בקיצור: על כתות, על מנהיגים, על הצגת "השיבה" וגם סיפור מוזר מבחינה סטטיסטית (בהערה בסוף) $$$ [4886]
אל רשימת התגיות המסודרת ( <- קליק על)
אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב ( <- קליק על)
אל רשימת הפוסטים המסודרת בבלוג שלי ( <- קליק על)
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
השפעה
למונח "השפעה" יש כמה משמעויות. אחת המשמעויות היא ההשפעה של אדם אחד על אנשים אחרים, להאמין בטיעונים, או לעשות מעשים, שאותם - אנשים אחרים לא היו מקבלים - ללא האדם המשפיע. לרוב מדובר בעניינים שליליים, שקרים, או רעיונות הבל, אבל לפעמים גם באמיתות, שהציבור לא היה מודע להם. גואל רצון ונשותיו, הכתות למיניהן, תנועות פוליטיות שמתבססות על רעיונות מוזרים, ואפילו בתוך הדתות, בכל הדתות, קיים אלמנט של השפעה, של שיכנוע להאמין בטיעונים, שמי שאינו מאמין באותה דת, יראה בהם רעיונות הבל. לא ברור מה היכולת המיוחדת של אותו אדם, שמצליח לגרום להשפעה המגנטית הזאת, יכולת שאיננה לאדם מן הישוב. אני מניח שיכולת התבטאות היא תנאי הכרחי לתופעה הזאת, אבל זה לא מספיק. יש לאדם המשפיע רעיון, שתופס אותו חזק, והוא מצליח להעביר אותו לסובבים אותו, וזה מחזק את ה"נביא" באמונתו בעצמו ובאמת שלו, וכך עדת המאמינים הולכת וגדלה – עד לגבול מסוים. אקח כדוגמה את "הנביא מסן ניקנדרו", שהצליח לשכנע את כל בני כפרו להפוך ליהודים. היתה בו אמונה לוהטת, והוא הדביק בה את כל האנשים באותו כפר. דוגמה אחרת היא אדולף היטלר, שנכנס לראשו רעיון הטירוף שהיהודים אשמים בכל הצרות בעולם, והוא הצליח להדביק ברעיון הזה את רוב האנושות בזמנו [1]. ומולו ניצב משפיע אחר, וינסטון צ'רצ'יל, ששיכנע את כל בני עמו לסבול הפצצות קשות, מפלות גדולות, מאות אלפי הרוגים, ולא להיכנע לגרמנים שרוצים לשעבד אותם. הדוגמאות החשובות ביותר הן הנביא מוחמד, פאולוס, בודהה, ואם תרצו גם משה רבנו, אנשים שבאו עם רעיון דתי, שיכנעו רבים מבני דורם, והשפעתם קיימת עד היום, על מיליוני אנשים. אין בכוונתי לומר שכל מה שאמרו הנביאים הללו הוא רעיונות הבל, אלא שהיו אלה טיעונים, שאם לא היו הנביאים הללו משמיעים אותם, ומשכנעים בהם אלפי אנשים, אף אחד לא היה מאמין בכך שמוחמד שמע את כל התורה מן המלאך גבריאל, שישו עלה על הצלב כדי לכפר על חטאיהם של בני האדם, או שבורא העולם, קונה שמיים וארץ, טרח לרדת להר סיני, להתגלות ולתת לבני ישראל את התורה. אלה דברים, שהמאמינים מקבלים אותם כאמת צרופה, ואילו הכופרים – לא מאמינים.
ניתן לומר שחשיבה רציונלית איננה משהו שהאנושות מצטיינת בו.
