תקופת החגים היא תקופה מבלבלת. יום עבודה -יומיים חג - יום עבודה - שישי שבת - יש בית ספר/אין בית ספר - יש צבא/יש הדממה - עובדים יום שלם/חצי יום, יש/אין תחבורה ציבורית, ועוד היד נטויה.
לאחרונה הבנו שכשהילדים גדולים צריך יומן אלקטרוני כדי לדעת מי ישן מתי ואיפה, כמה אוכל צריך שיהיה מוכן בבית בכל זמן נתון, ומחשבון כדי לחשב מה הסיכוי שיהיה לך זמן לבד עם הבעלול לקצת קיום מצוות והנאות שהבדידות הזוגית יפה להם. קביעת חגיגה ליום ההולדת מתגלה כמשימה קשה יותר מאשר מבצע צליחת התעלה במלחמת יום כיפור. וככה זה בערך נשמע:
(אני) מה קורה מחר?
(החייל) מחר אני בחופשה מהצבא
(אני) אני עובדת מחר. אתה תישן בבית?
(החייל) לא יודע
(אני) שנדע להתארגן
(החייל) אני לא חושב שאת רוצה לדעת הכל.
(שיחיה) איזה יום מחר? גם אני עובד, אני חושב
(אני) יום חמישי, לא?
(האומנית) לי אין בית ספר, המורה ביטלה שני שיעורים כבר לפני שבועיים ובחצי השני זה סתם חינוך.
(אני) חינוך זה לא סתם
(האומנית) טוב אבל כבר קבעתי להכין פעולה עם א' כי לה אין בכלל שיעורים. אולי אני לא אשן בבית מחר.
(הקטנה) אני חושבת שלי יש בית ספר כרגיל, נכון?
(שיחיה) לדעתי כן.
(אני) טוב אתם יודעים שביום שבת זה יום ההולדת שלי. מי כאן?
(החייל) אני חושב שאני לא סוגר שבת.
(אני) תוכל לברר?
(החייל) לא
(האומנית) אני לא כאן יש לי טיול הכנה מהתנועה לטיול פתיחת שנה.
(אני) מתי טיול פתיחת שנה?
(הקטנה) לא יודעת
(אני) מתי את יוצאת לטיול הכנה?
(האומנית) בשישי לא יודעת מתי
(אני) מתי תדעי?
(האומנית) בשישי
(אני) ואת, את בבית בשבת?
(הקטנה) אני עוד לא קבעתי כלום עם חברה. לא יודעת אם אני כאן. יש תחבורה ביום ההולדת שלך?
(אני) זה שבת איך תהייה תחבורה?
(הקטנה) אז אולי אני אסע כבר ביום שישי לישון אצל מ'.
(אני) אבל זה יום ההולדת שלי. לפחות אתה כאן!
(שיחיה) ההממ.. אני די חולה נראה לי אני אצטרך לישון כל השבת.
(אני) אז מי יחגוג איתי? אולי נדחה לערב חג ראשון?
(החייל) קבעתי עם ר' לבוא אליה ביום שני. את יודעת שלא ראיתי אותה חודשיים. אני חייב לנסוע לתל אביב.
(אני) אבל זה חג איך תיסע אין תחבורה ציבורית. תיקח את האוטו?
(החייל) שני זה חג? לא ערב חג? אז אני לא צריך לחזור לצבא ביום ראשון. אתם צריכים את האוטו ביום ההולדת שלך? אולי אני אסע באמצע הלילה לאיזה מעיין באזור ירושלים עם ש'.
(אני) בלילה? מעיין? אז לא נוכל לנסוע ביום הולדת שלי לטייל?
(החייל) מה, ים כזה? אני לא אוהב
(אני) ואת? את דווקא אוהבת ים לא?
(האומנית) אמא אמרתי לך אני לא כאן אני בטיול הכנה. וגם אני לא ממש אוהבת ים
(אני) את אוהבת ים לא?
(הקטנה) כן, אבל יש לי דווקא ספר חדש שאני רוצה נורא לקרוא.
(אני) ואם אבא ישחק איתך פריסבי?
(הקטנה) ההממ.. טוב, אבל לא לכל היום, ובכלל רק אחרי שאני אחזור מהשינה אצל מ'.
(החייל) איך תחזרי אם האוטו אצלי?
(אני) אז האוטו לא אצלי? טוב, אז מה קורה בחג? רוצים איזה טיול?
(האומנית) אני לא יודעת יש לי סמינר קבוצות המשך אבל אני לא יודעת אם זה ביום שבת הבא אחרי הבא או במהלך החג. אני אודיע לך
(אני) מתי?
(האומנית) לא יודעת
(שיחיה) אני עובד בחג
(אני) אתה יודע עד איזה שעה ובאיזה ימים?
(שיחיה) לא.
(אני) מתי נדע?
(שיחיה) לא בטוח.
(החייל) אני בצבא, כן? ואני גם סוגר ערב חג שני
(אני) אז תחזור לשבת בחג?
(החייל) אני סוגר ערב חג
(אני) שבת זה לא ערב חג. ערב חג זה ראשון שני
(החייל) אצלנו ערב חג מתחיל מיום רביעי של החג
(אני) אז איך נזמין לנו חדר בריחה?
(החייל) נראה לך שאני אבוא לחדר בריחה? זה בבוקר בכלל?
(אני) כן, זה בבוקר. צריך לקום בשביל זה ממש מוקדם. נגיד בעשר. וחוץ מזה אתה חייב לבוא כי איך תדע אם לא תנסה קודם. ובכלל זה לכבוד היום הולדת שלי!!!!!
טוב. תגידו מה אתם עושים אחרי החגים?
יש לי רעיון מצויין. אני אשים כאן לוח שנה וכל אחד מכם יסמן מתי הוא לא בבית, ואם זה לחצי יום או יום שלם, עם שינה או בלי. ביום שיצא שכולנו בבית אני אזמין לנו חדר בריחה לכבוד יום ההולדת שלי, אפילו ביום שבת בשתיים לפנות בוקר במטולה.