ערב חג סוכות עבורי תמיד היא סיבה לחגיגה ,
ברדיו יש נימה של עצב , שירים עברים שכתבה נעמי שמר
ומנסים להביא אוירת חג אבל יש עין אחת דומעת בתקשורת
מתקשים להביא את אוירת החג לשידור הצבורי , מבינה אותם ואף אני מרגישה ככה
שמסתיימת תקופה בחינו ומתחילה תקופה חדשה ושנה חדשה ושונה
וחשוב לשמוח שאנו פה חיים ויום חג היום
אבי הקפיד תמיד לערוך חגיגת יום הולדת בערב חג סוכות
והנה סיפור המשה איך אבי ז"ל זכה לקבל עוד קצת חיים אחרי התקף לב קשה
זה קרה לאחר פריצת מלחמת לבנון הראשונה בשנת יוני 82 ,
יום אחרי יום כיפור של אותו שנה ,הוא היה בתוך נגמש שבא מלבנון וניסה לנקות אותו
להכין אותו להתקנת מכשירי קשר אחרי שיפוץ , נגמ"ש שנפגש בלחימה בלבנון
הוא היה בעבודה בחיל הקשר , והפעילו את המנוע של הנגמ"ש הוא נשם את כל העשן השחור ,
הריאות שלו נפגעו , הוא חש ברע ובקש מהם לפנות אותו מידית למיון
של בית החולים הסמוך אל אסף הרופא , ושם בחדר המיון הוא עבר התקף לב
הוא עבר החיאה בחדר טראומה , והצליחו להציל את חייו כי הוא היה בחדר המיון
הוא חובר לקוצב לב חיצוני ,והועבר במצב קשה לטיפול נמרץ ,
קראו לאמא להיות לצידו והיא הזעיקה אותי מהבסיס שלי להחליף אותה
היא היתה צריכה להיות בבית לקבל את אחותי הקטנה שתשוב מבית הספר
הוא היה מאושפז בטיפול נמרץ , עירני וחייכן , למרות התקף הלב
קראנו לאחי מהדרום גם הוא היה חייל , ואחי ואני עשינו משמרות לידו ,
לא היה רכב בבית לבשנו מדים ונסעניו בטרמפים מבית החולים הביתה ואליו
בבית נשארו אמי ואחותי הקטנה שלקחה א זה דיי קשה , היתה עדין קטנה
המצב שלו לא היה יציב ותמיד אחד מהמשפחה היה צמוד אליו , לידו חיכנו
ושהוציאו אותנו החוצה הדמעות זלגו כמו מים דאגנו לאבא מאד ,
הרופאים אמרו הלב נפגע קשה , אנחנו מנסים לייצב אותו , תהיו סבלנים
אחי היה אמור להחליף אותי בערב חג הסוכות , הוציאו אותנו החוצה
זה קרה בערב חג סוכות בשנת 82, אבא היה בטיפול נמרץ מחובר קוצב לב
אבא עבר עוד התקף וליבו הפסיק לפעום , ידעתי מה הקו של אבא במסך של האקג החיצוני
הוא הפסיק לקפוץ והיה קו ישר והצוות בפנים עבד והוציא את כולנו החוצה
ואני ואחי שהגיע רכוב על האופניים עמדו בחוץ ,
לי היה טרמפ אבל העדפתי להשאר לראות שהוא יצא מהמצוקה והקו ממשיך לקפוץ
ואני בכיתי בשקט , הדמעות נזלו על הלחי, ואשה אחת שבעלה שכב ליד אבא הסתכלה עלי
ואמרה לי בערבית , אל תסכילא תתפללי לאלוהים , הרופאים רק שליחים שלו
הכל בא מהאלוהים , תבקשי ממנו שירפא את אבא שלך , ואת כל זה אמרה לי בערבית
היתה שם תמיכה של המשפחות חדר טיפול נמרץ היה חדר קטן בתוך מחלקת הלב
וכל פעם שאחד נכנס למצוקה הוציאו את כל המבקרים החוצה
והצוות רץ לתגבר את טיפול נמרץ , כך שידענו בדיוק מה קורה במחלקה
