בקיצור: מי פה הטובים ומי פה הרעים? $$$ [4718]
אל רשימת התגיות המסודרת ( <- קליק על)
אל רשימת הפוסטים המסודרת בבלוג שלי ( <- קליק על)
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
פרדוקס ידוע מספר על אותו פושע שנדון לתלייה, ופסק הדין כלל את ההוראה שהתלייה חייבת להתבצע באחד מימות השבוע הבא, ולא יאוחר מזה, אבל בהפתעה. שמח הפושע ואמר: "ניצלתי. אם נגיע לשבת ולא יתלו אותי לפני כן, לא יוכלו לתלות אותו בהפתעה, שכן אני יודע שאין אפשרות אחרת. אם כך, אז גם ביום ששי לא יוכלו לתלות אותי, כי אני יודע שבשבת זאת לא תהיה הפתעה. וכך, גם ביום חמישי זאת לא תהיה הפתעה, וגם לא ביום רביעי, וכך הלאה עד יום ראשון". ואז באו עליו ביום שלישי, ותלו אותו – בהפתעה גמורה.
כך גם האיחוד בין בני גנץ לבין יאיר לפיד. כולם ידעו שזה הצעד שחייבים הצדדים לעשות אם רצונם לנצח את נתניהו. אבל כולם חשבו שזה לא יקרה. ואז, ברגע האחרון, קמו גנץ ולפיד והודיעו: "האיחוד קם". יום לפני כן הודיע יאיר לפיד: "הנושא איננו מי בראש ורוטציה. לכך ניתן להגיע רק אחרי שמגיעים לנושאים החשובים, חוק הלאום, לימודי ליבה, וחוק הגיוס. יש עתיד מחכה לתשובות מבני גנץ". ואז הודיעו גנץ ולפיד כי הוחלט על איחוד, עם גנץ בראש בשנתיים וחצי הראשונות ולפיד בראש, בשנתיים שאחרי כן. ותשובות לשאלות החשובות – לא קיבלנו.
יש גם אנשים טובים
אם הייתי יכול, בבחירות הקרובות, להצביע בעד ד"ר יועז הנדל והאלופה (במיל.) אורנה ברביבאי – הייתי עושה זאת בהתלהבות. אם הייתי יכול להצביע בעד גילה גמליאל ב"ליכוד", או איציק שמולי ב"עבודה", או אלונה ברקת ב"הימין החדש" – הייתי עושה זאת בשימחה. אבל אני, ואתם, צריכים לבחור בנתניהו, או בגנץ, או בגבאי, או בבנט – ומהם אני לא מתלהב, מכולם.
יש אנשים טובים בכל אחת מהמפלגות, אנשים רציניים, אבל בבחירות הללו, שום נושא רציני אינו באמת בדיון. לא נושא מערכת הבריאות הקורסת, לא מערכת התחבורה הפקוקה לחלוטין, לא המעבר לגאז טבעי, לא גיוס אברכי הישיבה, לא חובת לימודי הליבה גם על חרדים, לא תחבורה בשבת. רק הנושא האישי, כן ביבי או לא ביבי, מי מתאים יותר להיות ראש ממשלה, ומי יוביל אותנו לאסון.
הקמת "כחול לבן"
לכולם, גם במחנה נתניהו וגם במחנה של מתנגדיו, היה ברור שמוכרחים ללכת לאיחוד של כל הכוחות של מתנגדי נתניהו. אבל ניראה היה שהאיחוד הזה לא יקום. בני גנץ עסק בהקמת "חוסן לישראל", לבחור אנשים לרשימה, להחליט מה לומר, ומה לא לומר. לפני כן, הוא לא היה בטוח בכלל שהוא הולך לפוליטיקה. הוא חש את הלחץ הציבורי שקורא לו להתייצב מול ראש הממשלה השנוא. וכך הוא נסחף יותר ויותר פנימה. ואז הוא התחיל להמריא בסקרים. הוא שתק ושתק, וזה מה שהזניק אותו בסקרים. השתיקה הזאת לא היתה מדיניות מכוונת, אלא תוצאה מכך שהוא כשל בחברת "המימד החמישי", והעדיף לשתוק, במקום לנסות להסביר ולתרץ - לשתוק עד שהנושא יישכח. ואז גנץ הבין שהוא עלה על הגל.
