לפעמים בני אדם, סביר שבעיקר נשים רואות בהחלטה להיות אימהות לילדים החלטה חשובה מבחינת משמעות החיים שלהן. לא תמיד הן נותנות את דעתן בכלל או באופן מלא למחיר שמשלמות נשים על ההחלטה להיות אימהות לילדים. ברשומה זו אציג טענות וטיעונים המופיעים בספרות המחקרית על מחיר זה.
חלוקה לא שוויונית של נטל ההורות
המשמעות שמייחסים בני אדם להורות לילדים, אינה משמעות שוויונית בין המינים. נשים וגברים לא תופסים את ההורות ומשמעותה אותו דבר.
לדבר הזה יש השלכות על חלוקת נטל ההורות חלוקת נטל לא שוויונית שבה עיקר הנטל על ה אישה-האמא ויש לכך השלכות על המחיר הנפשי של להיות אמא ובת זוג לעומת המחיר הנפשי של להיות אבא ובן זוג.
המציאות הסוציולוגית [הסוציולוגיה של המשפחה] היא שבקרב משפחות רבות, זוגות רבים, לרבות זוגות הורים רבים כאשר מדובר בזוגות הטרוסקסואליים [זוגות דו מיניים או דו מגדדריים-דו ג'נדראים] עיקר נטל גידול הילדים ומשק הבית בכלל נופל על האישה-האמא. הדבר הזה נכון בעיקר במשפחות מהתרבות המסורתית והפטריאכלית. לפי הגישה המסורתית של חלוקת תפקידי מין, תפקיד הנשים הוא בספירה הפרטית לרבות המשפחתית ותפקיד הגברים הוא בספירה הציבורית: פוליטית וכן ציבורית-כלכלית לרבות שוק העבודה והתעסוקה. כלומר, תפקיד הגברים הוא יותר בשוק, שוק המוצרים והשירותים והעבודה השכירה. ג'ואן ויליאמס כינתה זאת "משטר הביות" domesticity regime
. בסקר מ 2002, 78 אחוזים מהנחקרים דווחו כי בביתם האישה מכבסת תמיד או בדרך כלל ו 6 מהגברים תמיד או בדרך כלל. 45 אחוזים האישה מטפלת בבני משפחה חולים ו 4 אחוזים הגבר. ב 35 אחוזים האישה קונה את מצרכי המזון 21 הגבר. ב 72 אחוזים האישה מכינה ארוחת ערב ב 5 הגבר.
[הקר דפנה ומיכל פרנקל, "הורות פעילה ושוויון הזדמנויות בעבודה: הצורך בשינוי מאפייניו של שוק העבודה". בתוך: מונדלק גיא ומרגלית-רבין שרון (עורכים), עבודה, חברה ומשפט, כרך יא, שנתון האגודה למשפט העבודה ולביטחון סוציאלי, אוניברסיטת תל-אביב. ]
הבדלים מגדריים בתפישת ההורות-הקשר בין נשיות לאימהות לעומת הקשר בין גבריות לאבהות
הבדלים בתפישה העצמית בין נשים כלפי אימהות לגברים כלפי אבהות
נשים וגברים נבדלות ביניהם בתפישה העצמית. במחקר של רובין נשאלו מאות נחקרים את השאלה מי את/ה?
הגברים בלי יוצא מהכלל הגיבו "אני עורך דין" "אני נגר" "אני מורה" "אני חשמלאי". רק לאחר שמיקמו את עצמם בעולם העבודה, התעסוקה מקצתם התייחסו אל המשפחה כבני זוג וכאבות (L. B. Rubin , intimate strangers : men and women together) אחד המדדים בתרבות לגבריותו של גבר היא הכנסתו. ל 80 אחוזים מהגברים הנשואים מעניק תפקיד המפרנס משמעות מרכזית לחייהם. גם גברים וגם נשים שניהם רואים את הפרנסה כאחת הפונקציות החשובות לקיומו של הגבר (Ehreneich, the hearts of men: American dreams and the flight from commitment)
הנשים, לרבות נשות מקצוע מצליחות, מזדהות בראש וראשונה כאימהות וכרעיות. רק לאחר מכן הן עשויות להזדהות מקצועית, פרופסיונאלית. רובין טוענת שזהות הנשים כאימהות וכרעיות הוא החלק המרכזי יותר בזהותן העצמית.
