוד איילת שקד מתכוננת להתפקד לליכוד.
4: הציבור לא מתעניין בשחיתות
פרשיות השחיתות שמרחפות מעל ראשו של נתניהו היו מסייעות להפלתו, לו רק היו מלוות בקריאת תיגר של ממש על תפיסת עולמו.
אבל כאשר שלושה רמטכ"לים אומרים, למעשה, שהם יהיו כמו נתניהו רק יותר מנומסים ולא מושחתים – זה לא מספיק.
ציבור הבוחרים הימני מעדיף את המקור, על פני החיקוי הנקי והמנומס שקם לו.
מצביעי הימין מוכנים לסלוח לנתניהו לחלוטין על שחיתות, הסתה ושיסוי כדי לנצח את השמאל.
מאחר ומפלגת "כחול-לבן" לא איתגרה את תפיסת העולם של נתניהו – או סיפקה סיבות טובות יותר מדוע כדאי לבחור בה להחלפת השלטון – גרמה לכך שהמפלגה ובכיריה נשבו בקונספציה של יועצי תקשורת, לפיה אין להגיד משהו ברור או לנקוט בעמדה מהותית, כדי למשוך מצביעי ימין "רך".
אך כשכל הוויכוח דן על השאלה מי יותר ימין ברור שגוש המרכז-ימין ינצח בפער גדול.
כשהמועמדים לא מציעים סיבות טובות לעזוב את המחנה או מנסים לשכנע את הציבור בצדקת דרכם, אלא רק מנסים להיראות כמו אחרים אך נקיים ,אזי,לציבור אין שום סיבה לשנות את הצבעתו.
5: מפלגות המרכז לא מציעות לבוחר הישראלי חלופה לשלטון
השנים שחלפו הוכיחו שמפלגות מרכז לא מצליחות לרוב להיות מפלגות שלטון (חוץ מ"קדימה" שנבנתה על בסיס רעיון מסוים).
כך, למשל, בין השנים: 1996 ל-2015 קמו לא פחות מתשע מפלגות מרכז, רובן נעלמו לאחר שתי מערכות בחירות.
המגמה חוזרת גם בבחירות האחרונות כאשר תומכי עמדות השמאל מתפצלים בין מפלגות השמאל והמרכז, ואילו מפלגות המרכז מקבלות רוח גבית ומומנטום עם הופעתן, נחלשות בסיבוב הבא ונאלצות להמציא את עצמן מחדש.
מפלגת "כחול לבן" מתחה את תיאוריית ההתמרכזות עד לקצה ולא ניצחה את ביבי בבחירות. גנץ ניצח את מפלגת העבודה, ? הוא לא הביא מנדטים מהימין ולא שינה את מפת הגושים - המצביעים שלו הם עדיין, ברובם, מהמרכז-שמאל, כך שתיאוריית ההתמרכזות וטשטוש העמדות השמאליות, בעיקר בתחום המדיני איפה שהן מהוות אלטרנטיבה של ממש לתפיסת העולם של הימין, גורמים נזק עצום למחנה הליברלי והדמוקרטי בישראל.
ניתן לראות כי בשנים האחרונות ,מפלגות המרכז חוזרות על המנטרה "נעשה אחרת כי צריך אחרת", אבל חסרות כל תפיסת עולם אלטרנטיבית.
אותן מפלגות לא בנויות ככול הנראה להיות באופוזיציה – כי הן לא באמת אופוזיציה אידיאולוגית, אלא שוק רעיונות בתפזורת.
קמפיין הבחירות שלהם לא איתגר את גוש הימין כי הוא לא הציג שום אלטרנטיבה, רעיון או מסר ברורים.
כך,למשל, "ממלכתיות" אינה תפיסת עולם, כפי שנימוסים והליכות אינם תחליף למנהיג. צריך להחליט – אי אפשר גם לבנות בהתנחלויות בכל הגדה וגם לחתור להיפרדות מהפלסטינים.
ולכן, אי אפשר לתמוך בחוק הלאום ולהיות נגד שיסוי בחברה.
6: הקריסה של מפלגת "הימין החדש"
ההחלטה על הקמת המפלגה לא הייתה מיידית. היא לוותה במעין בדיקות מקדימות, סקרים פנימיים ושיחות עם רבנים לאישור המהלך.
חשוב לציין כי שר החינוך בנט הוא זה שדחף להקמת המפלגה,בעוד השרה שקד התלבטה בהתחלה, אך בסופו של דבר השתכנעה שזהו המהלך הנכון.
ביום שישי לפני מסיבת העיתונאים נפגשו הצוותים האישיים של שני הפוליטיקאים והחלו לעבוד על הפרטים הטכניים.
בשבת הגיעו שקד ובעלה אופיר לביתם של בנט ואשתו גילת.
הארבעה דנו בנושא בפעם האחרונה והחליטו ללכת על מהלך זה.
במוצאי שבת, כבר נערכה מסיבת העיתונאים בבית סוקולוב בתל-אביב.
