שנה חדשה, ריח של חדש, תקופה חדשה, איך אני אוהבת התחלות חדשות, לפעמים זה מפחיד, לפעמים הפחד משתלט, אבל זה תמיד כיף לגלות מה יקרה בהמשך הדרך. יש התחלות חדשות שאולי קצת מרתיעות, כמו הימים הראשונים בכיתה א', אנחנו נכנסים בחששות, מסתכלים מסביב, מנסים לקלוט את האווירה, לא תמיד אנחנו בטוחים, אבל אם נסתכל מסביב, ונראה את חברינו לכיתה, נבין שכולם קצת חוששים, בכל זאת, עוברים מהחממה של הגן, מהעובדה שלא היה צריך ללמוד הרבה, אלא בעיקר לשחק, אבל פה פתאום יש מורה, ואי אפשר לברוח למשחק אם רוצים להפסיק לשחק. אחרי שמתחילה לעבור השנה, אנחנו למעשה מבינים שבעצם קל לנו יותר מבהתחלה, כשאנחנו מגיעים לחטיבה, או לתיכון במקרה שלי, אנחנו מבינים שהחממה הייתה גם ביסודי, שזה לא היה כזה קשה כמו שפחדנו לפני. לאט לאט עם המשך השנה, אנחנו מתחילים להבין שגם כאן היה קל, אולי לא תמיד באמת היה קל, אבל בטח לא מפחיד כמו שחשבנו.
ככה זה עם התחלות, תמיד לפני שהן מתחילות, אנחנו מדמיינים דברים, אנחנו שואלים את עצמנו, האם נסתדר, האם נצליח כאן. כשהתחלתי לעבוד, פחדתי שאני לא אסתדר, אומנם אני כבר שנתיים וחצי שאני לא עובדת, אבל איפה שעבדתי, פחדתי, לא ידעתי הכל, לא ידעתי איך אני אסתדר, אבל לאט לאט הבנתי שלא רק שאני מסתדרת כאן מצויין, הכרתי כאן משפחה. התחלה שהייתה לי יחסית קשה, היא התחלת הנישואים, שזה מצחיק, כי חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן, היינו ביחד חמש וחצי שנים לפני שהתחתנו, הכרנו אחד את השנייה טוב מאוד, אבל מעולם לא גרתי מחוץ לבית, זה היה מוזר, אני לא אשכח את הבכי שהיה לי בלילה הראשון שישנו בדירה, זה היה רגע לפני החתונה, רצינו כבר לנסות, אבל ראינו סרט דרמטי בקולנוע, זה העציב אותי מאוד, ופרצתי בבכי שהתחיל בסרט ונגמר בבית שלנו. התחלה קשה אחרת, שעליה אף אחד לא סיפר לי, להיפך כולם סיפרו לי כמה זה מושלם, כמה זה נהדר ומספק, אז להתחלה הזאת קוראים אמא.
כל ההתחלות קשות, אבל אין קשה יותר מלהיות אמא, כי כולם מסביב מספרים לך איזו אופוריה זו, כמה זה מילא אותה, היא מעולם לא הרגישה אהבה כזאת. אף אחד לא מספר לך על הלידה הקשה שעלולה להיות, גם אם היא טבעית, ללא ניתוח, אבל אף אחד לא מספר על החיתוך המחריד הזה שעושים בכדי להוציא את התינוק ועוד אומרים לך שעושים את זה בזמן הצירים, אבל אני צרחתי את נשמתי, כי כן, הרגשתי את החיתוך. אף אחד לא מספר לך שאת רואה את התינוק, הוא שחיכית לו כל כך הרבה זמן, אף אחד לא אומר לך שאת לא תתאהבי בו מייד, כי את שומעת מסביב סיפורים על איך האמא הזאת התאהבה בו ברגע, אבל את עברת משבר, סיבוך קטן, שגרם לך לריחוק מהילד שלך, ורק כשהגעת את כבר היית חסרת כוחות, שכל מה שהתחשק לך זה להכנס למיטה ולישון.