אבי רצה לחיות היה שמח ועליז לא האמנתי שראיתי פתאום קו ישר לגמרי
ואחי הבין שקרה משהו , אמר לי תחכי קצת , שנינו צעירים מאד , חלפו מס דקות
בפנים ההמולה נרגעה , והקו של אבא חזר לפעום כרגיל , אבל לנו לא נתנו להכנס
ידעתי שאמא מחכה לי בבית , אמרו לי אבא צריך לנוח תחכו בחוץ
אחד המשפחות אמר לי בואי אקפיץ אותך חצי דרך ומם תוכלי להמשיך ברגל
ואחי אמר לי צאי אמא לבד ואני אתקשר שיתנו לי להכנס אליו , אני אתקשר אליכם
האיש הוריד אותי ברחוב הרצל ואני הלכתי ברחוב שחותך את השכונה אברמוביץ
ומוביל לרחוב גבוטינסקי ומשם אפשר להגחע הביתה ברגל , יקח זמן אבל אגיע הביתה
הכביש היה ריק כל המשפחות בסוכות קבלו את החג עם המשפחה
הלכתי לבד בכביש ואני בוכה , קצת מכאב וקצת מהפחד , בודדה לגמרי
בכביש לא עברו רכבים בכלל , ונאלצתי ללכת המון ברגל ,
אז שירות המוניות היה רק במקרים מיוחדים לא כמו היום , נסענו בעיקר באוטובוסים או בטרמפים
כשהגעתי לרחוב גבוטינסקי , כבר ראיתי מכוניות בכביש וניסיתי לעצור אחד מהם
מודה היה סיכון אבל הייתי עיפה כל הים ליד אבא בטיפול נמרץ , וקטע ארוך ללכת ברגל
למזלי עצר לי אחד שאל אותי לאין אני צריכה , אמרתי הביתה ,
אמר בואי אקח אותך רק אל תבכי זה ערב חג , לא הבין מאין הגעתי אמרתי מאבי מבית החולים
הוא מהר למשפחה , אל עשה לי חסד ולקח אותי הביתה , ואז מהר למשפחה שלו
עליתי הביתה , משתדלת שאמא לא תראה את הדמעות ,
אמא עמדה בחלון חכתה לי היתה מודאגת , וראתה אותי יורדת מרכב לא הבינה י הביא אותי
ופתחה לי את הדלת , לא דברתי רצתי למקלחת לשטוף פנים , סיפרתי לה מה קרה למה התעכבתי
והלכנו לחלון למטה בסוכה ישבה אחותי עם השכנים והשירה עלתה מהסוכה שבחצר
ואמי ואני חבקנו זו את זו העינים ירדו הדמעות , בבית לא היתה אוירת חג בכלל
אמי אמרה תכנסי להתקלח ונשב לאכול עד שאחיך יתקשר,
ידעה שאני לא אוכל עד שאדע שהכל בסדר , נכנסתי למקלחתושם שהמים זרמו זרמו גם הדמעות
ואא ארגנה לנו משהו לאכול ממה שהיא בישלה לחג, אצלנו לא הדליקו אש בשבת ובחג
ואמא ארגנה לאחי אוכל והוא הביא איתו , ולי ולה השאירה קצת שנאכל פה
אחי התקשר אמר שדבר עם אבא והוציאו את הקוצב החיצוני כי הלב התחיל לפעום לבד
והדמעות התחלפו בדמעות של אושר , למחרת אמר לי הרופא הלב עובד לבד אבל הוא חלש
תצטרכו לשמור עליו ולא בטוח שהוא יוכל לחזור לעבוד , בנתיים הוא עובר מטיפול נמרץ למחלקה
ואנחנו שמחנו , ראינו בזה סימן לטובה שהלב לא צריך קוצב חיצוני
וכיום שאני מחוברת לקוצב לב יודעת מהי התחושה שהוא עובד בגוף
וכמה אני דומה לאבא שלי האהוב , ואבא שלי דבר עם הרופא הוא היה אדם מאמין
אמר לו אל תדאג אני אחיה יותר ממך אלוהים נתן לי חיים , יש לי ילדים לגדל
