בקיצור: חמש סיבות, ועוד סיבה מהותית $$$ [4810]
אל רשימת התגיות המסודרת ( <- קליק על)
אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב ( <- קליק על)
אל רשימת הפוסטים המסודרת בבלוג שלי ( <- קליק על)
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
שוב אנחנו הולכים לבחירות. חמישים יום אחרי הבחירות שהיו – שוב אנו נקלעים למערבולת הזאת. הכיצד? למה? מדוע?
משום שביבי "הלך על הראש" של בנט
כפי שכבר כתבתי כמה פעמים, לכל אירוע יש כמה סיבות, שכל אחת מהן, אם לא היתה קורית, האירוע לא היה מתרחש. הסיבה העיקרית לבחירות החוזרות היא - משום שנתניהו "הלך על הראש" של בנט. נתניהו ניהל קמפיין תעמולה, שהופנה למצביעי "הימין החדש", לשכנע אותם שהעיקר זה זה מי תהיה המפלגה הגדולה ביותר, הליכוד או כחול לבן - ולא הגוש, מספר המנדטים שיהיה לגוש הימין ביחד. ביום ששי שלפני הבחירות האחרונות צילצלה איילת שקד למקורב מקורב במיוחד לנתניהו. "מה אתם עושים?" שאלה. "אתם הולכים לנו על הראש ובסוף לא נעבור את אחוז החסימה". "את צודקת", אמר, "אבל ככה נתניהו החליט". את זאת מגלה לנו עמית סגל בטורו ב"ידיעות אחרונות". ל"ימין החדש" חסרו רק קולות ספורים כדי לעבור את אחוז החסימה, אבל ארבעת המנדטים של בנט ושקד נזרקו לפח. קולות אבודים מתחלקים בין המפלגות שכן עברו את אחוז החסימה. מכאן ששני מנדטים, ואולי קצת יותר, אבדו לגוש הימין. אם לרשותו של נתניהו היו עומדים כעת 62 מנדטים, ליברמן לא היה יכול לשגע את נתניהו ולגרום לו להחליט על בחירות חוזרות. ליברמן לא היה אפילו מנסה לעשות זאת. קרוב לוודאי שהיה מצטרף לקואליציה של נתניהו, כמו שעשה בכנסת הקודמת, למרות שחשב אז שנתניהו אינו נוהג כראוי אל מול החמאס ברצועת עזה. וכך ההחלטה להוריד לבנט את הראש - גרמה לכך שלנתניהו אין היום קואליציה, אין מי שיעביר את חוק החסינות, שיציל אותו מפני העמדה לדין, ואין מי שיעביר את פיסקת ההתגברות, שתימנע מבג"ץ להתערב ולקבוע שהחלטה לתת חסינות מפני העמדה לדין, לאדם שיש נגדו שלושה כיתבי אישום – החלטה כזאת לוקה בחוסר סבירות קיצוני.
ליברמן מחליט לפתח עמוד שידרה
קל מאוד להאשים את אביגדור ליברמן באשמת גרימת הבחירות. מה פתאום שליברמן יעמוד על דרישותיו, ולא ילך אחרי נתניהו, ככלבלב מוכה, כמו יתר חברי הקואליציה של נתניהו? ליברמן הוא האחרון, שהייתי מצפה ממנו שירים את נס המרד בחרדים. האמת היא שהמחלוקת על הסעיף של המיכסות בחוק הגיוס היא מחלוקת לא רצינית. חוק הגיוס שמדובר עליו, למרות שהוא מבית היוצר של "יש עתיד", איננו חוק רציני. החוק אינו מחייב את כל הצעירים החרדיים להתגייס, אלא רק חלק מהם, חלק קטן, שברובם אינם חרדים חרדים, אלא צעירים מרקע חרדי, שנמאס להם מן הישיבה באולמות הישיבות מבוקר עד ערב. אבל, כפי שאמר ליברמן, חוק הגיוס הפך בשבילו לסמל. סמל למה? סמל למרד כנגד השליטה האבסולוטית של החרדים בנתניהו, ודרכו במדינה כולה. סמל להתנגדות למדינת הלכה. ליברמן הזכיר את מיתווה הכותל, שהיה תוצאה של שנתיים של דיונים ופשרות, ואושר ע"י הממשלה, ואז, תחת הלחץ של הרשתות החברתיות של החרדים, נזרק לפח, למרות הנזק הגדול למדינת ישראל ולקשר של מדינת ישראל עם יהדות ארה"ב, שהיא המנוף העיקרי לכך שישראל היתה נושא שמקובל על שתי המפלגות בארה"ב. ביטול מיתווה הכותל הוא הסמל של השליטה האבסולוטית של החרדים בממשלה, ונגדו החליט ליברמן לצאת.
האם נכונה הטענה של נתניהו ושל דרעי, שליברמן החליט מראש לצאת נגד נתניהו ולמנוע הקמת ממשלה בראשותו? ליברמן הציג, כבר בתחילת המו"מ את חמשת הדרישות שלו, ומהן הוא לא סר. אם החרדים היו מקבלים את הדרישה של קיום חוק הגיוס, בלי שום שינוי – הקואליציה היתה קמה, בראשות נתניהו. אבל הרבי מגור אינו מוכן לוותר, ונתניהו מתייצב לצידו של הרבי מגור, ומטיל את האשמה על ליברמן, שהפך ל"הונאה", לאיש שמאל, לבוגד. אבל לליברמן צמח פתאום עמוד שידרה, והתוצאה – אנו הולכים לבחירות מטופשות.