גם בישראל נערך מחקר התומך במסקנה של רובין. 100 גברים ו 100 נשים נשאלו מה חשוב לך יותר העבודה או חיי משפחה?
הנשים בהשוואה לגברים ייחסו חשיבות רבה יותר לחיי משפחה. (Pines, sex differences in marriage burnout, israel social science research 5 pp 60-75)
במחקר ישראלי אחר התבקשו משתתפות לכתוב עשרה היגדים שיענו על השאלה מי אני? בקרב 70% התפקיד השכיח ביותר בהגדרה העצמית היה "אמא" אחר כך "אשה" (60%) רעיה (30%) ואף לא אישה אחת השתמשה בתפקיד מקצועי להגדיר את עצמה. למרות שרובן היו נשים עובדות ולמקצתן קריירה שהצריכה ניסיון ומומחיות (א' פרידמן, באה מאהבה-אינטימיות וכוח בזהות הנשית).
הבדלים ביחס החברתי כלפי אימהות לעומת אבות
בסקר דעת קהל בארה"ב למעלה משלושת רבעי נשים וגברים סברו כי אישה צריכה להציב את טובת בן זוגה וילדיה לפני הקריירה שלה. למעלה ממחצית סברו כי חשוב יותר שהאישה תסייע בקריירה של בן זוגה מאשר תתמסר לזו שלה (Yankelovich, new role in American life: searching for self fulfillment in a world turned upside down, psychology today 1981, pp 35-39.)
נשים וגברים יכולים לחלוק על המאפיינים של האישה האידיאלית אך יש הסכמה כללית שהמטרה העיקרית של האישה של חיי האישה בחברה המערבית היא האימהות שתכליתה לגדל ילדים סתגלניים לחברה (Laws, a feminist view of marital adjustment literature: the rape of the locke, journal of marriage and the family, 33, 483-516.)
האימהות נמצאת בעדיפות ראשונה גם בקרב הנשים הישראליות (פרס וכץ, האם העובדת ומשפחתה דו"ח מחקר שהוגש למשרד העבודה והרווחה). הנישואין -להיות רעיה- הוא התכתיב המרכזי המסורתי השני. במסגרת תפקיד זה אמורה האישה לספק את צרכי הבית והמשפחה ולראות במטרותיה האחרות מטרות משניות. במחקר נמצא שלבנות בגיל ההתבגרות שאיפות השכלה יותר גבוהות מאלו של הבנים ו 69% מהנשים הצעירות רואות בהצלחה מקצועית ערך רב ((שפירא ועציוני, מי אתה הסטודנט הישראלי?) הרי שרובן המכריע מייחסות חשיבות מרכזית לאם ולרעיה (בר יוסף, בלום, לוי, תפיסת התפקידים הנשיים אצל בנות בגיל 17).. ההצלחה המקצועית חשובה אך היא מותנית בכך שתפקידי האם והרעיה לא ייפגעו. זה נכון גם לגבי נשות קריירה מצליחות (A Lieblich, preliminary comparision of israeli and American successful career women at mid life, israel social science research, 5, 164-177.)
בישראל כמו בארצות אחרות נוצר סולם העדפות שבראשו האם והרעיה ורק במקום משני הגשמה עצמית ע"י הישגים בעבודה מחוץ לבית. סולם העדפות זה מאפיין נשים רבות שהן עובדות בחברה המערבית (Hudis, commitment to work and to family: : marital status differences in women's earnings , journal of marriage and the family , 38, 267-278)
בסקר של בר יוסף ועמיתיה כבר בגיל 17 נערות ישראליות מעוצבות אצלן ציפיות מהחיים ומהתפיסות העצמיות שלהן כנשים וכבעלות משפחה. לנערות הוצגו תחומים וככל שהתחום היה נשי יותר הוא זכה להערכה גבוהה יותר.