אכן באותה השנה הרופא מנהל המחלקה שדבר איתו קבל התקף ששיחק טניס והוא נפטר במקום
ואבא אמר רואים אמרת לכם הכל בידי אלוהים , הוא קובע מי יחיה ומי ימות
אבי חזר הביתה בשלב הראשון לא עבד, חצי שנה נשאר בבית ואחר כך חזר לעבוד 4 שעות
ועבד ככה עד שאחותי נהרגה בשנת 1988 , ואז בקש לפרוש מהעבודה ונכנס לחדר שלו
הוא זכה לראות את אחי מתחתן ולראות 3 נכדים גדלו בידים שלו
וכל ערב חג סוכות דאג לחגוג יום הולדת , עד שהוא נפטר מהתקף לב בשנת 1994 בל' באב
ועבורי ערב חג סוכות זה ערב חג זה ערב של נס גלוי
כשהתפילה שלי נענתה וזכיתי באבא עוד כמה שנים , וזכה לראות נכדים והם אותו
אחותי והוא היו קשורים בנפש , היא עברה קשה את ההתקף לב שלו , וירדה בלימודים
וכמה דברנו איתה והוא עודד אותה עד שהציונים עלו חזרה אבל היא לא זזה ממנו
מאד אהב את אבא , הא יצרה עמו קשר מיוחד ,
הוא נולד 1/3 היא 3/3 המתנה שלו הבת שלו , תמיד חגגו יום הולדת יחד
אבא ישב בבית , ואני פרנסתי את כולם שנתיים , עד שאבא קבל משכורת נורמלית
לקח זמן עד שהסבו את תאונת העבודה למחלה , ואז הוא התחיל לקבל חצי פנסיה
חצי שנה הוא ישב בבית, אחר כך חזר לעבוד אבל רק חצי יום ,
והמשכורות שלו היו משובשות לגמרי , ברוטו ענקי אבל בפועל קבל 400 שח או משהו כזה
שניסיתי לבדוק מה לעשות אמרו לי רק הוא צריך לטפל בזה, הוא לא רצה לעשות צרות
חשוב היה לו לשמור על העבודה , סיבה לקום בבוקר , ללכת לעבודה זה שמר לו על השפיות
ואני רכשתי מכונית וכל יום בצהרים הייתי מביאה אותו בצהרים היתה ממקום העבודה הביתה
וחוזרת לבסיס שלי ככה התנהלה הפסקת הצהרים שלי ומפקדים ידעו ושתקו
ואני עבדתי יותר כדי להחזיר את השעה שיצאתי כד לחזיר אותו הביתה
עד שהוא מצא לו טרמפ עם נכה אחד שהקפיץ אותו לתחנת אוטובוס ,
ומשם הוא הגיע הביתה בעזרת האוטובוס
הלכתי איתו לאשפוזי היום והבנתי שהלב לא חזק , ומאד דאגתי לאבא ,
אבל הוא היה איש אמיץ מאד ,הוא האמין שאלוהים רשם אותו לחיים ,
עד שבוע לפני מותו שהוא הכין אותי ואמר לי צוואה בע"פ
שאמור על אמא כמו שהוא שמר עליה שלא נשאר אותה אף פעם לבד
אבי מאד אהב את אמי הם התחתנו ב1956 ועד מותו ב1994
הוא הביט בה במבטים של אוהב , אפילו קינא לה מאד
והשביע אותי שאדאג לאהובתו ולא אשאיר אותה לבד
וכך גם עשיתי כל עוד היא חיה איתנו , הקדשתי את חיי לטיפו באמי ז"ל
ותמיד במשפחה חגגנו לאבא שני ימי הולדת ב1/3 , אז הוא נולד בפעם הראשונה
ובערב חג סוכות שאז הוא זכה לחיים פעם שניה , ותודה לאל חי חיים טובים חיתן בן ורה 3 נכדים
הם מאד אהבו לבוא למיטה שלו להיות לצידו , ככה הוא הרגיל אותנו
סיבה נוספת לשמחת בחגיך והיית רק שמח , הוא היה איש מאד שמח וחייך תמיד