בקיצור: מיצוות השמיטה היא מידת חסידות, רק למי שרוצה להצטיין בקיום המיצוות. בישראל היא הפכה למידת רשעות? $$$ [3436]
כדי לראות את רשימת התגיות (מילות המפתח) שלי, רדו למטה, אל מתחת לתגובות, ועשו קליק על מילת המפתח שמעניינת אותכם. קליק על "הצג הכל" יפתח לכם רשימה של עוד (המון) תגיות.
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
אתחיל מהסוף: שמיטה בימינו – מידת חסידות היא ולא מיצווה מחייבת מדאורייתא, וכל מי שכופה אותה על עם ישראל – מידת רשעות היא ולא מיצווה בכלל. זה מחייב אותי להיכנס לדיון ארוך, ואולי משעמם קצת, בנושא של דיקדוקי ההלכה. אם ברגע מסוים זה ייראה לכם דיון טרחני – אל תתעקשו להמשיך לקרוא, אני מוחל לכם מראש במחילה גמורה.
מדאורייתא?
מיצוות השמיטה, שמיטת הקרקעות, היא במפורש מדאורייתא, מן התורה, אבל כמו מיצוות רבות שכתובות במפורש מן התורה, כמו "עין תחת עין", הפכה לדבר שאינו מתקבל על הדעת [1]. מי שקיים את מיצוות שמיטת הקרקעות בימי המשנה, לא היה לו במה לשלם את הארנונה והרומאים היו מחרימים את אדמתו ואת מקור פרנסתו. לפיכך חיפשו חז"ל דרכים לבטל אותה. שני שלבים היו לביטול מיצוות שמיטת הקרקעות. בשלב הראשון הורידו את המיצווה ממעמד של "מדאורייתא" למעמד של "מדרבנן". אסור לעבור על כל מיצווה שבתורה, אבל על פסק ההלכה של רבנים, בשעת הדחק – מותר. והארנונה הרומאית, או העותומאנית – אכן דוחקת בחקלאים היהודים לעבד את האדמה.
איך ניתן להפוך את השמיטה ממעמד גבוה למעמד נמוך? ובכן, מיצוות השמיטה מופיעה בתורה יחד עם מיצוות היובל, שבה האדמה חוזרת לבעליה המקוריים גם אם מכר אותה לאחר. אבל מיצוות היובל אינה קיימת בזמננו. איננו מחזירים את האדמות לבעליהן המקוריים מימי יהושע. וגם בימי חז"ל מיצוות היובל כבר לא היתה קיימת.
מניין שבע השנים לשמיטה נסמך על מניין היובלות, אין יובלות, איננו יודעים מתי חלה שנת היובל, ולכן איננו יודעים בביטחון מתי חלה שנת השמיטה. וכך זה מופיע במקורות:
רבי אומר: שני שמיטין הללו, שמיטה ויובל. בשעה שהיובל נוהג – שמיטה נוהגת, דבר תורה. פסקו היובלות – שמיטה נוהגת מדבריהן. (ברייתא בתלמוד הירושלמי, מסכת שביעית, פרק י', הל',ג', ל"ט ע"ג). מדבריהן – זה מדרבנן. ולמה מדרבנן? לפי שהרבנים הם שקבעו את מועד השמיטה בימי הבית השני, ולא עוד אלא שהיו ביניהם מחלוקות, ולכן מועד השמיטה איננו ודאי- והוא "מדרבנן".
אינה מחייבת
השלב השני הוא הורדתה של מיצוות שמיטת הקרקעות מדרגת "מדרבנן" לדרגת "מעלת חסידות", כלומר מיצווה שאינה מחייבת, ורק מי שרוצה להיות חסיד ולעשות יותר ממה שהתורה מצווה – רק הוא מקיים אותה, ומי שאינו רוצה להצטיין בקיום המיצוות – אינו מקיים, ואינו נחשב רשע. איך מורידין את מיצוות השמיטה בדרגה? איך יודעים היהודים שיש שנת שמיטה? בית דין הגדול מחליט שהגיעה שנת שמיטה והוא מודיע לכל עם ישראל. אבל בימינו אין בית דין הגדול שיכריז על שנת שמיטה. בימי הבית השני היתה סנהדרין, וגם לאחר שחרב בית המקדש עדיין היתה נשיאות בא"י והיה בית דין הגדול. לימים, כשעזבו בני ישראל את ארץ הקודש וגלו לבבל ולמדינות הים – בטל בית הדין הגדול. גם בימינו, כשיש לנו את מועצת הרבנות הראשית, אין היא בחזקת "בית דין הגדול" לפי שלא כל הרבנים, ולא כל היהודים, מכירים בסמכותה. אם אין בית הדין הגדול - אין שמיטה מדרבנן. מה נשאר? מידת חסידות.
