הפעם לכבוד יום ההולדת שלי החלטתי לוותר על מתנה מוחשית (טוב, לא באמת, בכל זאת קיבלתי גם משהו שאפשר למשש אותו) ולבחור בחוויה משפחתית, ובחרתי ללכת עם שיחיה והילדים לחדר בריחה.
"מהו חדר בריחה?" שואלים אותי החברים
"פפחחח... מה זאת אומרת? אתם לא יודעים כלום? אתם לא בעניינים?" אני עונה כאילו זה לא החדר הראשון שלי.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
ההממ.. נשבעת לכם שחייכתי בתמונה...
אז מהו באמת חדר בריחה?
חדר בריחה הוא חדר שבו אתם ננעלים למשך כשעה. לחדר יש תפאורה בנושא מסויים, ובתוכו פזורים חידות, משימות, וכו', כולן קשורות לנושא החדר. ואתם צריכים כחבורה או זוג לפצח את החידות, לגלות את מה שצריך לגלות, ולהצליח לצאת מהחדר לפני שהשעה עוברת, תוך תקווה לעשות כן בכמה שפחות זמן, ולהכנס להיכל התהילה.
חדר שכזה נפתח מול ביתנו במרכז עיר הקודש עוד בשנה שעברה, וכבר הרבה זמן שפעמיים בשבוע אני תוהה אם זה באמת שווה. ואז הגיע הקיץ, ופתאום חדרי בריחה נהפכו ללהיט הכי גדול שיש. כולם עושים את זה. עם חברים, עם חבר'ה, עם הילדים. כל הארץ נמלאה חדרי בריחה. וכולם מספרים לכולם, מחלקים ציונים, ממליצים או לא ממליצים, ומעלים תמונות לפיישוס. פתאום לא לעשות את זה, אפילו בגילנו המתקדם, נראה כמו להישאר בבית בכורסא עם כוס תה ואקמול מול פופוליטיקה.
התייעצתי רבות עם חברתי ע' (שהיתה בעבר בלוגרית ידועה כאן בתפוז), שאל ביתה אנחנו מגיעים בערך פעם בחודש לערב משחקים לתוך הלילה, ושלה נסיון רב בםעילות מסוג זה, קיבלתי המלצות לכמה חדרים שיכול ויתאימו לקבוצה של מתחילים. הבעיה היתה למצוא חדר שגם יהיה אטרקטיבי לכל משתתפי הקבוצה הקטנה שלנו מחד, ומאידך ניתן יהיה לשחק אותו בחמישה משתתפים. כי האמת תאמר שבארץ כבר ממזמן סופרים הכל בארבע. המיקום בארץ לא היווה שאלה. (טוב אולי באמת לא היינו נוסעים רק בשביל זה לאילת). וגולת הכותרת - שהחדר יהיה פנוי ולא רק בשתיים לפנות בוקר, בתאריך ובשעה שבו להפתעת כולם כל בני הבית נמצאו במקרה פנויים.
אז אחרי יום של קריאת המלצות, שיחות במהנישמע, והתחבטויות הרות גורל, יצאתי מבולבלת. למחרת בבוקר, ערב חג סוכות, יום אחרי יום הולדתי, היום המיועד למשחק, קמתי בבוקר בלי הזמנה לחדר, או תכנית כלשהי. בדקתי שכל בני הבית נמצאים במצב סביר פלוס, והחלטתי באופן ספונטני, לבחור בקריטריון אחד ועיקרי ולנסות בכל זאת לקבוע לנו חדר לאותו הערב - הלא הוא קריטיון החדר נמצא מול הבית.
בירושלים יש שלושה חדרי בריחה. אחד בבניין כלל, אחד ברחוב שמאי, ואחד ברחוב הלני המלכה. כולם יכולים להחשב מול הבית. לכל חדר גודל משלו, והמלצות משלו, ופשוט בחרתי בזה שהיו עליו המלצות טובות, ושאפשר לבצע אותו בחמישה - החדר שברחוב שמאי. וכך מצאנו את עצמנו בשש בערב כולנו בescape room שלוחת ירושלים, בחדר שוד המאה. נכנסתי לאתר שלהם, הזמנתי מקום, קיבלתי אישור הזמנה, וזהו - אנחנו מסודרים.
"באמת נעולים בפנים?" שאלה הקטנה, "מה זה בדיוק? אני אהנה?"
"כן" עניתי, "זה ממש כיף, את בטוח תהני וגם זה חדר לא מפחיד בכלל. ההמממ... כן, נועלים אתכם בפנים, אבל זה שטויות לא משאירים אותך שם לישון"
"אבל אמא אמרתי לך שאני לא אוהב דברים כאלה" קיטר החייל
"ואני אמרתי לך שזה מה שאני רוצה ליום הולדת"
"ואת בטוחה שאני חייב לבוא?"
"כן. אני אמא שלך. סחבתי אותך עשרה חודשים בבטן, עברתי ניתוח בשבילך... המממ.. כן..." עניתי
רק האומנית ושיחיה היו נלהבים מראש להתנסות החדשה.
מה אומר. כל כך נהננו שאפילו זה שמסרב להודות שהוא נהנה, כי הוא חייל קשוח, הסביר ממה נהנה יותר ואיזה חדר הוא חושב שכדאי ללכת אליו בפעם הבאה.
