הוא היה האיש עם הכושר, אני האישה עם האושר, התאמנו כמו כפפה ליד. הוא הבטיח לי אהבה ל"נצח נצחים" אני האמנתי, לא שאלתי כמה זה ומה זה אומר. בכל זאת אחת עשרה שנים הפרידו ביננו, הוא היה המבוגר אני התמה. אחרי שמונה שנים רוויות אושר עצום
לשנינו, הסיפור הלך ופחת קמעה, באופן טבעי לגמרי, אנושי,עד שנגמר.
גם אחרי שמונה השנים היפיפיות, בכל השנים שאחרי, היו הרבה רגעים נהדרים של אהבה ותשוקה, סערות וסחרחורות, וגם אי אלו רגעים שקטים, של חברות, הומור ועניין. אני מודה, היו גם אי אלו רגעי חירפון וצער,כעסים ואכזבות,עד שנגדע . כאמור, לכל
אדם מועד תפוגה, לא בהכרח לזוגיות ולאהבה המשתנה ומתחלפת. אהבה לא חייבת להגמר היא יכולה ללבוש פנים מגוונות ומותאמות, ובדרכה היא, גם אהבה שאינה ב-100 מעלות 24/7 365, מענגת היא ומספקת. כי הרי לא טוב היות האדם לבדו, ומצב של רתיחה
שורף וצורב ובלתי אפשרי לחלוטין לאורך זמן .
אבל מכיון שאני ממש רוצה לחסוך לכם, ולמנוע מכם את שברון הלב ואת העיניים הדומעות, את כאב הלב וכל ה`סט קומפלט` , בכל זאת שנה חדשה בפתח,וכמו תמיד אנחנו עם אמונה גדולה, מיליון משאלות, טריליון ציפיות, ואפס בזיכרון המצטבר ובדעת (טוב, אני ככה, לא
אתם) אז אין זו העת המתאימה לגעת במציאות הכואבת ולהפר את שיפעת האמונה בטוב של השנה החדשה, לכן אגיד ואספר דברים אחרים בכלל:
גם אני גדלתי על המשפט המיתולוגי "לכל סיר יש מכסה". הרגשתי כי גם בחיי יש את השליחות למצוא את "האחד". היום, רחצתי את הסירים מארוחת הערב של אתמול (פעם הוא היה עושה את זה, באותו הערב עצמו, כמובן). כשיבשו, ישבתי לשתות קפה והבטתי
בסיפוק בסירים והקלחות שסודרו להם בשורה על השולחן. מכיון ששתיתי בנחת, שיחקתי לי עם המכסים והסירים. ככה, כמו ילד סקרן שמנסה ובודק. ידעתי שמכסה הנירוסטה הגדול שייך לסיר של המרק, ומכסה הזכוכית שייך ומותאם בלעדית לקלחת מהאלומיניום. אבל, רציתי
להשתעשע, והנחתי את מכסה הסיר על הקלחת. היה זה רגע של הארה מכונן. באותו הרגע, התאימו להתחולל ברקים ורעמים ושמיים נופלים, אבל האובך המשיך לאפוף את האויר שבחוץ ופיזר בנדיבות את האבק לכל החיים שבפנים. המכסה הלא שייך, התאים בול.
אופטימליות מושלמת. בינגו. החלטתי לנסות איפוא גם את המכסה השקוף של הקלחת על הסיר. כנ"ל. שמעתי נגינת כינורות באופן עצמוני באוזניי ונפשי התרוננה. קיבלתי מסר והבנתי אותו. לא להשליך ולזרוק זכרונות ומקור, לנסות ולהתנסות ב`גם` נוסף. אחר.יש.
הרגשתי שליחות עילאית לחלוק גם אתכם.יש יותר אחד מאחד!
רק מה?
קחו את זה ככה, לאט,
בפרופורצייה,
ובהומור מתבקש.
ולמה- ודאי תתהו- למה אני כה נדיבה ומיד רצה לחלוק אתכם רגע הארה מנצנץ ומועשר זה?
כי...בטח לכם זה יתאים הרבה יותר, אני בדרכי, פולנייה קשישה ועיקשת. אתון מדופלמת. שנה טובה ונהדרה לכוללללנו.שלא יחסר לנו העשב.