כל כך עצוב, והמילים נראות ריקות מתוכן. קודם אוריאל רפאלי ועכשיו את. תמיד אמרת שאת אוהבת את השירים שלי, ולך האמנתי, וזה תמיד מאוד החמיא לי שדווקא את, כותבת כל כך מוכשרת, מוצאת בהם משהו. אז במקום להרבות במילים, אקדיש לך שיר ישן מאוד של דיה. יהי זכרך ברוך.
מוֹתֵךְ
גּוּף רָפוּי שָׁרוּי נִנּוֹחַ
עַל מַצָּע נָקִי וְנוֹחַ.
נֶעְצַר לִבֵּךְ, רוֹגֵעַ,
מִן הַמַּאֲבָק יָגֵעַ.
תַּם, הֻכְרַע לוֹ קְרַב חַיַּיִךְ.
מָשׁ הַסֹּמֶק מִלְּחָיַיִךְ.
שְׁנַת הָעַד, תְּנוּמַת הַנֶּצַח,
לָךְ הֶחְלִיקָה אֶת הַמֶּצַח:
מְנוּחַת עוֹלָם לָבֶטַח
בַּקְּמָטִים הֵפִיגָה מֶתַח.
נָח מַרְגּוֹעַ עַל פָּנַיִךְ,
וְשַׁלְוָה שְׁמוּרוֹת-עֵינַיִךְ
כְּבָר עָצְמָה לְאַט, בְּשֶׁקֶט,
וּבְרֹךְ לָהֶן נוֹשֶׁקֶת.
יָד רוֹפֶסֶת בְּרֹב נַחַת
עַל חָזֵךְ דּוּמָם מֻנַּחַת.
עֲזָבוּךְ כָּל סִיּוּטַיִךְ,
הִתְרוֹקְנוּ חֲלוֹמוֹתַיִךְ.
הַפְּחָדִים כֻּלָּם נָסוֹגוּ
וְהַכְּאֵבִים נָמוֹגוּ.
נִשְׁמָתֵךְ בָּרוּחַ שָׁטָה,
מִתְרוֹמֶמֶת מִלְּמַטָּה,
בִּקְלִילוּת נוֹסֶקֶת מַעְלָה
וְנִשֵּׂאת אֶל שְׁמֵי הַלַּיְלָה.
דֶּרֶךְ מֶרְחָבֵי צַלְמָוֶת
הִיא חוֹלֶפֶת, בַּת-אַלְמָוֶת,
וּבְאוֹר פְּנִימִי דּוֹלֶקֶת,
לִרְסִיסִים אָז מִתְפָּרֶקֶת
וְעַל פְּנֵי קַרְנֵי יָרֵחַ
וְאַבְקַת כּוֹכָב זוֹרֵחַ
הִיא נָפוֹצָה לְכָל עֵבֶר –
הַיְּקוּם כֻּלּוֹ לָךְ קֶבֶר.