בקיצור: על היחס של "הליטאים" ל"ספרדים" $$$ [4979]
אל רשימת התגיות המסודרת ( <- קליק על)
אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב ( <- קליק על)
אל רשימת הפוסטים המסודרת בבלוג שלי ( <- קליק על)
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
שסע
שסעים רבים יש במדינת ישראל, סיבות רבות ליהודים לשנוא אחד את השני. יש שסע בין ימין ושמאל. יש שסע בין חילוניים וחרדים. יש שסע בין אשכנזים ומזרחיים. יש שסע בין תושבי המרכז לתושבי הפריפריה. אבל החרדים מצטיינים במיוחד בשסעים ובמחלוקות, שהם חלק מהן: שסע בין הליטאים ("המתנגדים") לאגודת ישראל (החסידים). שסע בין החרדים לדתיים לאומיים. שסע בין אגודת ישראל ל"עדה חרדית" ונטורי קרתא. שסע בין הליטאים של "דגל התורה" לליטאים של הפלג הירושלמי (תלמידי הרב אוירבך). שסעים בין כל החסידויות השונות, שעוינים אלה את אלה. ועל כל אלה השסע הקשה בין הליטאים ל"ספרדים", כלומר לבני עדות המזרח, יוצאי ארצות האיסלם.
גם יתר החרדים עוינים את המזרחיים, אבל האיבה הגדולה היא מצד הליטאים ויחסם לדתיים המזרחיים. זו איבה קשה, של בוז ושינאה. הליטאים מגבילים את קבלת בניהם לישיבות של הליטאים. אינם מקבלים את בנותיהם לסמינרים שלהם[1]. אינם מקבלים את ילדיהם לגני הילדים של הליטאים. אינם מתחתנים בהם. מתייחסים בבוז לרבנים הגדולים שהיו במזרח ולמנהגי עדות המזרח. למה דווקא הליטאים? כי הדתיים המזרחיים דווקא מתייחסים בכבוד לרבנים הליטאים ולישיבות שלהם, כאילו הם מקור האמת. הם ממש מתרפסים בפני הליטאים. מנהיגי המזרחיים מתחננים בפני הליטאים שיעשו להם פרוטקציה ויכניסו את בניהם לישיבות.
במקור, בארצות המזרח, היהודים היו, ברובם, מה שנקרא היום מסורתיים קרובים לדת. היו שהלכו בשבת בבוקר לבית הכנסת, ואחרי התפילה המשיכו אל מיגרשי הכדורגל. לא כולם נהגו כך, אבל התנהגות כזאת מאפיינת אותם. בארץ, הליטאים, ובעיקר הרב ש"ך, הצליחו להשפיע על הציבור הגדול הזה ולשכנע אותם שהיהדות בנוסחה הליטאי, היא היהדות האמיתית. וכך אתם יכולים לראות את רוב המזרחיים, זונחים את מנהגיהם ועוברים להתנהג כמו הליטאים. הם זונחים את לבושם המקורי, ועוברים, לא ללבוש של רוב הישראלים, אלא ללבוש האירופי של הליטאים, בגדים שחורים, חולצה לבנה ומגבעת שחורה.
אבל, כאמור, הליטאים בזים למזרחיים, ודוחים אותם. הליטאים טוענים שהם לא באים מבתים שמקפידים על קלה כחמורה, ולכן יש בהם "ריפיון", כלומר הם לא דתיים במאה אחוז. המזרחיים לומדים לימודי ליבה בבתי הספר, ויש מביניהם שמתגייסים לצבא – ואלה בעיני הליטאים סימנים של "ריפיון". וגם בכנסת, נציגי 'ש"ס' הולכים אחרי "דגל התורה" - גם כשהם יודעים שהם לא צודקים.