במחקר של ליבנה בקרב סטודנטיות וסטודנטים לא נשואים בישראל, עולה שירידה הדרגתית בנוקשות הגדרת התפקיד המסורתית נובעת מכך שנשים מצפות יותר מבני הזוג להשתתף בבית ובמשפחה ולא בגלל שינוי בתפיסת התפקיד שלהן את עצמן. הנשים ממשיכות להיצמד לתפקידיהן המסורתיים אלא שהן יותר מצפות מהגברים לקחת חלק (Livneh, the wonderman: a 1980's substitute for the 1970's wonderwoman )
( מבוסס על איילה מלאך פיינס, פסיכולוגיה של המינים: השפעותיהם של הסטיראוטיפים המיניים על תחום המשפחה והעבודה, כרך ב', יחידה 7, עמ' 163-166).
המחיר הגופני והנפשי שמשלמות אימהות הנמצאות בקשר נישואין עם אבי ילדיהן
ההבדל החוויתי משתקף גם במחיר הגופני והנפשי שמשלמות נשים מעצם נטילת החלק במוסד המשפחה והנישואין.
ברנדרד בספרה "עתיד הנישואין" הציגה נתונים סטטיסטיים המעידים כי גברים נשואים הם מאושרים, בריאים בנפשם וגופם ותוחלת חיהם ארוכה יותר בהשוואה לגברים לא נשואים. גברים נשואים סובלים פחות מבעיות פסיכולוגיות ונוטים פחות להתאבד. מעורבים פחות בפשיעה. הגרושים והאלמנים מתחתנים בהקדם. בסקר של קרוב ל 5000 נשים וגברים בישראל נמצא שגברים לא נשואים מדווחים על בדידות יותר מנשים לא נשואות. נטייה זו הולכת וגוברת עם הגיל.
בסאו טוענת כי לגבי נשים הרואות בנישואין את ייעוד חייהן אז הנישואין מהווים עבורן סכנה בריאותית (Basow, sex-role stereotypes traditions and alternatives) נשים עלולות לאבד את הערכתן העצמית וזהותן העצמית עקב דרישות בני זוגם וציפיות בני זוגם. נשים נשואות עלולות יותר מגברים נשואים לסבול מהתמוטטות עצבים, דיכאון, פסיביות, חרדה פוביות. נשים יותר מגברים מדווחות על רגשות שליליים של תסכול, חוסר סיפוק מחיי נישואין, חרטה על הנישואין ויותר מחשבות על פרידה וגרושין. לאחר הגירושין נשים פחות מעוניינות מגברים להינשא שנית.
[מלאך-פיינס, שם, ע' 173]
המחיר של אימהות עובדות
יש לציין כי בעקבות המהפכה התעשייתית, מצב הנשים, מבחינה מסוימת, הורע ביחס לתקופה החקלאית הקדם-תעשייתית. בחברות מסורתיות-כפריות [אגראריות] לפני המהפכה התעשייתית משקי הבית היו משקים חקלאיים. אמנם חלוקת העבודה הייתה מסורתית לפי בסיס מגדרי, אולם ההשתכרות והנגישות למשאבים כלכליים לא היו בהכרח גדולים. אולם, החל מהמאה ה 18, עם תהליכי התיעוש [אינדסטריאליזציה] והעיור [אורבאניזציה] גדלו ההבדלים בדפוסי ההשתכרות. גברים השתחררו מהעבודה במשק המשפחתי ויצאו לעבוד כעובדים שכירים במפעלים ובתי חרושת, בחברות מסחריות ותאגידים ובכלל בשוק העבודה. הנשים נשארו בבית ועליהן הוטל לקיים את משק הבית ולגדל את הילדים.
למרות שגם עבודה בשוק התעסוקה וגם עבודה במשק הבית נקראים בשם "עבודה", הרי שרק העבודה מהסוג הראשון מתוגמלת בשכר, משכורת והעבודה במשק הבית אינה מתוגמלת בשכר. ה "עבודה" במשק הבית חלקה היה בגדר שירותים שנשים נתנו לגברים, בין השאר, על מנת שיהיה מי שיגדל ויטפל בילדיהם [אורית קמיר, פמיניזם, זכויות ומשפט, עמ' 153-154].
