בבוקר אנחנו אורזים את חפצנו ואת צאצאנו, מעמיסים את האוטו, נפרדים לשלום מהאחוזה שלנו, עוזבים את לייק דיסטריקט וממשיכים בדרכנו.
הטייס: יו, איך אני מתגעגע למצ`יסטה!
אני: היא יושבת לידך...
הטייס: אבל אני לא מצליח לראות אותה, החבילות ביננו מסתירות לי אותה ואני ממש ממש מתגעגע אליה.
***
ובינתיים, בצידו השני של האוטו, ומעבר לערימות התיקים, המצ`יסטה משלימה מיוזמתה שיעורי בית דרך הווטסאפ:
טוב שיש מבוגר אחראי במשפחה הזו.
אנחנו נוסעים בתוך היער, כשלפתע מגיחה מעבר לשיחים חיה מדגם במבי:
לא הספקנו להגיד וולט דיסני, ופונקט! סנאי חצה את הכביש ממש מולנו ( היה מהיר, לא הספקתי לצלם) לרגע קל חשנו כי אנו על הסט של שלגייה ושבעת הגמדים.
ובינתיים, לצד הכביש, הכבשים של המחוז ערכו לנו טקס פרידה מאולתר:
כעבור שעה וחצי, הגענו סוף סוף למנצ`סטר. החננו את האוטו, ובעודנו מתלבטים לאן לפנות, חלף על פנינו גבר חביב האוחז בשקיות של פרימרק.
כזכור, רק אמש ביקרנו בהיכל הקודש של פרימרק בלידס, אולם האקט היה קצר מדי ובלתי מספק.
לא היה צורך לדבר בכלל, וכולנו באינסטנקטיביות פנינו לכיוון שממנו הגיח האיש עם השקיות. שתי דקות אחר כך, ניצבנו מול אתר המורשת פרימרק:
שעתיים אחר כך- עם שתי שקיות עמוסות, שני ילדים מאושרים ופחות 200 פאונד בכיס, אפשר היה להתחיל לגלות את מנצ`סטר.
מה גילינו?
מבנים ישנים ויפים
תיבת דואר מתקופת אדוארד השביעי!
אדוארד השביעי מלך באנגליה בין השנים 1901 ל 1910. כלומר, התיבה הזו היא כבת 100!
פסלים יפים:
וכמובן חנויות מקסימות:
וכיוון שאני אדם עקבי, גם פגשנו אותו בעקביות שוב:
ושוב
ושוב
ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב
אני מקווה שגם אתם נהנים מהעושר התרבותי שיש למנצ`סטר להציע.
מפה לשם, אני שמחה לבשר שמקגייבר הוא כעת הבעלים הגאה של 2 זוגות תחתונים שהכיתוב David Gandy מתנוסס לו על התחת
בקופסה הריקה אני אשתמש בתור קופסת תכשיטים או משהו
אחרי שחרשנו את מנצ`סטר לאורכה, לרוחבה ולעומקה, המשכנו בדרכנו לעבר הבית ששכרנו בקוטסוולד.
היתה שקיעה יפה בדרך, אבל אחר כך- חשיכה מוחלטת.
כאמור, כעת חושך מוחלט מסביב. וכשאני אומרת חושך, אני מתכוונת שהאנגלים כנראה לא הבחינו שנגמרה מלחמת העולם השניה, וכבר אין חשש מבליץ, ואפשר ואף מומלץ לצאת מההאפלה. אני מקריאה למקגייבר את הוראות ההגעה בסגנון חפש את המטמון ששלח לי תומס, בעל הדירה, במייל:
"כשתגיעו לדרך הראשית של הכפר תראו על הכביש משולש עם דשא ועליו עץ. הבית נמצא בצד שמאל. מומלץ שתביאו אתכם פנס, אם אתם מגיעים בשעות הערב. במרפסת תמצאו כספת, ובתוכה המפתח לבית, ולהלן הקוד לכספת"
אז השתמשנו בתאורה של 4 סלולרים, ועדיין היינו צריכים לגשש את דרכנו באפלה. נכון לרגעים אלו אין לנו מושג איך נראה הבית מבחוץ, או איך נראה הכפר שלנו, כי הכל כאן בעלטה מוחלטת, מחשש לתקיפה אווירית.
אניווי, מצאנו את הכספת, הקשנו את הקוד, שלפנו מתוכה את המפתח וסומסום הפתח:
ואז נכנסנו לבית והתגלה לנו היופי הבא:
התנור! התנור! בשלב זה אני מפרכסת קלות.
יש עוד כל כך הרבה אלמנטים של יופי בבית המדהים הזה, שלבטח נגלה אותם מחר, לאור יום.
תומס המקסים, גם השאיר לנו במקרר חלב ושרדונה, ביצים, לחם, ריבות ומכתב כיפי.
אני חוקרת עוד קצת את הבית, ומגלה בספריה כמה ספרי צילומים מרהיבים על הקוטסוולד, ובא לי שכבר יגיע הבוקר ושנוכל לראות את היופי הזה במו עיננו
ורק כדי לסבר את עינכם, יש פה אפילו ספר בישול של דיליה סמית` שממנה למדתי איך לבשל כמו מלכה!
יש לנו שבוע שלם לבלות בבית מהאגדות הזה, ואנחנו נרגשים מאד.
מחר ובאור יום נגלה הכל.
ובינתיים, תודה על ההאזנה,
אני הייתי איילת גזית,
ניפגש מחר,
טה-טה.