כתות של ניצול
אבל ענייננו היום איננו אותם אמונות, שמיליוני אנשים משוכנעים בכך שהן אמת - ואולי הם צודקים, אבל לא נעסוק בכך. נעסוק היום בתופעה השלילית של "כתות של ניצול", תופעה חמורה ודי נפוצה. קם אדם, לאו דווקא אדם מוצלח, מחליט על רעיון מסוים, ואז מצליח לשכנע אנשים רבים, גברים ונשים, שזאת האמת האולטימטיבית, ושהוא הנביא שלה. המדובר איננו בשיכנוע רציונלי, אלא בהשפעה מן הסוג הזה שדנו בו לעיל. והאנשים שמושפעים מן הנביא, הולכים אחריו בעיניים עצומות, ולעיתים קרובות – הופכים להיות עבדים שלו. הנביא משליט על חברי הכת את רצונו ואת סמכותו המוחלטת. החברים בכת מסורים לנביא, עד כדי כך שהם פועלים בהתאם להנחייותיו, וחושבים כל הזמן, אם פעולה מסוימת תואמת את רצונו של הנביא, או מה יאמר הנביא על כך – וזה עוד לפני שהולכים ושואלים את הנביא מה המעשה הנכון לעשותו. החברים תורמים לעדה, מרצונם. האם זה רצון חופשי? בפירוש לא. הנביא הצליח להשפיע עליהם ולגרום להם לבטל את רצונם החופשי בפני רצונו. החברים תורמים לכת חלק ניכבד מהכנסותיהם וגם חלק ניכבד מזמנם, בהשתתפות בפגישות ובוויעודים של הכת, ובעבודה בהתנדבות בעיסוקים לטובת הכת. רבים מן החברים בכתות הם צעירים, וההורים מנסים להוציא אותם מהכת ולשחרר אותם מהקסם של הנביא – ללא הצלחה.
כתות של ניצול גברי
חמורה במיוחד היא התופעה של כתות שהן משפחות, גבר אחד, שהוא הנביא, ונשים רבות, עם ילדיהן, צאצאיו של הנביא. הנשים זנחו את הקריירות האישיות שלהן, עובדות בניקיון, ומוסרות את כל הכנסותיהן לנביא. הסיפור עלה לכותרות, כאשר המשטרה פשטה על "המשפחה" של גואל רצון, ושיחררה את כל נשותיו הרבות – בניגוד לרצונן. אבל "המשפחה" של גואל רצון איננה יחידה. בין הרשימות לכנסת ישנה רשימה של נשים כאלה, מה"משפחה של אלבז", שרצות לכנסת ברשימה שעיקרה הדרישה לשחרר את "בעלן" מבית הסוהר.
צריך להבין: החיים של הנשים בהרמון של הנביא, ב"משפחות" הללו, הם חיים קשים ומרים. יש מחסור, יש רעב ויש לחץ מתמיד, לעמוד בדרישות של הנביא. אעפ"כ כל הנשים הללו דבקות בנביא שלהן, ומתנגדות – כאשר המשטרה מנסה להתערב. יש פה מידה מדהימה של השפעה שגורמת לנשים האומללות הללו לפעול כנגד טובתן האישית, ונגד טובת ילדיהן, ממש כמו אנשים שהיפנטו אותם.
אדם מסתכל בנשים הללו ותוהה, איך הצליח "ראש המשפחה" להביא אותן למצב הזה של עבדות מרצון? חישבו על כך. וחישבו גם על השאלה, עד כמה גם אתם נמצאים תחת השפעה? עד כמה אתם מאמינים בטיעונים, שרק בקבוצה שלכם מקבלים אותם, ואף אדם, מחוץ לקבוצה שלכם – אינו מקבל אותם?
ההצגה "השיבה"
מי שהתרשמה מן הסיפור של "המשפחה" של גואל רצון היתה אשת התיאטרון איה קפלן, שבשנים עברו מילאה תפקיד חשוב בתיאטרון באר שבע. איה קפלן נפגשה עם כמה מנשותיו של רצון, קראה את היומן של אחת מהן – ונכנסה לפעולה. היא כתבה את המחזה "השיבה", נתנה אותו לתיאטרון "הקאמרי" והעלתה אותו על הבמה, בסיועם של השחקנים ושל הנשים שבסיפורן המחזה עוסק. היא המחזאית והבמאית, מול הסיפור האמיתי, שהוא החומר שממנו היא בנתה את ההצגה הזאת. עלילת המחזה היא עיבוד של הסיפור של אותה אישה, מנשות גואל רצון, שחוזרת אל הוריה, באה אל הקיבוץ בו גדלה, עם ילדיה, ילדיו של גואל רצון. הדרמה היא הדרמה של האישה שממשיכה להאמין ב"בעל" שלה, ומסרבת לקבל את זה שהוא ניצל אותה, ומסרבת להעיד נגדו על המעשים הנוראים שהוא ביצע במסגרת "המשפחה" שלו. ההצגה היא, לתחושתי, מופת של עבודת צוות של המחזאית/במאית עם השחקנים, ובמיוחד עם נטע גרטי, שממלאת את התפקיד של נועה שמר, המכונה ב"משפחה" אורה, האישה המאמינה ב"אמת" של האיש הרע. להצלחת ההצגה תורמים גם אודיה קורן, בתפקיד נאווה האם, אבי טרמין, בתפקיד ראובן האב, שמואל וילוז'ני בתפקיד אביהו תישבי, המנהיג של הכת, מיה לנדסמן, בתפקיד גילי האחות ורות אסרסאי, בתפקיד מורן תורג'מן, השוטרת החוקרת, שנלחמת בציפורניים כדי להביא את ההוכחות נגד תישבי. ויש עוד שחקנים, שמשתפים פעולה בהצגת התמונה הדרמטית של "השיבה", החזרה למשפחה, החזרה לחיים הנורמליים, בלי השמש הבוהקת של המנהיג, שמתווה את הדרך בכל רגע ורגע, בכל מעשה ופעולה.