נוצרה חלוקת עבודה שבה נשים הן עקרות בית וגברים עובדים. נשים "עבדו" בתפירה, כביסה, בישול, עריכת קניות וגם טיפול בילדים ונחשבו "עקרות בית".
מעבר לעובדה שעקרות בית לא נחשבות "עובדות" [למרות שהן מבצעות עבודה ואפילו עבודה קשה] לא מקבלות שכר, הרי שעבודתן לא נחשבת מקצועית. לא עבודה פרופסיונאלית. עבודות רבות בשוק העבודה מצריכות הכשרה מקצועית, הכשרה פרופסיונאלית. לפעמים יש דרישה ללימודים, לימודים אקדמאיים, תארים אקדמאים. אדם צריך להיות מתאים לעבודה. הוא עובר הליכי סינון, ראיון עבודה עליו להיות מיומן ובעל כישורים. העבודה מאפשרת מסלול קידום. חלק מהמשרות האלה הן משרות יוקרה [פרסטיז'ה] יש בהן סטאטוס גבוה ומי שנמצא בהן מקבל כבוד והערכה. אבל עבודה כעקרת בית לא מחשבת כעבודה שצריך "יום לימודים ארוך" על מנת לעסוק בה. לא צריך הכשרה מקצועית, לא צריך לימודים ותארים. אין בה אפשרות קידום בדרגות. ההשקפה הסקסיסטית-מסורתית היא שכל אישה מטבעה וכל אמא מטבעה יש לה כישורים טבעיים מולדים לעסוק בזה. אין צורך בכישורים נרכשים. היות וכך הוא, אז עבודת עקרת הבית לא נחשבת יוקרתית וראויה לכבוד ותגמול [קמיר, שם, ע' 154].
עם הזמן, החל מאמצע המאה ה 19 ובמהלך המאה ה 20 נשים נכנסו יותר ויותר לשוק העבודה ויש הרבה נשים עובדות ואימהות עובדות. אולם, הבעיה הייתה [ועדיין קיימת] במבנה שוק העבודה. שוק העבודה מותאם למודל של גבר-אבא- עובד-מפרנס ואישה-אמא שהיא primary caregiver. הדבר הזה יצר בעיה שנקראת בעיית "הנטל הכפול" או התפקיד הכפול או כפל התפקידים של נשים. היות ועולם העבודה המשיך להניח שלעובדים יש אישה שמגדלת את ילדיהם, שעות העבודה נקבעות כך שאין מביאים בחשבון את חובות העובד ההורה לילדיו. כניסת נשים לשוק העבודה לא לוותה בחלוקת עבודה מחודשת בתוך המשפחה בין בני הזוג במשק הבית. חלוקת העבודה במשק הבית נשארה מסורתית-שמרנית למרות שנשים כבר עובדות. כך עולה ממחקרים שנשים עובדות עדיין ממשיכות לבצע יותר עבודות בית מבני זוגם. לבני זוג של נשים עובדות יש יותר זמן פנוי מאשר לבני זוג של עקרות בית. לנשים עובדות פחות זמן פנוי, מאשר לבני זוגן או לעקרות בית.
אורית קמיר טוענת שהיות ועולם העבודה המשיך להניח שלעובדים יש אישה שמגדלת את ילדיהם, שעות העבודה נקבעות כך שאין מביאים בחשבון את חובות העובד ההורה לילדיו. כניסת נשים לשוק העבודה לא לוותה בחלוקת עבודה מחודשת בתוך המשפחה בין בני הזוג במשק הבית. חלוקת העבודה במשק הבית נשארה מסורתית-שמרנית למרות שנשים כבר עובדות. כך עולה ממחקרים שנשים עובדות עדיין ממשיכות לבצע יותר עבודות בית מבני זוגם. לבני זוג של נשים עובדות יש יותר זמן פנוי מאשר לבני זוג של עקרות בית. לנשים עובדות פחות זמן פנוי, מאשר לבני זוגן או לעקרות בית.