הסקרים בשלב זה מצביעים על התחזקות מסוימת של ליברמן, ועל החלשה מסוימת של מפלגת העבודה, והעיקר, המצב שבו ליברמן הוא לשון המאזניים, או ליתר דיוק החלק החיוני החסר להקמת ממשלת ימין, המצב הזה יישאר גם אחרי הבחירות הבאות. אז מה יקרה אז? נלך שוב לבחירות פעם שלישית?
מניפולציה שנכשלה
הסיבה השלישית להליכה לבחירות היא הטקטיקה של נתניהו, שהובילה לכישלון. נתניהו קיבל 28 יום להקמת הקואילציה, ואחר הארכה של 14 יום. נתניהו בחר בטקטיקה שהוא סבר שתביא לו ממשלה נוחה על צלחת. הטקטיקה היתה להתמהמה ולחכות לכך שבימים האחרונים, תחת הלחץ והפחד מפני הכישלון – כל המפלגות יתרצו לעשות את רצונו. לכן המו"מ עם המפלגות לא נוהל ברצינות. כל מפלגה העלתה רשימה מופלגת של דרישות. עד הרגע האחרון לא נעשה שום ניסיון רציני להוריד את המפלגות מן העצים עליהם הן עלו. גם אם ליברמן היה מתרצה לוותר על סעיף המיכסות בחוק הגיוס, עדיין יש מוקשים רבים בדרך לקואליציה עם קווי יסוד מוסכמים ודרישות כספיות סבירות.
ראש ממשלה חשוד בפלילים
הסיבה הרביעית לכך שהכנסת לא יכלה להתאחד סביב ראש ממשלה והסכם קואליציוני היא – שיש פה מועמד לראשות הממשלה שחשוד בפלילים. מפלגות האופוזיציה, שכוללות יחד 55 ח"כים, אינן מוכנות להצטרף לממשלה שעומד בראשה אדם שחשוד בפלילים. אילולא הקטע הזה, יכול היה הליכוד להקים ממשלת אחדות עם "כחול לבן", בתנאי שיעמוד בראשה כל אדם אחר, רק לא נתניהו החשוד בפלילים. אבל הליכוד הפסיק מזמן להיות מפלגה, והפך להיות כת דיליה של נתניהו, ולא נמצא בו אף צדיק, אפילו לא גדעון סער, שיגיד לחבריו, שראוי לבחור לנתניהו ממלא מקום זמני, לתת לנתניהו לעמוד לדין ולהוכיח את צידקתו – ולא ללכת לבחירות אוויליות, שיגרמו לביזבוז של כמה מיליארדי שקלים.
החרדים
המפלגות החרדיות, יהדות התורה, ש"ס וגם למעשה איחוד מפלגות הימין, מתעקשות על כך שתלמידי הישיבות לא ישרתו בצה"ל. הן מציגות את הדרישה הזאת כאחד מעיקרי היהדות, שכן אם יתגייסו כל תלמידי הישיבות לצה"ל – תאבד מדינת ישראל, ולפי טענה אחרת – יאבד כל העולם כולו. ראשית, לא מדובר על גיוס כל אברכי הישיבות, ותמיד יישארו המצטיינים, שיהיו פטורים משירות צבאי. אבל מה שחשוב יותר להבין הוא שהפטור שניתן לאברכי הישיבות מפני גיוס לצה"ל, "תורתו – אומנותו" – איננו תורה למשה מסיני. הפטור הזה ניתן לחרדים, ליתר דיוק נסחט ע"י המפלגות החרדיות, רק בשנת 1977, עם המהפך שהיה אז, ומנחם בגין (ע"ה) היה זקוק לחרדים כדי להקים ממשלה. עד אז, צעירים חרדים רבים שירתו בצבא. גם במלחמת ששת הימים, וגם במלחמת יום הכיפורים, שירתו חיילים חרדים רבים ולא מעטים מהם גם נהרגו במלחמות הללו. אז ההתעקשות של המפלגות החרדיות על פטור לחרדים משירות צבאי – היא התעקשות על הישג פוליטי, שראוי היה שירדו ממנו. ראוי היה שירדו ממנו, לא רק משום שזה מוביל לבחירות חוזרות, אלא משום שהיהדות האמיתית, לא החרדית, גורסת "לא תעמוד על דם ריעך".
חמש סיבות לכך שאנו מטורטרים שוב במערכת בחירות, עם מאפיינים מגוּנים. אבל הסיבה העיקרית היא – ביבי. אם בראש הליכוד היה עומד אדם הגון כמו יצחק רבין (הי"ד) – כל זה לא היה קורה.
המלצה
אם לא קראתם עדיין, או שאינכם זוכרים את מה שקראתם מזמן, אני ממליץ בפניכם לשוב ולקרוא את ביבי הוא הנציג של... בכתובת:
מאמר ש-1,835 איש כבר קראו אותו ו-151 הגיבו עליו.
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 961,366 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
תגובות
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 500 מילים).
אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
תגיות
את רשימת התגיות מסודרת לפי מספר הפוסטים תוכל לראות אם תרדו למטה.
את רשימת התגיות מסודרת לפי סדר אלפאבתי, ניתן כאמור לראות בכתובת:
חיפוש מאמר, או נושא, בשדה "חפש בבלוג הזה", בפינה הימנית העליונה של החלון הזה.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
תגיות: אקטואליה, פוליטיקה, בחירות, ביבי, אביגדור ליברמן, הימין החדש, חרדים, גיוס חרדים, ידיעות אחרונות, שנאת חרדים, תובנות,