כאשר אני עושה תרגילים לגב, אז הרגל השמאלית שלי, מתנדבת לעזור לגב, שהוא חלש יותר. אני מודה, שזה לא מוצא חן בעיני, אבל אני גם מודה, שזה מחזק את הרגל.
בלילה הקודם, התעוררתי ב-3:00, בגלל כאב עז בעקב שלי. הצחקתי אותי. למה אני מוסיפה "שלי"? מה, של בטל? בקיצור, העקב לא היה מסוגל לגעת בכרית שמתחתיה. "מה אעשה?" שאלתי את עצמי. בטל ישנה, לה לא כאב העקב. ניסיתי להזיז את כף הרגל, ללא הועיל. השתמשתי ברגל המתנדבת-המחוזקת וכל כמה שניות, הרמתי את הכף. זה גם לא עזר וניסיתי דבר שעוד לא ניסיתי, להזיז את הכף הצידה. הצלחתי! גם זה לא עזר. בכיתי מ-3:00 עד 6:00, כאשר בטל קמה. התמלאתי זעה, כי שמתי את המזגן על 23 מעלות וביקשתי שתי שמיכות. היה לי חם והראש שלי היה מכוסה במגבת, למרות, שהיתושות נעלמו, בזכות המאוורר שהחליש אותן. יש חרקים שקופצים. אני חושבת, שאלה פרעושים, שאנשים מביאים מחיות המחמד שלהם. כשאני שמה מגבת על הראש, הם מנסים לקפוץ, אבל "תקרת המגבת", עוצרת אותם. כך נראים חיי.
השבוע, אני לא צריכה להתלונן, כי
ביום ראשון, ביקר אותי יורם, שעשה לי מסאג'.
ביום שני בבוקר, "יפואים הקטנה" עם שאולי, שלקחו אותי לטייל בנורבגיה.
אחה"צ, ביקרו אותי שתי חברות קרובות.
בשלישי, גייל באה בלי הילדים.
ברביעי, בא לידור, שעשה לי שיאצו,,
בערב, רצתה לבקר אותי חברתי אסתי דקל, אבל הייתי כל כך עייפה מהלילה שלא ישנתי, שנאלצתי לדחות את ביקורה.
מה אאחל לכם, לשנה החדשה?
שתהיה לנו שנה בלי מלחמות עם אויבינו וגם עם עצמנו.
שהחום לא ישוב ובחורף לא נחווה סערות.
שהמטורפים, יזיקו רק לעצמם.
שירד גשם במהרה.
שהחיזבאללה יעסוק באוייב אחר.
החמאסניקים יעשו אתנו שלום ל-50 שנים, אחרת לא אסכים שיבנו נמל.
ושנראה רק דברים יפים.
שנה טובה!