בדידות "און-ליין"...

נגיד שאם היינו חיים היום בתקפות בר-כוכבא, היינו מדליקים מדורה על איזה ראש גבעה מרוחקת, ואז מישהו היה רואה את המדורה שלנו, מדליק גם אצלו, וכך הייתה נוצרת שרשרת של מדורות - המסר לבסוף היה עובר.

 

אחרי זה, דוד ביל במיד ווסט של אמריקה, היה נכנס לאיזה סניף "דואר" מקומי, והיה שולח איזה מברק על קווי טלגרף.  המברק היה מגיע ליעדו רק בתנאי שכל העמודים של הטלגרף היו במקום, וששום אינדיאני לא שרף אותם.

 

היה גם פטנט כזה שנדמה לי שקיים עד היום. מכתב עם בול. היית שולח נגיד איזה מכתב לאיזה דודה רחוקה מעבר לים, ואחרי איזה חודש היית גם מקבל לבסוף את מכתב התשובה שלה. עד היום יש לי כל מיני אלבומים של בולים שהייתי אוסף. אפילו פעם, אני זוכר המציאו את השירות הבולאי.

 

ואת הטלפון הזכרתי כבר? היה את הטלפון, אחר כך היה אפילו טלפון בלי חוטים. "אל-חוטי", לך תסביר היום לילד שלך שפעם היה טלפון עם חוטים.... ואז בא הבום הגדול של המהפכה הסלולרית.... גם בלי חוטים, גם עובד ממש מרחוק, גם לוקחים אותו לכל מקום, זה בא בצבעים, בצורות, עם או בלי אינטרנט, אס אמ אסים, ומה שיותר סקסי יותר טוב. יש היום הכל בניידים האלה. אולי אם ימציאו איזה אחד עם מצית, אני אקנה בטוח בשביל להדליק סיגרייה. אבל זה אולי רק בדור הרביעי...

 

אממה, לא משנה אם זו מדורה, מברק או מכתב. תמיד הייתה שם כתובת אחת. כלומר ידעת בדיוק למי אתה פונה. אין אפס, שלחת מברק לדודה קלרה ברומנייה, דודה קלרה הייתה מקבלת אותו. טלפנת לאיזה אדון אחד, זה הוא שהיה מרים את הטלפון. ובדרך כלל רוב הדברים או כמעט כולם הצריכו מאיתנו לפעמים לצאת החוצה, לטלפון הציבורי, לדואר, לקנות את הבול המיוחל, או ללכת לתיבת הדואר בקצה הרחוב ולשלשל איזה מכתב לאיזה אחת שרצית להתחיל איתה...

 

כל זה רבותי, עם כל התמימות וכל היופי שבו - הלך כפות!

 

מה היום? היום יש פייסבוק! יענו יש אינטרנט יש הכל. גם כאן יש דואר, רק שהוא אלקטרוני, יש לכל אחד כתובת עם @ כזה מגניב. למה אין את זה בצבעים כיבינימט? יש כאלה אפילו עם יותר מ-@ אחד... יש כאלה אפילו עם שניים או שלושה בחיי. ולמה להרים טלפון אם יש איזה מאה תוכנות מסנג`ר? ובכלל למה להדליק מדורה אם אתה פשוט יכול להפליץ על מישהו בפייסבוק? או לזרוק עליו כבשה?

 

והכי יפה, זה הכל אינסטנט, צ`יק צ`אק. אתה יכול לשלוח למישהו מייל בקצה השני של העולם, ולקבל תשובה תוך שניות. אתה יכול און-ליין לדבר עם איזה כוסית מהקריביים ולראות את הפרופיל שלה והכל. ואם כבר בפרופילים עסקינן, רגע מה אין לכם פרופיל ברשת?

 

זה הכי כייף, תירשם פה, תירשם שם, תיצור לעצמך פרופיל. כאילו ווירטואלי כן, לא לדאוג. אתה יכול להיות מי שתמיד רצית, אתה יכול להשתמש באיזה כינוי שרק חלמת עליו, ולהיות בד בבד הכי ווירטואלי בעולם או שמא הכי אמיתי? אז זהו שגם את זה אפשר לקבוע, ונגיד שהתחרטת? מגניב, תשנה את הפרופיל.

