לפני יום כיפור, אני נכנסת לפייסבוק, לקבוצת מלצרים שאני נמצאת בה.
קוראת את ההודעות ולא מאמינה למראה עיני.
כן כן, בדיוק מה שקראתם.
מספר נערים ונערות מבקשים סליחה כי הגישו/מכרו דברים שאסור להם.
תגידו, איפה רגשות האשם שלהם?
אדם סוכרתי מבקש 'אייס דיאט', בחושבו שמדובר בממתיק מלאכותי,
והנער מצידו מביא לו אייס, ביודעו שזה אייס רגיל, מסוכר.
הנער גם מצדיק את זה בכך שהוא רק מפעיל מדיניות (אינו ''בעל הבית''),
וש''דיאט'' לא אומר בהכרח ללא סוכר אז אם הלקוחות שואלים, הוא עונה שיש סוכר.
כנ''ל לגבי חלב רגיל שמוגש כ'חלב דל'
(הנערה מצדיקה את עצמה: ''זו לא אשמתי, אין בבר'')
וקפה רגיל שמוגש כ'הפוך נטול קפאין'
(''אם הברמן כבר הכין רגיל, הוא יתעצל להכין חדש ופשוט אומר שזה נטול'').
אז קודם כל, לא מאמינה שאתם –באמת- מצטערים.
דור צעיר יקר עם תרבות סלפי מזוינת.
לו הייתם חשים דיסוננס עם העובדה שאתם עושים משהו שנכפה עליכם
ואינכם מאמינים בו, צו המצפון היה מורה לכם לומר משהו. לעשות משהו.
כמו כבשים אחרי הרועה (השקרן) שלכם, בחרתם לנהור.
אתם גם ממשיכים לעשות זאת, אז התנצלותכם ערכה כקליפת השום.
אולי מלכתחילה היא נכתבה לא בשביל מחילה אלא למען סטטוס מעניין בפייסבוק?
בשביל לקבל עוד 200 לייקים מעוד כבשים שזה משעשע אותן?
מה לגבי אינדיבידואליות?
נכנסתי לפרופיל הפייסבוק של הנערה המגישה חלב מלא במקום דל.
למה במקום שהיא תגיד משהו לבוס שלה, או חלילה תדווח עליו,
היא מעדיפה לסדר את השיער, לשרבב שפתיים ולצלם עצמה באייפון במספר פוזיציות?
מיואשת מהפייסבוק אני עוברת לבדוק אם יש לי הודעות חדשות באתר ההיכרויות.
למצוא לי פרטנר תואם זו משימה קשה (א-מיני, אלהורי, מקסים, חד ורהוט. מכירים?).
מרפרפת בכרטיסים של הזכרים המציעים עצמם וממהרת להתייאש גם כאן.
לרוב - הפרופילים ריקים, אין הרבה גברים שבאמת מספרים על עצמם בכרטיס.
הם מעדיפים להוסיף 2-3 תמונות כשחלק מהן גם בזויות בעיני (ללא חולצה, להשוויץ בחיטוב).
למה הם לא כותבים דבר על עצמם? אין להם מה להציע פרט לחיצוניות?
עזבתי את אתר ההיכרויות ופתחתי את הצ'ט.
מקום בו מאות אנשים שלא מכירים זה את זה באים לשם אינטראקציה. נשמע מעניין.
אך גם פה המקום שטוף זימה, מלא בהצעות להצטרף לזוגות, 'אדונים' ו'עבדים',
בקשות לפתיחת מצלמה ולסייבר וירטואלי.
מה אוסיף? ערכיות צבעה דהוי כבר.
חלק ניכר מחיי היום יום מושתת על סקס, לחץ חברתי, גריפת לייקים.
אתם בעיקר צריכים להתנצל בפני עצמכם. זנחתם את ה'אני' שלכם לטובת הזרם.
הלוואי והיה זרם מלוכד עם עומק, איכות, פטריוטי, אחווה הדדית וחברות אמת.
אבל סביר להניח שלרוב הזרם יש 2000 ''חברים'' בפייסבוק שהם לא יזהו ברחוב.
