מיומנו של הסופר האחרון....

המצב אצלי גם בכי רע, 

בתור סופר מצליח בגלגול קודם ובלוגר ידוע ולא רע בכלל רק לפני כמה שנים, 

הפכתי להיות אחד שרק יכול לכתוב כמה פוסטים קצרים על אהבה בפייסבוק, 

ולהעלות תמונות עם פתגמים שגוררות כמה לייקים ותגובות מנחמות..

איך הגעתי למצב הזה? אינני יודע..

מאדם שכל כך אהב לכתוב והכתיבה היתה האהבה הגדולה של חייו,

הפכתי לאדם מיואש ובעצם חסר עבודה.. כי היום, למי יש סבלנות לקרוא בכלל?

אפילו לי בעצמי אין את הסבלנות לקרוא דברים של אחרים,

אז איך אוכל לדרוש זאת מהם?
 

מה עלי לעשות בעצם עם חיי?

אם אדם נולד להיות משהו, והעולם השתנה,

ולא נראה שזקוקים לו או רוצים את מה שיש לו לתת יותר,

אז מה הוא אמור לעשות עכשיו?
 

אפילו הקולנוע, שכל כך אהבתי ורציתי לכתוב ספר שיהפוך לסרט יום אחד,

גם הוא הופך לתעשייה גוססת כי אנשים מעדיפים להוריד ולצפות בחינם בבית..

ברוב המקרים כשאני הולך היום לראות סרט, האולם כמעט ריק לגמרי,

אפילו התעשייה הזאת עומדת לאבד את עצמה לריק..

וגם הטלוויזיה כבר בכלל לא מה שהיתה..
 

אז מה עוד נשאר?
 

לטפל באנשים? לייעץ להם?

איך אני יכול לעשות  משהו שאני לא מאמין בו יותר?

אני מאמין שכל אדם צריך פשוט להיות עצמו ולשמש השראה לאחרים.

אף אחד לא יכול לטעון שהוא יודע את התשובות או באמת יכול לכוון אחרים לייעוד שלהם,

את זה רק אלוהים יכול לעשות ולכל אחד ואחת הכלים להתחבר לאלוהים בכוחות עצמם..

אבל איך אני יכול לשמש השראה לאחרים אם האהבה הגדולה שלי היא הכתיבה?

אבל אין לי איפה ולמי לכתוב בכלל? מה הטעם לכתוב לקהל שלא קיים?

ואפילו את זה אני כותב פשוט מתוך ייאוש ובלית ברירה... 

אז מה עושים? 

פשוט מקבלים את זה שזהו המצב? 

כמו שאנשים שהיו מתקנים מכונות כתיבה נאלצו להודות בתבוסתם..

כל אנשי הרוח, אמנים, סופרים, מוסיקאים של היום היום צריכים לקבל את זה שזמנם עבר.. 

שאם לא ימכרו את עצמם, לא הרבה אנשים יהיו מוכנים להשקיע ולשלם על אהבתם הגדולה.. 

כנראה שהימים האלו עברו.. היום אנשים יכולים להתפרנס רק ממה שאחרים באמת צריכים,

כי לאנשים אין סבלנות לבזבז את זמנם וכספם בדברים כמו תרבות והשראה ואושר...

רק באוכל, שתייה, בגדים וחפצים שיחזיקו מעמד לכמה שניות לכל היותר..

או כדי לשלם את השכר דירה/בית הכלא או כל דבר "הכרחי" אחר.

או לממן דברים הרסניים, ממכרים וגרועים הרבה יותר

שעדיף שלא היו קיימים בכלל בעולם הזה..

אז זהו זה?

זה כל מה שישאר ממני?

מה עם כל מה שכתבתי? כל המגילות?

מה לגבי כל הגיבויים שגיביתי במשך שנים מחיי?

בשביל מה השקעתי ועשיתי אותם בכלל?

למען דור העתיד? איזה דור עתיד?

חבל... פשוט חבל....

 

-הסוף?