מי קבע זאת? ר' זרחיה הלוי "בעל המאור", שחי בשנים 1125 עד 1186. גם בן דורו הראב"ד (1120-1198) פסק כך. בעקבותיהם של ר' זרחיה הלוי והראב"ד פסקו כך גם הרשב"א, המאירי בספרו "מגן אבות", הרשב"ש (ר' שלמה בן שמעון דוראני) בספרו "חוקות דיינים", ר' יהודה אלברצלוני ור' יהודה ב"ר יקר (רבו של הרמב"ן).
אבל היו שפסקו אחרת, למשל הרמב"ם. קרוב לודאי שכל אלה הפוסקים המאוחרים, שחיו אחרי ר' זרחיה והראב"ד ופסקו אחרת, פשוט לא הכירו את פסיקותיהם של שני הפוסקים הללו ואת ההנמקות שלהם. גם ר' יוסף קארו, כשקיבץ את כל ההלכות ב"שולחן ערוך", הלך לפי הרמב"ם ולא לפי ר' זרחיה, וכך גם נהגו רוב הפוסקים שאחריו. העניין היה תאורטי מאז יצא עם ישראל לגלות ולא היו עוד חקלאים יהודים בארץ הקודש. אומנם לאחר גירוש ספרד והתיישבות של יהודים בארץ התעורר עניין מחודש בשאלה הזו, אך זה היה עניין שולי, שעניין רק מתי מעט, אלה שחיו בארץ, אלה שהיו אמורים לאכול מפרי הארץ.
הרב ספקטור
רק כשהחלה ההתיישבות הציונית בארץ חזר נושא השמיטה להיות רלוונטי ואפילו להיות אקוטי. בשנת 1887, שהיתה אמורה להיות שנת שמיטה, התעוררה הבעייה בכל חריפותה. המתיישבים של העלייה הראשונה, שהיו שומרי מצוות, פנו לרב אלחנן ספקטור מקובנה, והלה התיר להם למכור את האדמות לערבים ולהמשיך לעבד אותם, כמו שאנו נוהגים במכירת חמץ בפסח.
יש פה פיקציה משפטית, אבל גם במכירת החמץ, גם בפרוזבול וגם ב"היתר עיסקא", שמאפשר לבנקים לחייב את לקוחותיהם בריבית, בניגוד מפורש לכתוב בתורה – בכולם אנו נוהגים בפיקציה משפטית, אחרת היה נגרם לכל היהודים הפסד גדול – וההלכה אינה מעוניינת לגרום ליהודים הפסד גדול. דומני שגם החרדים אינם נמנעים מ"היתר עיסקא" ויתר הפיקציות המשפטיות, אבל בעניין השמיטה, דווקא בעניין זה הם דורשים מכל עם ישראל להקפיד על שמיטה כהלכתה, אולי משום שרוב החרדים אינם עוסקים בחקלאות, וגם משום שהצליחו להביא את מדינת ישראל להקים קרן שמיטה, שמשלמת לחקלאים שמוכנים לשמוט את אדמתם כדי שיקיימו את הגזירה הזאת.
הרב קוק
מי שקיבע את היתר המכירה היה הרב קוק, שבתקופה שהיה רב בליטא התנגד לפיקציה של "היתר המכירה", אבל כשהגיע לארץ ישראל והפך לרבן של יפו והמושבות, הבין שזהו עניין של חיים ומוות למפעל הציוני. אם יקיימו אנשי העליה הראשונה את שמיטת הקרקעות – ישארו בלא פרנסה. לפיכך שינה את דעתו וקיבל את הפתרון של הרב ספקטור, בניגוד לרמב"ם ולקארו. הרב קוק הכיר את דברי ר' זרחיה הלוי, אבל חשב שהלה הוא הוא היחיד שפסק כך, ולפיכך הסתמך עליו רק כ"סניף", כלומר כחיזוק, אבל כשבודקים את העניין, רואים שדברי זרחיה הלוי וכל הפוסקים שהולכים באותה דרך – הם הפתרון הנכון לבעייה. וזה בתנאי שרוצים לפתור את הבעייה. ויש כאלה שאינם רוצים לפתור את הבעייה.
