יום השואה והגבורה ...יהדות סלוניקי בשואה ..

הַחוֹל יִזְכֹּר אֶת הַגַּלִּים אֲבָל לַקֶּצֶף אֵין זוֹכֵר

זוּלַת הַהֵם אֲשֶׁר עָבְרוּ עִם רוּחַ לַיְלָה מְאַחֵר

מִזִּכְרוֹנָם הוּא לְעוֹלָם לא יִמָּחֶה. (לא ימחה)

 הַכּל יָשׁוּב אֶל הַמְּצוּלוֹת זוּלַת הַקֶּצֶף הַלָּבָן.

נֵרוֹת הַלַּיְלָה דָּעֲכוּ. הַיְּדִידוּת הָאַהֲבָה,

הַנְּעוּרִים שֶׁבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם. (הנעורים שבאו פתע אל סופם)

 הָיוּ שָׁם קוֹנְכִיּוֹת רֵיקוֹת שֶׁנָּהֲמוּ קִינָה שֶׁל יָם

וּבֵית עַלְמִין עַל הַגְּבָעוֹת,

וּשְׁנַיִם שֶׁחָלְפוּ דּוּמָם

בֵּין הֶחָצָב וְהַקְּבָרִים וְהַשִּׁקְמָה. (והשקמה)

 הַכל יָשׁוּב אֶל הַמְּצוּלוֹת זוּלַת הַקֶּצֶף הַלָּבָן.

נֵרוֹת הַלַּיְלָה דָּעֲכוּ. הַיְּדִידוּת הָאַהֲבָה

הַנְּעוּרִים שֶׁבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.    

בחרתי לספר על שואת יהודי סלוניקי,אבי יליד סלוניקי עלה לארץ לפני השואה ,כילדה אני זוכרת את דודי אהרון אמיר

מופנם ,סגור ולא משתף הרבה ,לימים הבנו את הזוועה שעבר .

הגרמנים נכנסו לסלוניקי ב-9 באפריל 1941. יומיים לאחר כניסתם הם סגרו את כל העיתונים היהודיים, אך עד יולי 1942 לא הופעלו חוקים מיוחדים נגד היהודים. ב-11 ביולי 1942 נצטוו כל היהודים בגילאי 19-45 להתייצב בכיכר החירות בעיר. 9,000 יהודים עמדו בשמש הלוהטת והוכרחו לבצע תרגילי התעמלות ולרקוד לקול צחוקם של הגרמנים והקהל היווני. תוך כדי הריקודים הם ספגו מכות אכזריות, ורבים נזקקו לטיפול. לאחר אירוע זה הופיעו גזירות נוספות כמו עבודות כפייה.

בינואר 1943 זימן אייכמן את עוזרו דיטר ויסליצני לברלין והטיל עליו את המשימה של חיסול יהודי סלוניקי. ויסליצני בחר בעמיתו אלויס ברונר כעוזרו הבכיר, וב-6 בפברואר 1943 הם הגיעו עם צוות מצומצם לסלוניקי והשתכנו בשתי וילות מהודרות שהוחרמו מיהודים. ב-25 בפברואר 1943 פורסמו חוקי הגזע בסלוניקי: על כל היהודים היה לענוד כוכב צהוב ובו המילה "יהודי"; היהודים חויבו לסמן את דירותיהם וחנויותיהם; נאסר עליהם להופיע ברחובות, בכיכרות הציבוריות, או באירועים פומביים לאחר שעות החשיכה, לנסוע בחשמלית, להיות חברים באיגודים מקצועיים ועוד.

הגרמנים ריכזו את היהודים בשלושה גטאות צפופים. גטו אחד בשכונת הברון הירש היה צמוד לתחנת הרכבת ונועד לריכוז היהודים לקראת שילוחם. ויסליצני פעל עם צוותו במהירות וביעילות. הם ניהלו תוכנית הטעייה מחוכמת. רכוש היהודים הוחרם, ובמקומו קבלו המחאות בכסף פולני ונאמר להם שהם הולכים להתיישב ליד קרקוב. הגרמנים נעזרו בכוח משטרה יהודי שמנה 250 איש.

ב-15 במרץ 1943 יצא המשלוח הראשון של 2,800 יהודים. בקרונות שיועדו ל-8 סוסים העמיסו מעל מאה איש. הימלר היה מקבל דו"ח על כל משלוח. המשלוח ה-19 והאחרון יצא מסלוניקי ב-10 באוגוסט 1943 והגיע לאושוויץ ב-18 באוגוסט 1943. עדויות מספרות שיהודי יוון סבלו באושוויץ, יותר מהאחרים, מכיוון ששפתם הייתה שונה, תרבותם שונה ותנאי האקלים שונים. סה"כ הוגלו מסלוניקי 46,061 יהודים, ואך מעטים מהם שרדו. הקהילה הגדולה הושמדה כמעט לגמרי, ורוב הניצולים מהשואה עלו למדינת ישראל לאחר המלחמה בשנים 1945-1948. הקהילה כיום הינה קהילה קטנה ומזדקנת. עיריית סלוניקי קבעה את יום ה-27 בינואר כיום זיכרון לשואת יהודי הקהילה. בנוסף, בכיכר מרכזית בעיר הוצבה אנדרטה לזכר 50,000 הקרבנות.

 נכון להיום נתונים שיתפרסמו בתאריך 23-04-2014 

מספר ניצולי השואה החיים בישראל גדל בשנה האחרונה בכ-1,000 - אבל איתם גדל גם מספר הניצולים הנמצאים מתחת לקו העוני. כך עולה מדוח הקרן לרווחת נפגעי השואה, שפרסמה הבוקר (רביעי) את הסקירה השנתית שלה על מצבם של הניצולים.

 הדוח מראה כי בישראל חיים כ-193 אלף ניצולי שואה שגילם הממוצע הוא 85, כשני שליש מהם נשים, לעומת 192 אלף בשנה שעברה. כמעט חצי מהם מתגוררים במרכז הארץ. על פי התחזיות, בתוך ארבע שנים - עד שנת 2018 - תקטן אוכלוסיית ניצולי השואה בישראל בכרבע.

לזכרו של דודי אהרון אמיר ששכל את אשתו הראשונה,ואחותו היחידה וידה טורס שהייתה בחודשי הריון מתקדמים,

שתי בנותיה ובעלה בגטו  כשעלה דודי בודד לארץ הכיר את דודתי אחות אבי ונישא שנית ואף הקים משפחה ,

נולדו לו ולדודתי שתי בנות ,דודי הרבה לשתוק והיה מכונס הרבה זמן בעצמו לימים סיפרה לי דודתי את הזוועה שעבר .

יהי זכרם ברוך