בשלב זה היה על בני גנץ לחשוב על חיבורים ואיחודים. המועמד הראשון היה משה "בוגי" יעלון, עם מפלגתו, מפלגת תל"ם. אין הרבה שיתוף בדיעות של גנץ ושל יעלון. גנץ הוא מרכז (לא שמאל) ויעלון הוא ימין (לא שמאל), אבל יעלון לא הצליח להמריא בסקרים וגנץ נזקק לאנשים שיצטרפו אליו ויחזקו את הגל. לכן, לאחר ויכוח על המקומות ברשימה, האיחוד הראשון התרחש. בשלב השני נתן גנץ את דעתו על איחוד עם "יש עתיד" של יאיר לפיד, או עם "גשר" של אורלי לוי-אבקסיס. עם שתי המפלגות גם יחד – אי אפשר מסיבות משפטיות (שאביגדור ליברמן הצליח בנבזות להטיל על אורלי). האיחוד עם "יש עתיד" לא הלהיב את גנץ. התחברות עם יאיר לפיד תסגור בפניו את האפשרות להיות ראש ממשלה בתמיכת החרדים. לכן התרכז גנץ במו"מ עם אורלי לוי-אבקסיס ונתן לה להבין שהעסק סגור.
גם יאיר לפיד לא התלהב מהחתונה המתבקשת. לפיד חשב שדרכו אל ראשות הממשלה פתוחה. נתניהו הולך ומסתבך במסכת התיקים שלו, ולכן צפוי שכל אדם ישר במדינה יצביע בעד מי שעומד נגדו כל השנים. גם התחרות מצד "מפלגת העבודה" נגוזה אחרי שאבי גבאי נתן כמה התבטאויות שהביאו את מפלגתו קרוב לאחוז החסימה. ואז בא גנץ וגנב ללפיד את ראשות הממשלה. אני מניח שלפיד יודע שגנץ איננו באמת כליל השלימות, ולכן אין זה ראוי שהוא יגיש לו על צלחת את ראשות הממשלה. אבל מצבו של לפיד בסקרים, מול גנץ, לא היה מזהיר. הסיבה לכך, לדעתי, היא בטלביזיה. בתוכנית "גב האומה", מדי שבוע, פותח ליאור שליין במונולוג ארוך כנגד יאיר לפיד, מונולוג ארסי, מלא חצאי אמת, לא מצחיק בכלל, שמקומו לא בתוכנית הומור, אלא בתוכנית פוליטית. כבר למעלה משנה שליאור שליין נואם נגד יאיר לפיד, בתוכנית פופולרית, ואין ללפיד שום דרך להתגונן מפני השינאה האיומה הזאת, שמוזרקת מדי שבוע לעורקים של מיליוני הצופים בתוכנית. אין פה שום איזון, אבל אין ללפיד דרך להתגונן, ולענות לו לצורר.
אבל הלחץ הציבורי ליצור מחנה מאוחד של מתנגדי נתניהו לא הירפה מגנץ ומלפיד. מי ששימש מרכיב חשוב בלחץ לאחדות היה גבי אשכנזי. אשכנזי בכלל לא רצה להיכנס לקלחת הפוליטית, אבל הוא ניקרא למשימה. הוא דיבר עם גנץ. הוא דיבר עם לפיד, הוא דיבר עם יעלון. הוא הבטיח, שאם האיחוד יקום – הוא יצטרף. מה שאילץ את גנץ ואת לפיד להחליט היה מועד מסירת הרשימות, שאחריו הכל יהיה סגור. וכך בסוף המאמץ של אשכנזי הצליח, כולם הסכימו ללכת ברשימה משחותפת, ואז היה על אשכנזי לעמוד במילתו ולהצטרף. וברגע האחרון קפץ על העגלה גם אבי ניסנקורן, ועימו אנשי "ההסתדרות", ניסנקורן שמשך בחוטים בפריימריס של "מפלגת העבודה", ניהל פלירט עם מפלגת "כולנו" הקורסת, ובסוף הבין שהעתיד נמצא ב"כחול לבן".
