בקיצור: מדינת ישראל פוגעת באזרחים שכל פשעם הוא שלא היתה להם אמא יהודיה. $$$ [3458]
כדי לראות את רשימת התגיות (מילות המפתח) שלי, רדו למטה, אל מתחת לתגובות, ועשו קליק על מילת המפתח שמעניינת אותכם. קליק על "הצג הכל" יפתח לכם רשימה של עוד (המון) תגיות.
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
אתמול 29.9.2015 התקיים בנמל תל אביב "הקהל – חגיגה של תרבות יהודית ישראלית". 42 מושבים ובהם נאמרו דברים מענ יינים מפי דוברים רבים. בין הדברים ששמענו:
סיפור החביתות של הגיורת
במושב על בתי הדין העצמאיים לגיור הופיעה יהודית ויינשטיין שסיפרה: ברוסיה הייתי יהודיה. השתתפתי בתנועת נוער ציונית ועליתי ארצה כיהודייה גאה. בארץ הצטרפתי לקיבוץ הדתי "לביא", ולמדתי לשמור מצוות, בהתלהבות. לא הייתי מודעת לכך שאני לא נחשבת יהודיה, שכן אמי אינה יהודיה. שליחי הסוכנות לא אמרו לי זאת שם, וגם בארץ איש לא אמר לי זאת. איך גיליתי שאני לא נחשבת יהודיה? בקיבוץ שלחו אותי לעבוד בבית המלון שלהם, מלון כשר למהדרין, בפיקוח הבד"ץ. שאלו אותי מה אני יודעת לעשות, עניתי שאני יודעת לעשות חביתות. שמו אותי בדוכן חביתות בחדר האוכל. הייתי עומדת שם בחדר האוכל עם סל ביצים. כל אורח היה ניגש ומזמין חביתה כמבוקשו. אני הייתי שוברת את הביצה, מעל כלי, בודקת שאין בביצה דם, ואז מכינה את החביתה המבוקשת. לפתע שמעתי צעקות מהקצה השני של חדר האוכל. ראיתי את משגיח הכשרות של המלון, רץ משולחן לשולחן, תופס את החביתות שלי וזורק אותן על הרצפה. לא הבנתי למה הוא עושה את זה. הוא הגיע אלי וצרח עלי: תסתלקי מפה!". פרצתי בבכי וברחתי לחדר שלי ממררת בבכי. לא ידעתי למה הוא עשה לי את זה. אח"כ הסבירו לי שאני לא יהודייה, אבל זה ניתן לפיתרון. עברתי את תהליך הגיור, והיום אני יהודייה כשרה, שומרת מיצוות. אבל התגייסתי לעזור לכל אותם עולים, שאינם נחשבים יהודים, והיום אני מרכזת את נושא הגיור במכון "עתים" ומדריכה את האנשים איך לפעול ומה לעשות כדי לזכות בהכרה כיהודים. הקמת בתי הדין העצמאיים, שמקבלים את המועמדים לגיור במאור פנים, שכבר גיירו כמה מאות אנשים, הועילה מאוד, כד לעזור במצוקתם של האנשים הללו.
נעלבים
אמרה לורה טורנובסקי, שעלתה מאוקראינה כיהודיה, בת לאם יהודיה, כי רבים מן הצעירים שאינם נחשבים כיהודים, אינם מוכנים לעבור תהליך של גיור. הם יהודים. הם שייכים לעם היהודי. הם חיים בארץ, כבר אולי 25 שנה, והם נעלבים מכך שמישהו מעיז לבוא ולהגיד להם: אתם לא יהודים. הם מתנהגים כמו רוב אזרחי ישראל, ומקיימים את המיצוות כמו כולם ומדינת ישראל באה ופוגעת בהם, באופן בלתי סביר.
לורה גם קבלה על אותם יהודים חילוניים, שאוכלים שרימפס ביום הכיפורים, אבל כשילדיהם פוגשים צעירים שאין להם אמא יהודיה, ורוצים להתחתן עימם – הם מתעקשים ושולחים אותם אל החרדים, שבזים להם ומביישים, כדי שיגיירו להם אותם.
