בחברת נערות-מירב אריה
הוצאת ידיעות אחרונות 2015
קובץ דיגיטלי.
גיל ההתבגרות. גיל האושר והגילויים? לא בדיוק. לא אצל כולם, ושמגרדים את פני השטח מגלים שאצל רוב הנמצאים בגיל הזה, הקושי הוא רב.
הסיפור מתחיל ב 1985, גיל בו הייתי אני בעצמי כמעט בגיל ההתבגרות, לכן האווירה שמוזכרת שם, המוזיקה, הלבוש, היו מאוד מוכרים. זה סיפורן של טליה ומנדי, כל אחת חיה חיים אחרים לחלוטין, בכיכול אין בינהן קשר מעבר לגילן הקרוב. מנדי חיה ביישוב יוקרתי, הורים אשר אינם מעוניינים ממש בחברתה, סובלת מעודף משקל, והמשרת השחור הוא ה"הורה" היחידי שמגדל אותה מאז היותה פעוטה.
טליה 'מחפשת את עצמה'. היא מגלה את מיניותה, מגלה חברת בני נוער הנוהגים לבלות במועדונים ובעיקר מגלה את רוני, חברתה הטובה, שפותחת בפניה דלתות המראות בפניה דמויות ומצבים חדשים ומרתקים. בחלק הראשון של הספר ישנם הרבה תיאורים מיניים, אך לאט לאט הם נעלמים כאשר טליה מתחילה לגלות את העולם האמיתי.
מיכוון שזה אינו רק 'ספר נעורים העוסק ב "בן פוגש בת", כמובן, בהתאמה לחיים האמיתיים, שתיהן נאלצות להתבגר בבת אחת, כל אחת על ידי סיטואציה קשה אחרת. כל אחת מהן מתמודדת בדרכה שלה, כאשר אף אחת מההתמודדויות היא קשה יותר ממה שתיארו לעצמן.
הספר אינו יצירת אומנות, אך גם אינו מתיימר להיות כזה. זהו ספר מרתק, כואב, אמיתי, והחיים הם לא יצירת אומנות, אלא מצבים כואבים, שמחים, לפעמים בעלי סוף טוב ולפעמים המציאות קשה מנשוא.
סיימתי אותו תוך לילה אחד, בנשימה עצורה. הספר גורם לכל מי שגדל בארץ ועבר את גיל הנעורים, להזדהות בנקודות מסויימות, למזלנו לא כולם עוברים מצבים כמו שעוברות נערות אלו, אך בהחלט קיימת הזדהות גדולה עם המצבים ורגשות, התלבטויות והתמודדויות, כמו שעברנו כולנו. הספר מאוד הזכיר לי את ה'תנ"ך' של הנערות בשנות ה-80, הספר "נערות בחברה", אשר גם בו יש שלל סיפורים שמציב נערות במצבים שונים, אבך בספר ההוא, תמיד יש סוף טוב ותמיד ההתמודדות קלה יותר, לא כמו בספר המציג את החיים כמו שהם.
מומלץ בחום.