אף אחד לא מספר לך שאת כאמא, עלולה לחטוף דיכאון אחרי לידה, כלומר האחיות מסביב אומרות לך, אבל בתא המשפחתי שלך אף אחד לא מזכיר את זה, ואת מלאת הורמונים, ומרגישה אשמה למה את לא אוהבת ישר את הבן שלך, למה את מרגישה אליו ריחוק. אף אחד לא מסביר לך, אבל את לא מבינה למה בלילות את עצבנית, מרוטת עצבים, ובעיקר צועקת על המתוק שלך, בחוסר סבלנות, כי את כולך עדיין גועשת מכל ההורמונים שבתוכך. כן, אף אחד לא מספר לך שאת עלולה לצעוק עליו כי הוא לא מפסיק לבכות ואת לא יודעת מה לעשות בנושא, וכל מה שאת רוצה בחיים זה להכנס לאיזה מקום ולברוח, רחוק רחוק, ולצרוח. כן, ככה היה לי, אני הייתי בדיכאון לאחר לידה, אני לא יודעת אם באמת ידעתי, או שידעתי בדיעבד, הרגשתי שמשהו לא בסדר, כי צעקתי עליו, בכיתי כי כאב לי לראות אותו בוכה, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. בעיקר הרגשתי אמא רעה, כי לא הצלחתי להניק, לא הצלחתי לעשות משהו טבעי שכולן אמורות לדעת, בנוסף הרגשתי מאוד רע עם עצמי כי צעקתי על החסר אונים הזה שקוראים לו הבן שלי, האשמתי את עצמי בצעקות האלה, האשמתי את עצמי בכל זה, כי לא הבנתי איך כולן מתחברות ככה ישר לתינוקות שלהן, ורק אני צועקת עליו ומתעצבנת.
אבל ההתחלה הכי קשה שהייתה לי איי פעם, אבל זאת גם ההתחלה ששינתה אותי מקצה לקצה, להתחלה הזאת קוראים סרטן. מצד אחד הייתי מעדיפה כמובן שההתחלה הזאת לא תגיע לעולם, אבל מצד שני אני מודה לה. אני מודה כי זאת ההתחלה ששינתה את חיי, שינתה את האופי שלי, נתנה לי להבין שהכל כאן כל כך זמני, שאין דבר כזה לדחות למחר, או לדחות למחרתיים, אם אנחנו רוצים לעשות משהו, אנחנו צריכים לעשות אותו עוד היום. הסרטן גרם לי להבין שהחיים שלנו קצרים, הרי לאף אחד מאיתנו אין תעודת ביטוח, אף אחד לא באמת יודע מה יילד יום. הסרטן גרם לי להבין שאני לא צריכה לפחד מאף אחד, לא לחשבן לאף אחד, הפחד היחידי שצריך להיות לי בחיים, זאת תחושת הפיספוס, לכן כל מה שאני רוצה לעשות בחיים אני צריכה לעשות זאת בשבילי, בשביל עצמי, לחשוב טוב טוב מה זה ייתן לי, ואחר כך מה זה יועיל לסביבה. אני רוצה ללמוד משהו, אני חייבת עכשיו ללכת ולברר עבורי. אני צריכה להבין שכולנו עוברים בחיים קשיים, מי יותר, מי פחות. הסרטן גם לימד אותי לא להסתכל על חיים של אחרים, להבין שלכל אחד יש מסע בחיים, מסע שהוא צריך לעבור, וזה שלההוא יש רכב חדש יותר, או שההיא נסעה לנופש, להבין שכל אחד עושה זאת בשביל עצמו, יכול להיות שלהוא שיש רכב חדש, הוא קנה כי אשתו לא מסוגלת ללכת ברגל, או שההיא נסעה לחו"ל כי עברה משבר. בעיקר להבין שזה מקבל דבר כזה, שלהוא יש כסף, זה לא בא במקומנו, זה לא בא על חשבוננו.
ואני רוצה לאחל לכולנו שתהיה לכולנו שנה מלאה בירוק מסביב, שנה של צמיחה עצמית, כלכלית, שנה של מעוף, שנה של שלום, שנה רוויה הצלחות, בריאות, אהבה, שנה של נחת, ובקיצור, שנה מוצלחת.