בלוק טכני?
וכעת רצה רשימת "כחול לבן" לבחירות, כנגד נתניהו - שבימים אלה יזכה בכתב האישום שלו, כפוף לשימוע. אחרי שהיועמ"ש יפרסם את החלטתו, אני מנחש, שנתניהו יתחזק, גם כחלון, אבל גוש הימין יירד מתחת ל-61, שזה מה שהסקרים נותנים לו בזמן האחרון. זה רק ניחוש, ותו לא. עכ"פ יש סיכוי שנתניהו יפסיד בבחירות הללו. יש גם סיכוי, לא גדול, שגוש הימין ינצח, אבל כחלון, ליברמן ובנט יכריזו שהם מוכנים להצטרף לקואליציה בראשות הליכוד, אבל לא עם נתניהו. נתניהו עשה כמיטב יכולתו לפגוע בשלושת האנשים הללו, ולעצבן אותם, כדי להביא אותם למהלך כזה. עכ"פ יש סיכוי ש"כחול לבן" היא שתרכיב את הממשלה הבאה, אולי אחרי הבחירות, ואולי רק אחרי כמה חודשים, אחרי שהיועמ"ש ידחה את טענות נתניהו שיוגשו בשימוע, ויגיש נגד נתניהו כתב אישום, אחרי שימוע.
ואז תהיה למפלגת "כחול לבן" משימה לא קלה: לאחד את השורות ולמזג יחד את ארבע הקבוצות: "חוסן לישראל" של בני גנץ, תל"ם של "בוגי" יעלון, "יש עתיד" של יאיר לפיד, אנשי "ההסתדרות" של אבי ניסנקורן, וגם גבי אשכנזי, בתפקיד המבוגר האחראי. זאת משימה לא פשוטה, שאני מקווה מאוד שתצליח, אבל אינני מוכן להתנבא על כך שזה יקרה.
אבל אם גוש הימין יצליח לשמור על 61 המנדטים שלו – אז יהיה רע. אז יתברר ש"כחול לבן" היא בס"ה בלוק טכני. ארבע מפלגות, שאינן מחוברות באמת. ראיתי, פעמים רבות כל כך, כיצד אנשים, שמתאחדים לפני הבחירות, אחריהן אינם מצליחים לשמור על פעולה בהרמוניה. מפא"י, שהיתה מפלגת השילטון, המשיכה להיות מורכבת מ"הפועל הצעיר" ו"אחדות העבודה", גם שנים אחרי שחברי המפלגות הללו הלכו לעולמם. "הליכוד" המשיך להיות מורכב מ"חירות" ומ"הליברלים", עד ש"הליברלים" נמוגו. מר"ץ המשיכה להיות מורכבת מ"מפ'ם", ר'צ, ו"שינוי", עד ששתי המפלגות הללו נשכחו ונותרו שם רק חברי "מפ'ם". והיו גם מפלגות אחרות, ששמן לא יאמר לכם כלום.
מסקנה – אין מסקנה. הטובים פה הם במיעוט, והרעים – כמים לים מכסים.
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 917,722 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
תגובות
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 500 מילים).
אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
תגיות
את רשימת התגיות מסודרת לפי מספר הפוסטים תוכל לראות אם תרדו למטה.
את רשימת התגיות מסודרת לפי סדר אלפאבתי, ניתן כאמור לראות בכתובת:
חיפוש מאמר, או נושא, בשדה "חפש בבלוג הזה", בפינה הימנית העליונה של החלון הזה.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
תגיות: אקטואליה, פוליטיקה, בני גנץ, יאיר לפיד, בוגי יעלון, אבי ניסנקורן, גבי אשכנזי, ביבי, בחירות, אבי גבאי, יועז הנדל, גילה גמליאל, פרדוקס, אורלי לוי-אבקסיס, טלביזיה, מפא"י, מר"ץ, תקשורת - שקרים, הומור,