שתי בעיות
כשניתנה רשות הדיבור לקהל, הערתי אני על כך שיש פה שתי בעיות שונות, שמעורבות יחד:
הבעיה הראשונה היא הסטאטוס של כל אלה שהרבנות הראשית מדירה אותם מקהל ישראל – 350 אלף "האחרים", שמופיעים בדו"ח האחרון של הלשה המרכזית לסטטיסטיקה + 110 אלף היהודים, שהרבנות אינה מכירה בכשרות מסמכי היהדות שלהם, שמדי שנה נולדים, וקצת גם עולים לארץ, עוד ארבעת אלפים מהם, וכל שנה מתגיירים רק כמה מאות. האנשים הללו אינם יכולים להתחתן בישראל, והם נאלצים לנסוע לחו"ל כדי לעקוף את החוק שמונע מהם להתחתן בארץ. זה אבסורד. זה מנוגד לאמנה על זכויות האדם שמדינת ישראל חתומה עליה. את הבעייה הזאת ניתן לפתור, באופן חלקי ע"י נישואין אזרחיים, או ברית זוגיות.
הבעיה השנייה היא של בתי הדין המחמירים, שמקבלים מועמדים לגיור, שומרי מיצוות, שעברו קורס ארוך ולמדו את היהדות יותר מכמה בוגרי החינוך החרדי - ושואלים אותם שאלות מכשילות, כדי להכשיל אותם. את זה יכולים לפתור בתי הדין העצמאיים לגיור.
אבל אלה שתי בעיות שונות והחרדים מבלבלים בין שתיהן, כדי ליצור רושם כאילו בתי הדין מגיירים את אלה שאינם מתכוונים לקיים תרי"ג מיצוות.
משוב על "הקהל"
כשחזרנו מתל אביב, נכנסתי לדף הפייסבוק של "הקהל" וכתבתי להם:
אנו משתתפים ב"הקהל" כבר שנים רבות. באים בכל פעם חמישה איש מבאר שבע, והולכים ממושב למושב ברצף, מן ההרצאה הראשונה ועד כמעט האחרונה. הפעם זה לא היה כל כך מוצלח:
המושבים על הגיור, ועל הרבנים שסרחו היו מוצלחים מאוד. אבל
המרחק בין "הבצפר" לבין יתר האתרים היה גדול, ולקח כרבע שעה להגיע ממקום אחד לשני, ואז כבר אי אפשר היה להיכנס כי בחוץ כבר עמדו אנשים רבים שלא זכו להיכנס. לכן נאלצנו לוותר על כמה מהדברים שרצינו להשתתף בהם.
הכניסות לכיתות היו צרות ולכן בכל יציאה וכניסה למושב נוצר צוואר בקבוק, כלומר סתימה שמנעה את המעבר
הכיתות היו קטנות מדי. האנשים ישבו על הרצפה בצפיפות ורבים נשארו בחוץ.
לא היו שלטים וחצים שיכוונו אל האתרים והמפה היתה אילמת, ולא הועילה בכלל.
לא היו תמסירים, וזה היה חסר.
הכיסאות היו בלתי נוחים, בלשון המעטה. לקראת השעה שש כאב לי התוסיק והצעתי לבני משפחתי לקום ולנסוע הביתה, למרות שהתכוונתי להשתתף בעוד שני מושבים, וכולם הסכימו שזה רעיון טוב, כאמור בניגוד למנהגנו.
אם בשנה הבאה זה יתקיים שוב בנמל תל אביב – אני לא אבוא.
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 583,903 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 17 שורות).
אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRLביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
הפונקציה "חפש בבלוג" אינה פועלת כהלכה. כדי לעשות חיפוש בבלוג הזה אחר רשומה שמכילה מילה מסוימת, או צירוף של מילים – היכנסו לגוגל, או לשדה של גוגל בדפדפן, וחפשו את המילה המבוקשת, או את צירוף המילים בתוך מרכאות, יחד עם המילה regevj, שמופיעה בכל אחד מהקטעים שבבלוג הזה.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
אל רשימת המאמרים הכי נצפים שלי( <- קליק על)
תגיות: דת, יהדות, גיור, יהודים מצד האב, חרדים, עולי רוסיה, תובנות, מחשבות והגיגים, נגד חרדים