מאותו רגע שאמרת לי שאת עומדת להיות אימא...ואזכיר שוב שאת אחותי הקטנה ,הפרש של ארבע שנים ,
את זאת מבנינו שנכנסה ראשונה להריון ועומדת להתחיל את שושלת שלך .
את ראשונה שתעמדי מתחת לחופה עם טבעת נוצצת על היד.
את הראשונה שתפתח דף חדש ללא פסים מיותרים,
את הראשונה שזוכה להיות זאת שבזכותה משפחתנו תגדל ויבוא יום גם תתאחד,
את הראשונה ש....את הראשונה בכול זה...
מציק-בטח,כואב-ברור!
כול הגוף שלי נאכל מבנים מקנאה. איך זה שזה לא אני?אני אחות הגדולה!
באה לי גם.
אני צריכה את זה גם.
אני חייבת את זה.
זאת הדרך היחידה שלי לשרוד..ילד,אהבה,בית......"משפחה"
עכשיו אני מוכנה.
הימים עברו אלי במחשבות רבות. דמיונות לא הפסיקו להתרוצץ ולהתרחב..חלומות נהפכו לתקוות ובקשות שקטות מהל מאלוהים הפכו לתפילות קולניות.
זה לא שלא הרגשתי ככה לפני ששמעתי שאחותי בהריון,פשוט אד אז זה היה תמיד נישאר בגדר דמיון רחוק ולא מציאותי בגלל שהיו לי בראש מטרות אחרות שרציתי להגשים לפני שאני יהפוך לאימא.
לילות הפכו ללילות קשים וימים הפכו לציפייה שגם לי בקרוב יגיע כול הטוב הזה...אני יודעת שמגיע לי ואני יודעת שזה יבוא...שאלה רק מתי ?!
הקנאה הקנאה הקנאה....תלכי ממני תלכי,כי עם עדיין לא קיבלתי את המתנה הזאת מאלוהים אז כנראה שזה לא הזמן שלי עדיין או משהו :)
בינתיים ימשיך לתמוך באחות הקטנה שלי שבין רגע הפכה לאחות הגדולה :)