האם ניתן להחזיר את הגלגל אחורה?
ללכת חזרה בזמן?
כבר אמר קוהלת "מעוות לא יוכל לתקון" ( פרק א' פסוק ט"ו )
אתם מאמינים בסליחה? אני לא סולחת!
אני היכל הכלים השבורים - וכי כד שתדביקו שבריו לא ינכרו סדקיו?
ואילו יכולתי לחזור לצמתים בחיי, יתכן שהיית בוחרת אחרת ( במסגרת דרגת החופש שהותירו לי האילוצים... )
שער שיבתי הלבן צבוע בשחור עורב, מכיון שלבן אופטימי ומכיל בתוכו את כל הצבעים ( עמוד 92 בספר ) ואילו אני צבע אחד לי - צבע קטב מרירי ( ספר דברים פרק ל"ב פסוק כ"ד ) שחור, ואני חושקת שפתי, קופצת את פי, לבל יפלס דרכו החוצה
אבל גיבור הספר אייל הוא אדם שמתייסר, אכול רגשי אשמה, המובילים אותו לנסות לעבוד על תיקון העולם. הוא לא רק מנסה לסלוח, אלא גם מנסה לתקן עוולות. לוקח פתקים מהכותל, חוטא בהצצה, בחדירה לצינעת הפרט ובעבירה על חרם דרבנו גרשום, ומנסה לשחק את הקב"ה, להתערב בחיי האנשים ואפילו משתדל לעזור להם.
(רוב הפתקים הנעוצים בין אבני הכותל חתומים, ולי יש שאלה: האם נבצר מבורא עולם לדעת מי כותב הבקשה בפתק?....
ובשבת בפתיחת ההיכל כאשר מתפללים "אל נא רפא נא לה" אומרים את שם הזקוק או הזקוקה למרפא ואת שם אמו - האם הכל יכול לא יודע במי המדובר?....)
אייל מגיע אל האנשים החתומים על הפתק מהכותל ומנסה לפתור את חידתם
ובני האדם חוששים מפיתרונה שמא קיצם יגיע עם פיתרונה ( עמוד 93-96)
היום בו תיפרץ כספת סודותיהם ותכולתה תיחשף האם הוא יום לידתם - שיחרורם מאזיקי הסוד, או יום מותם מכלימה - מהוקעה אל עמוד הקלון
אייל אוכל מעץ הדעת של ידיעת הסודות ( עמוד 123) ו"מוסיף דעת - מוסיף מכאוב", טוב ורע משמשים במעשוי בערבוביה. הוא אינו יכול להפסיק מהכמיהה לדעת את סודותיהם של הסובבים וגם אלה שאינם סובבים אותו, הרי הוא יודע שהמעשה אסור , וגם מודע לעובדה שהוא עלול להתפס ובכל זאת אינו מפסיק את מעשיו .
איזה חסר/חסך מניע אותו ? איזה צורך מספק מעשה ההצצה?
בכל עמוד בספר נקשר עוד חוט, וגבורי הספר שבתחילה נראו כהולכים איש במעגלו - גורלותיהם נקשרים, ונפרשת היריעה השלמה של הסיפור.
מורה הבלט של רעות - בתו הפגועה של אייל, הקשורה למורתה היא - אדלינה פודולסקי, אשר היא אחותה הנוטרת ולא סולחת ל"פשע" של הזקנה רחל שטרן, אשר אייל מנסה לסייע לה אחרי שגילה את שמה באחד מפתקי הכותל. ( עמוד 223)
מסובך?
זה עוד כאין ואפס אחרי שתחשפו את סיפורו של מכלוף הקטן ותגלו את ערוותו של גיבור ישראל - אביו של אייל ואת ערוות הרב הקדוש שלמה דנינו ( עמוד 230 -237 ), הרב הזה יתכן שעליו נאמר הפסוק "במקום שבעלי תשובה עומדים - צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד"
אשתו של אייל גיבור הספר רגישה לציפיות ( עמוד 240 ) - מי מאיתנו לא רגיש לציפיות המגביהות עוף ומתרסקות בסופו של דבר לבאר האכזבות העמוקה
ואני מנסה ללמד את עצמי להפסיק לצפות ( לרצות: בגדים תכשיטים נסיעות ואחר דברים חמריים - כבר הפסקתי)
מנסה להפסיק לצפות, אבל לא אעיז אפילו לחשוב בכיוון קריעת הלוט, הסרת תחפושת הליידי אותה אני מאמצת לי, ואפילו בפורים לא אחשף, ולא אעטה את דמות ויקטוריה האמיתית...