אחת הנקודות שעולה מן המחזה היא הדילמה של ההורים שבתם אבדה להם, הלכה לכת והיא מתרחקת מהם, שהרי הם חלק מן העולם שמחוץ לכת, העולם העוין. האם להתנכר לה ולהגיד לה: "את לא הבת שלי", או לנסות לשמור על קשר, ולקוות שאולי יום אחד הבת תשתחרר מן הקסם המרושע, או אולי הדור הבא יצא בשאלה, וישתחרר מן הכבלים.
נקודה נוספת שקיימת במחזה היא השימוש שעושים "הנביאים" בדת היהודית, ובמיוחד במיסטיקה של "הקבלה", כדי להשפיע על הקורבנות שלהם. זה קיים ביהדות, אבל אפשר להסתכל על זה כאל עמוד האש, ואפשר לעסוק בזה, כמו חברי מן החלקה למחשבת ישראל באונ' הן גוריון, עיסוק אקדמי מרוחק (מעניין).
לסיכום, קראתם את הסיפור בעיתון, אבל לראות אותו על הבמה, להיחשף לעוצמת הרגשות – זה הרבה יותר.
הערות
[1] בוועידת אוויאן, בשנת 1938, כל מדינות העולם הסכימו שהיהודים הם עכברושים, שגורמים צרות, ואף מדינה לא הסכימה לקבל פליטים יהודים, שבורחים מן הרצח בגרמניה ובאוסטריה, פרט לרפובליקה הדומיניקנית, שהצהירה על הסכמה לקבל 400 פליטים יהודים, מבין מאות אלפי הנרדפים באירופה, וגם אותם היא לא קיבלה. ארה"ב, בריטניה ואפילו אוסטרליה, לא הסכימו לקבל אפילו פליט יהודי אחד ולהצילו ממוות.
[2] בדרכנו מבאר שבע להצגה בת"א נתקענו בעבודות שעשתה העיריה ברח' ארלוזורוב בת"א. למעלה מרבע שעה עמדנו ברחוב, עם מאות מכוניות, שתקועות בפקק כמונו. בסוף, כשהדרך נפתחה לתנועה, הגענו לתיאטרון ועמדנו בתור לקבלת הכרטיסים. היו שם שלוש קופות, לפי אלפבית שמות המשפחה, א – ט, י – נ, ס – ת. בתור שלנו, התור השלישי, עמדו כשלושים איש, ואילו בשני התורים האחרים היה ריק. שתי הקופאיות האחרות לא יכלו לעזור, שכן הכרטיסים היו בקופה השלישית. יש לכם הסבר לתופעה הסטטיסטית המוזרה הזאת?
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 1,004,570 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
תגובות
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 500 מילים).
אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
קבלת הודעות על כל מאמר בפוסט הזה
אם ברצונכם לקבל בדוא"ל הודעה על כל פוסט יחדש שמופיע בבלוג הזה (מדי יום) – שילחו אלי מסר בדוא"ל, עם הכותרת "שלח לי את ההודעות על כל פרסום בבלוג שלך", לכתובת:
תגיות
את רשימת התגיות מסודרת לפי מספר הפוסטים תוכל לראות אם תרדו למטה.
את רשימת התגיות מסודרת לפי סדר אלפאבתי, ניתן כאמור לראות בכתובת:
חיפוש מאמר, או נושא, בשדה "חפש בבלוג הזה", בפינה הימנית העליונה של החלון הזה.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
תגיות: תיאטרון, תיאטרון הקאמרי, השפעה, לפעמים זה כל כך נכון, כתות, דת, ציטטות, תובנות, פתגם, יהדות, הקבלה, נצרות, איסלם, בודהיזם, נאצים, אמת, חשיבה, רצון חופשי, פסיכולוגיה, גברים ונשים, צ'רצ'יל, איה קפלן, נטע גרטי, אודיה קורן, ועידת אוויאן, סטטיסטיקה, מחשבות והגיגים,