אז ממה נהננו כל כך? שוד המאה בירושלים הוא חדר חביב ביותר, וטוב מאוד בתור חדר ראשון. קודם כל להגיע אליו כבר מכניס אותך לאוירה. הוא ממוקם בבניין עם כניסה צדדית, בלב ירושלים. הגענו בשעה שהעיר כבר ריקה מאנשי היום ועוד לא מלאה באנשי הלילה, והיה משהו בודד בהתגנבות שלנו לבניין, מתאים לשוד. עלינו לקומה שלישית. היתה שם גם מעלית אבל מרוב דלתות בכניסה פספסנו אותה. לקומה מובילים חצים "לקומה השלישית" שתלתה דווקא קופת חולים מאוחדת, שמוסיפים לאווירת המסתורין, במיוחד שהכניסה לקומה היא צדדית לסולם לולייני שעולה לגג. שניה לפני שראינו את הכניסה תהינו האם נצטרך לטפס בו. מזל שלא.
נכנסנו לחדר הקבלה. קיבלה אותנו מפעילה חמודה ומקצועית. שתינו, עשינו פיפי, והפקדנו את מכשירי הסלולר. קיבלנו פנס שנטען ידנית, והסבר מה צריך לחפש. אמרנו שאנחנו חדשים ונרגשים והמפעילה הבטיחה לנו שאם נצטרך עזרה נקבל אותה. נתבקשנו לא לפרוץ דברים נעולים, לא להרוס את הפרקט, לא לטפס לגובה מעל הארונות, לא לתקוע אצבעות בחשמל, ולהניח למטף בשקט.
נכנסנו וננעלנו בפנים.המטרה שלנו היתה לשדוד את האוצר הטמון בדירה של הפרופסור המשוגע.
כשאתה חדש בסוג כזה של משחק לוקח זמן להבין מה רוצים ממך. ידענו מה צריך לעשות - לחפש הכל, להציץ בכל מקום לחפש רמזים ולמצוא את הקוד מהחדר המקדים לחדר העיקרי. רק לא כל כך היינו בכיוון. אז בבושה ביקשנו עזרה. (טוב רק חלקנו התבייש. אני דווקא חשבתי שזה בסדר גמור) קיבלנו רמז, ועלינו על הכיוון, בערך. כשהמפעילה ראתה שאנחנו עדיין מסתבכים, היא שאלה אם אנחנו רוצים עזרה והנחתה אותנו בעדינות לכיוון. פצחנו את הקוד (לגמרי לבדי!!) ונכנסנו פנימה.
החדר מואר באור יום, ויש מזגן. הריהוט שמתאים לאווירה הוא יד שניה וישן אבל איכותי - הייתי מוכנה לקחת חלק מהציוד אלי הביתה. ישר התפזרנו בחדר. מצאנו מפתחות ורמזים. התחלנו לפצח את החידות במטרה למצוא את הקוד למקום בו היה אמור להיות האוצר. שיתוף פעולה בין דורי עזר. החידות כאן הן לינאריות מה שמוסיף להנאה ונותן תעסוקה לכולם. ביקשנו רמזים כשהיינו צריכים. מכיוון שלא היה לנו שעון כי כל הפלאפונים הושארו בחוץ, קיבלנו תזכורת כמה זמן עבר. לא נלחצנו. ברור שאם נפספס יפתחו לנו מבחוץ, ובכל זאת יצר התחרות עבד. רצינו לפצח ובזמן טוב.
אחד המנעולים היה קצת קשה לפתיחה פיזית. אז טיפונת זמן הלך שם, וזו הביקורת היחידה שיש לי על החדר.
בזמן שאני והילדים ניסנו לפצח את הקודים, שיחיה, שסיים את החיפוש של כל המפתחות והרמזים החליט לנסות ולפרוץ את אחד הארונות. מסקרנות כמובן. אחרי שהפסקנו אותו הוא חשב שאולי כדאי לבדוק את מצבו של המטף. הודענו לו שעוד שניה ואנחנו מבקשים ממנו לצאת מהחדר, ושנראה לנו שברגעים אלו ממש המפעילה מודיעה לכל החדרים בארץ שלא יכניסו אותו בשל אי הבנת האיסורים.
מצאנו את הקודים, פתחנו ומצאנו את האוצר. עכשיו צריך לצאת. וזה היה כיף. לא אגלה כאן איך אבל היה צריך לשלות את המפתח הנכון שפותח את הדלת, משהו יותר טכני משכלי, וממש ממש נהננו מזה. יצאנו החוצה עם האוצר, צוהלים.
עשינו את החדר ב 53 דקות שזה בסדר גמור לדעתנו הבלתי משוחדת. הצטלמנו. שתינו. יצאנו מהבניין הפעם במעלית. אני ושיחיה רצינו לסיים את הערב במסעדה הודית שהיתה מטר משם אבל הילדים לא היו החלטיים אם הם רעבים ואם הם אוהבים אוכל הודי. כל הדרך הביתה ניתחנו את מה שעשינו בהנאה רבה ודיברנו על האפשרויות הגלומות בחדרי הבריחה. כשהגענו מטר מהבית הם התחרטו אבל כבר היה מאוחר מדי. אז אכלנו ספגטי ברוטב עגבניות ששיחיה הכין. היה דווקא טעים.
אז אם בא לכם בילוי קצת שונה בחג הסוכות הזה או בכלל, משפחתי או חברתי, שטוב גם לימי החום והלחות הגדולים וגם לימי הגשם, לכו לחדרי הבריחה. הם בכל מקום בארץ. הם מושקעים, הם מאתגרים, הם מהנים! הם משחררים את הילד הקטן שבתוך כל אחד מאיתנו.
קישור לחדר בו היינו:
http://www.escaperoom.co.il/
ואם כבר המלצות, בהמשך הרחוב יש את חומוס אליהו הטעים והמקסים, שאפשר לנגב בו חומוס גם ללא גלוטןץ המקום כשר ופתוח בהתאם