הצגת "תיקון"
הצגת "תיקון" בתיאטרון הקארי עוסקת ביורה הרותחת הזאת. עלילת המחזה עוסקת במאמץ של הליטאים למנוע את גיוס בניהם, וזאת ע"י שליחת תלמידי הישיבות "הספרדים", לצבא במקומם. שייהרגו המזרחיים שבאו ללמוד בישיבות הליטאיות, ולא התלמידים שהם ליטאיים מבטן ומלידה. במוקד העלילה עומד ברק'ה אלפסי (דן שפירא), תלמיד ישיכה מצטיין אצל "ראש הישיבה", הרב שטאט, (רמי ברוך), בן דמותו של הרב ש"ך - שנקרע בין נאמנותו לרב שגידל אותו ולימד אותו תורה, לבין הקשר ל"חכמשה" (שמעון מימרן), בן דמותו של הרב עובדיה. אמנון לוי ורמי דנון, יוצרי המחזה, בנו עלילה שבה מסתבכים פנחס (אברהם סלקטר), אביו של ברק'ה, מאיר (רביב מדר), אחיו של ברק'ה, פינגר, עוזרו של ברק'ה, קופ (שלומי אברהם) התמים, עוזרו של ה"ראש ישיבה", וכן יואב לוי, דולב אוחנה ורפאל עבאס, כדמויות מן הישיבה. המשחק הטוב של כל השחקנים, והבימוי של רמי דנון, נותנים לצופים את התחחושה כאילו הם נמצאים בתוך הישיבה, וחשים גם את הלבטים הקשים של ברק'ה, בין שני הרבנים הנערצים, וגם את העוול שה"ראש ישיבה" והליטאים מעוללים לצעירים המזרחיים, שבאו אליהם ללמוד תורה.
רקע
למי שצופה בהצגה לא ברור בהכרח למה כל האנשים הללו מתנהגים, כפי שהם מתנהגים. צריך להבין שהליטאים הללו הכניסו לעצמם לראש, שלימוד התורה, כלומר לימוד הגמרא, בסיגנון של הישיבות שהיו בליטא לפני השואה – זה מה שגבר יהודי צריך לעשות, מהבוקר עד הערב, כי לא רק מדינת ישראל לא תתקיים אם ייפסק לימוד התורה – אלא כל העולם יחזור לתוהו. על כל גבר חרדי רובצת האחריות לקיום העולם. ועל כל אישה חרדית רובצת האחריות לקיים את בעלה כמי שלומד בישיבה כל היום, ומחזיק את העולם. אשר לצעירים "הספרדים" - אלה לא נחשבים בעיניהם. הם לא מחזיקים את לימוד התורה ואת העולם. לכן ראוי לשלוח אותם לצבא במקום "היהודים הטובים" שלומדים תורה. והמזרחיים מקבלים את היחס הזה, למרות שהרבנים המזרחיים, כמו הרב עובדיה, אינם נופלים מהרבנים הליטאים ברמת הידע התורני שלהם, שזה מה שנחשב אצל החרדים.
לסיכום, הצגה חשובה ומעניינת.
הערה
[1] המאבק החמור ביותר נגד הכנסת בנות "ספרדיות" לסמינרים החרדים, היה לא אצל הליטאים, אלא דווקא אצל חסידי סלונים, שהיו מוכנים ללכת לבית הסוהר כולם כאיש אחד - ולא לתת לבנות הללו ללמוד אצלם. ר' בהמשך
עוד
אם לא קראתם עדיין, או שאינכם זוכרים את מה שקראתם מזמן, אני ממליץ בפניכם לשוב ולקרוא את עוד על חרדים ו"ספרדים" בפרשת עמנואל בכתובת:
מאמר ש-403 איש כבר קראו אותו.
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 1,120,509 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
תגובות
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 500 מילים).
אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
קבלת הודעות על כל מאמר בפוסט הזה
אם ברצונכם לקבל בדוא"ל הודעה על כל פוסט יחדש שמופיע בבלוג הזה (מדי יום) – שילחו אלי מסר בדוא"ל, עם הכותרת "שלח לי את ההודעות על כל פרסום בבלוג שלך", לכתובת:
תגיות
את רשימת התגיות מסודרת לפי מספר הפוסטים תוכל לראות אם תרדו למטה.
את רשימת התגיות מסודרת לפי סדר אלפאבתי, ניתן כאמור לראות בכתובת:
חיפוש מאמר, או נושא, בשדה "חפש בבלוג הזה", בפינה הימנית העליונה של החלון הזה.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
תגיות: תיאטרון, תיאטרון הקאמרי, דת, יהדות, חרדים, עדות המזרח, גיוס חרדים, הרב ש"ך, רב עובדיה, סוף העולם, ש"ס, תובנות, מחשבות והגיגים,