 

היום, יש אינסוף "רשתות חברתיות"... כל אחד באיזה פורום, באיזה רשת חברתית, כולם פתאום מלאים בחברים, בחייכם, למי מאיתנו אין איזה 1000 כתובת אימיילים שהוא אסף עם השנים. כמה מסנג`רים יש לכל אחד? בכמה אתרי הכרויות כבר נרשמת? איזו תמונה העלית? והכי חשוב, כמה חברים כבר יש לך בפייסבוק לי יש 26 עד לרגע כתיבת שורות אלה.

 

אז למה להתאמץ? למה חברים? למה אהבה? למה מה קרה? תצטרף לאיזה רשת כזו או אחרת? עוד מעט זה יהיה חוק שלכל אחד תהיה כתובת אי מייל. ואם עוד לא המציאו את האתר הזה שבונה לך את הפרופיל באינטרנט, ומפיץ אותו במקומך לכל מקום שתקליק עליו - אז הנה עוד איזה רעיון לסטארט אפ...

ולא רק אתר כזה ששומר את הפרטים הפיננסים שלך, אחד כזה שהולך איתך תמיד.

 

בסביבות העשרים מיליארד דולר שווה הילד היהודי הזה שהמציא את הפייסבוק הזה. עוד לא בן שלושים...אבל הוא בהחלט מכניס את כל העולם לכיס, משאיר רבים מאיתנו מכורים, ומוכר לכולנו עוד ועוד חלומות ווירטואלים ושטחי פרסום. לפחות שלוש תוכניות בטלויזיה היו על הפייסבוק הזה בסוף השבוע האחרון - הילד גאון ללא ספק. ולא זה לא רע, חלילה זה לא שאני נטפל או משהו. זה פשוט גאוני. 

 

אחד כמוני, שהתרגל מאוד לעולם הווירטואלי הזה, פשוט כי זה מאוד נוח. וכותב לו עוד איזה פוסט עכשיו לכמה אחרים שקוראים, במקביל יש לי איזה תוכנת מסרים פתוחה, וכן רוב החברים שלי עכשיו מחוברים.. אפילו הבוס שלי...תוכנת אי מיילים פתוחה, איזה אתר אחד או שניים פתוחים ברקע, וכל זה מול איזה מחשב נייד אחד קטן, שמחבר אותי למדבר האינסופי הזה של האינטרנט...

 

ויש לי חיים כן בטח. אתמול הופעה בערב של אריק ברמן, היום יום כזה של חברים וארוחת צהריים משותפת, קצת קניות, קצת לנקות את הבית. אבל תמיד מחובר, תמיד "און ליין". אם אין לך פרופיל או איזה חשבון באיזה חור באינטרנט. אתה סתם עוד איזה ביט מבוזבז.

 

אומרים שהמגפה הכי גדולה של השנים האחרונות היא הבדידות. ואל תספרו לי סיפורים שלא. יש לא מעט חברה שאני מכיר, שפשוט מנהלים חיים שלמים ברשת. עצוב אבל נכון. ושאף אחד לא ייתמם כאן. מתוך בחירה כמובן. זה נוח, זה לא לצאת מהבית, גם אם יש כמה טיפות של שמש שם בחוץ. אז נכון תלוי איך מסתכלים על זה. אבל לפעמים זה אפילו קצת מפחיד.

 

אז המוטו שלי בחיים זה לקחת הכל בפרופורציות. מי שרוצה פייסבוק סבבה, ומי שעוד רוצה לשלוח איזה מכתב עם בול, גם אחלה. רק שווה לזכור שאנחנו עדיין אנשים. וכל אחד הוא בעצם עולם ומלואו.

 

תחשבו על זה... בינתיים אני הלכתי לזרוק איזה כבשה על מישהו.

 

עמית