הרב כשר
מי שגילה את פסקי ההלכה של פוסקי ימי הבינים היה הרב מנחם מנדל כשר, סבו של פרופ' אסא כשר, שמפעלו הגדול היה "תורה שלמה", בו קיבץ את כל מדרשי חז"ל על כל פסוק ופסוק מהתורה. הוא מצא את כל פסקי ההלכה של כל הפוסקים הנ"ל, שהלכו בדרכו של ר' זרחיה הלוי ופרסם אותם בשלושה מאמרים, בחתימת "אחד מן הרבנים". למה לא חתם בשמו? לפי שידע שהרבנים החרדים יצאו נגדו ויפגעו בו. מדברי הרב כשר, מפסקי ההלכה שהוא מביא, ברור ששמיטה בימינו - מידת חסידות היא, ולא מצווה מחייבת, אין צורך ב"היתר המכירה", שהוא אכן פתרון מפוקפק מכמה וכמה בחינות. די לומר ששמיטת הקרקעות איננה מצווה מחייבת.
אין יבול כפול
ואני הקטן מוסיף את דעתי, היות ואין אנו יודעים מתי בדיוק חלה שנת השמיטה, אין אנו חייבים לקיים את שנת השמיטה. דבר נוסף, הקב"ה מבטיח לנו בתורה, שהוא ייתן לנו בשנה הששית יבול כפול ואף משולש, כדי שיהיה לנו מה לאכול בשנת השמיטה, וגם בשנת היובל שאחריה, פעם בחמשים שנה. היות והדבר אינו מתקיים – איננו יכולים לקיים את המיצווה הזאת.
הרב גולינקין
דבריו של הרב כשר לא עוררו שום תשומת לב. בעניין שהוא מחלוקת כה גדולה, וגם עניין כלכלי אדיר - אף אחד לא שם לב. מי שחזר והעלה את דברי כשר ואת פסיקות רבני ימי הבינים היה הרב דוד גולינקין. הרב גולינקין, מכנסת הרבנים של התנועה המסורתית (קונסרבטיבית), נזקק לעניין זה כאשר בשנת 1987 נשאלה השאלה ע"י אנשי קיבוץ חנתון, השייך לתנועה הקונסרבטיבית. הוא החל ללמוד את הנושא, ואחד מחבריו הפנה אותו למאמריו של כשר. אומנם הרב גולינקין הוא קונסרבטיבי, ואולי פסק הלכה של רב קונסרבטיבי אינו מקובל עליכם, אבל הרב כשר, ר' זרחיה הלוי ויתר הפוסקים שהוזכרו לעיל – כולם היו אורתודוקסים לעילא, וראוי לקבל את פסיקותיהם.
מסקנה: מי שמקיים בגופו את מיצוות השמיטה, הרי הוא חסיד, ותבוא עליו ברכה. אבל כל מי שמחייב את החקלאים החילוניים בישראל לקיים את מיצוות השמיטה, ואוסר על סוחרי הירקות למכור את תוצרתם, ומחייב אתנו להזדקק בעיקר לירקות ופירות מתוצרת הפלסטינים, אויבי מדינת ישראל – אינו אלא רשע ואנטי ציוני.
הערה
[1] מיצוות רבות המופיעות בתורה, הפכו לבלתי מתקבלות על הדעת וכבר חז"ל, בימי המשנה, ביטלו אותן וקבעו "עין תחת עין – ממון", "פרוזבול" שמבטל את שמיטת החובות, חובת הכתובה ועוד מיצוות רבות שחכמים שינו, כדי שתהא התורה – תורת חיים ולא תורה שאינה מתקבלת על הדעת, וסופה שאינה מתקיימת.
האם ר' זרחיה הלוי צודק?
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 582,224 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 17 שורות).
אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
הפונקציה "חפש בבלוג" אינה פועלת כהלכה. כדי לעשות חיפוש בבלוג הזה אחר רשומה שמכילה מילה מסוימת, או צירוף של מילים – היכנסו לגוגל, או לשדה של גוגל בדפדפן, וחפשו את המילה המבוקשת, או את צירוף המילים בתוך מרכאות, יחד עם המילה regevj, שמופיעה בכל אחד מהקטעים שבבלוג הזה.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
אל רשימת המאמרים הכי נצפים שלי ( <- קליק על)
תגיות: דת, יהדות, שמיטה, הלכה, הרב קוק, זרחיה הלוי, הרב אלחנן ספקטור, הסטוריה, הרב גולינקין, רמב'ם, שולחן ערוך, יובלות, פרוזבול, הילל הזקן, קונסרבטיבים