מרגע ההכרה על המיזם עמד בפני הצוות הנרחב שלושה חודשים לגבש רשימה, להרים קמפיין, לעשות עבודת שטח ולהביא לחיקם כמה שיותר מצביעים.
הם הבהירו שההנהגה תהיה משותפת, אך בנט יוצב כמספר 1 ושקד מספר 2.
אך עם זאת, הנחת המוצא הייתה ששקד יותר פופולארית מבנט ולכן היא תהיה בפרונט, כך גם היה המשפט שליווה אותם בכל הקמפיין: "הימין החדש בהנהגת שקד ובנט".
נשאלת השאלה: מה עמד מאחורי רעיון זה?
הסיבות שהובילו להקמת המפלגה
הרעיון להקמת המפלגה החדשה נולד משתי סיבות עיקריות:
1: הסיבה הראשונה היא קיומה של תחושה אצל השניים שמתוך הבית היהודי כבר אין מסלול להנהגה הלאומית.
הם האמינו שהפלטפורמה הפוליטית של המפלגה כבלה אותם והייתה עלולה להשאיר אותם עוד זמן רב כחברי קואליציה אך לא במפלגת שלטון.
2: הסיבה השנייה הייתה הרצון להרחיב את הפופולריות שלהם גם בקרב הציבור החילוני-ימני, מה שלא הצליחו לעשות בבית היהודי.
הטעויות שביצעו הצמד שהוביל אותם אל מחוץ לכנסת
1: קיומה של הנהגה משותפת שלא תרמה להבלטת איש.
2: ההחלטה לנטוש בשעת לילה את מפלגת "הבית היהודי" עם חובות גדולים ולהקים מפלגה מתחרה.
3: לאורך כל הקמפיין בנט ושקד התמקדו בתפקידים להם הם מצפים בממשלה, ולא הסבירו לציבור בוחריהם במה הם שונים למשל "ממפלגת הבית-היהודי" .
4: הם נתפסים כאנשים חלשים אשר מאיימים באקדח בלי כדורים, וברגע האמת מתחבאים מאחורי גבו הרחב של נתניהו.
מצבה של המפלגה בסקרים
ולמרות הכול, לאורך כל הדרך "הימין החדש" עברה את אחוז החסימה בסקרים.
ברגעי השפל שלה זכתה המפלגה לארבעה מנדטים וברגעי השיא היא עלתה אפילו לתשעה מנדטים.
גורמים במפלגה מקשרים את ההתדרדרות בסקרים עם התחזקותו של משה פייגלין אשר הציג חלופה לרוב מפלגות הימין, שבזכותה הוא סחף אחריו את צעירי המגזר, ועם ההתייצבות של איחוד מפלגות הימין.
סיום הקמפיין והיום שאחרי
כאשר נתניהו יוצא לקרב-חייו, בנט ושקד מתגלים בשיא חולשתם ולא מגיבים למהלך הזה ביתר-שאת (הם הרי דברו על ניצחון ומראש ויתרו על כניסה אפשרית לזירה).
בימים האחרונים הם היו מצויים במאבק של ממש מול ועדת הבחירות, שפרסמה אתמול את התוצאות הסופיות והרשמיות, שלפיהן חסרים להם פחות מ-1,500 קולות כדי לעבור את אחוז החסימה.
בנט החל את קרב חייו עם היוודע תוצאות הבחירות ,ולא לפניהן ולכן הוא נחל כישלון חרוץ.
תהליך הרכבת הממשלה
עצם העובדה שגוש הימין חזק תקל על נתניהו להרכיב את הממשלה החמישית שלו.
ההתחזקות של המפלגות החרדיות (16 מנדטים צפויים בסך-הכול), השותפים הטבעיים של נתניהו, תקל עליו, וביחד עם ליברמן, כחלון ואיחוד מפלגות הימין, יש לנתניהו ממשלה, אפילו לא ממשלה צרה.
חשוב לציין כי ממשלה הזו נוחה לנתניהו לא רק אלקטורלית אלא גם פרסונלית, וכן היא עשויה לאפשר לו להישאר בתפקידו גם אם יוחלט לאחר שימוע להגיש נגדו כתב אישום.
למעשה, נראה כי כאב הראש העיקרי של נתניהו בימים הקרובים צפוי להיות בתוך הבית. בתוך הליכוד.
את הרכבת הקואליציה הוא צפוי לצלוח בקלות, חלוקת התיקים, לעומת זאת, עשויה להיות מאתגרת עבורו.
התוצאה הגבוהה יחסית של מפלגת השלטון החדשה-ישנה "הליכוד" תוליד שורה של דרישות ולחצים לתפקידים בכירים מצד אנשים כמו גדעון סער, ישראל כ"ץ וניר ברקת, שרק מחכים ליום שבו יוכלו לרשת אותו.
הוא מצידו יעשה הכול כדי שלא להגיש להם את המקפצה לחתור תחתיו בעתיד מעמדה חזקה.