[אורית קמיר, פמיניזם זכויות ומשפט, עמ' 154-156]
בעיית הנטל הכפול יש לה מחיר נפשי וגופני. בעיה זו תורמת למצב שרואים בתוצאות מחקרים בדבר הבדלים בין המינים באשר לשביעות רצון מנישואין. נתונים על תסכול, שחיקה מצד נשים נשואות בהשוואה לגברים נשואים. במחקר אמריקאי בו השתתפו 100 גברים ונשים נמצאו רמות שחיקה גבוהות יותר אצל הנשים. במחקר דומה בישראל באזור חיפה והקריות, השתתפו 100 זוגות ממעמד הביניים בגיל ממוצע 39 וממוצע 15.1 שנות נישואים מרביתם הורים לשניים או שלושה ילדים שחיו בבית. נמצא שנשים דווחו על רמות גבוהות יותר של שחיקה בנישואין. דרישות סותרות אצל הנשים נמצאו במקום הראשון במתאם עם שחיקה ואילו אצל הגברים במקום השביעי. התחייבויות משפחתיות אצל הנשים במקום השני ואצל הגברים במקום ה 15. הרגשת אשמה וחרדה עקב חוסר היכולת למלא את כל ההתחייבויות והאחריות כלפי בן הזוג, הילדים והבית, אצל הנשים במקום השישי ואצל הגברים במקום ה 14.
גברים מתארים את נישואיהם באופן חיובי יותר מהנשים. רואים את עצמם בני זוג נחשקים יותר, יותר ביטחון ביחסים, שליטה גבוהה יותר במצב ומתאימים יותר לבנות זוגם מאשר עמדות דומות בקרב הנשים. במחקר בקרב 96 גברים ו 95 נשים עובדות, נשים דווחו על רמה גבוהה יותר של לחצים לצד רמה נמוכה יותר של תגמולים. למרות שהנשים היו נשות קריירה הן דווחו שהן עובדות יותר בבית. אצל גברים לא נמצא מתאם בין קונפליקט בית-עבודה לרמת שחיקתם הנפשית.
[מלאך-פינס, שם, 177-179]
התפישות האלה והחלוקות האלה לא נוצרו בחלל ריק. הן קשורות לנורמות החברתיות, לחינוך, לחיברות [סוציאליזציה] לסטיראוטיפים המיניים ותפישת תפקידי המין. נשים וגברים נוטלים על עצמם תפקידים בהתאם לתפישות שלהם לגבי תפקידי המגדר שלהם. לפי הסטיראוטיפיים המגדריים שמתקשרים לתפישת מיומנות עצמית בכך שטענה נפוצה היא "אינני מוכשר כמוך לבצע עבודות כאלה".
הדבר גם נובע מתפישה של גברים שהם מחזיקים בזכות לגיטימית להימנע מעבודות הבית ולהתמקד בעבודות פרנסה. מתווספת לכך העובדה שנשים פחות משתכרות לכן הן יותר תלויות כלכלית ויש להן פחות השפעה על חלוקת העבודה בבית.
[מלאך-פיינס, שם, עמ' 170-171]
רוב הנשים הן נשים עובדות והמגמה של הצטרפות נשים לשוק העבודה במגמת עלייה. אבל עבודת האישה בישראל ובארה"ב נחשבת משנית בהשוואה לעבודת האיש.
במיוחד כאשר יש ילדים אז בני הזוג נאלצים להתמודד עם הרגשת סטייה מסטיראוטיפים מיניים מסורתיים השגורים בחברה או במגזרים מסוימים. הדבר יוצר קשיים בהקצאת זמן, עומס מטלות, לחצים פסיכולוגיים, ציפיות סותרות.
אם עמדות בני הזוג מנוגדות לגבי היחס לעבודת האישה אז בשנה הראשונה לנישואין סיכויי הפרידה הם פי שניים מזוג שלהם יש עמדות דומות לגבי עבודת האישה. 41% לעומת 26%. גם נישואי בעלי העמדות המנוגדות היו פחות משביעי רצון עבור שני הצדדים.
עם זאת יש להדגיש כי לעבודת נשים מחוץ לבית יש גם תוצאות חייוביות [מלאך-פיינס שם, ע' 168]
יש גם לציין שיש מגמה הולכת וגוברת בעיקרון השוויון בין המינים.
המחיר הכלכלי של אימהות-מס אימהות
משטר הביות חוסם את הקידום של נשים בעבודה ולעיתים עולה לאישה באובדן מקום העבודה עצמו. משטר הביות משליך גם על פערי השכר. אימהות משתכרות פחות על עבודה זהה, תופעה המכונה "מס אימהות". על פי ג'ין וולדפוגל לאחר בקרה של השכלה, ניסיון מצב משפחתי ומוצא שכר אימהות עבור שעת עבודה נמוך ב 6 אחוזים משכר נשים שאינן אימהות. אימהות לשני ילדים "נקנסו" יותר מאשר אימהות לילד אחד. במחקר אחר נמצא כי כל ילד מפחית 7-8 אחוז מהשכר. ג'ואן ויליאמס טוענת כי בארה"ב שני שליש מהפער בשכר בין גברים ונשים, הם תוצאה של אפליה נגד אימהות. מחקרים מראים שבמדינות בהן הייתה חקיקה מרחיבה, כך שההורים יהיו נוכחים באופן יומיומי ומשמעותי בחיי ילדיהם צומצם מאוד מס האימהות. במחקר השוואתי של 7 מדינות מתועשות נמצא כי ככל שהתערבה המדינה בהבטחת הורות פעילה למשל ע"י חופשות לידה ממושכות או צמצום שעות העבודה השבועיות, כך קטן מס האימהות. כלומר יש לכך השפעה על הגדלת שכרן של נשים. מעורבות זו גם מגבירה את האפשרות לתעסוקת נשים ולרצף תעסוקתי של אימהות עובדות לאחר הלידה. משטר הביות יוצר ניגוד בין הורות פעילה לעובד האידיאלי בין הפיידוצנטריות לבין העובד האידיאלי. הדבר גורם לשימור חלוקת העבודה המגדרית מסורתית. המודל הזה דוחק נשים למשרות חלקיות, ניצול ימי מחלה, במצב זה החלטה משפחתית רציונאלית מבחינה כלכלית היא שימור חלוקת העבודה המסורתית ע"י כך שיעבוד בן הזוג המשתכר יותר גבוה (לרוב הגבר-האבא) הוא יעבוד במתכונת של "עובד אידיאלי" ובן הזוג האחר (לרוב האישה-האמא) ייטול את מרבית משימות הטיפול בילדים. דפוס זה פוגע בעצמאות הכלכלית של נשים ומנציח אי שוויון מגדרי. הדבר פוגע בשוויון הזדמנויות של נשים לעבודה ובשויון מגדרי בכל תחומי החיים.
[הקר ופרנקל, שם].
משטר הביות תורם, כאמור, לפערי השכר בין נשים לגברים וגם בין אימהות עובדות לנשים עובדות שאינן אימהות וגם בין אימהות עובדות לבין עצמן לפי מספר הילדים. פערי שכר תורמים לפערים כלכליים, כספיים באופן כללי. פערים פיננסים עלולים להיתרגם לפערי כוח ופערי עוצמה בכלל ולפערים פוליטיים במובן הרחב של המילה. עוצמה כלכלית רבה יותר יכולה להתרגם בכלל לעוצמה וכוח רבים יותר. עוצמה וכוח עלולים להתרגם ליחסי שליטה ואמצעי סחיטה. זוגות שבהם יש פערים כלכליים לטובת האיש, הדבר עלול לקבל משמעות במקרה של סכסוך זוגי, קונפליקט זוגי, מצבי פירוד וגירושין. העוצמה הכלכלית עשויה לתת יתרון לאיש על האישה שעלול להיות מנוצל לרעה. פערים כספיים עלולים לגרום לנשים להעדיף מתוך אילוץ להישאר בזוגיות או יחסי נישואין לא טובים או אף הרסניים בשל האילוצים הכלכליים. פער כלכלי עלול ליצור תלות כלכלית ובמקרה הזה תלות כלכלית של האישה באיש-בן זוגה.