החופשה האנגלית שלי- פרק שמונה עשר

הבוקר שלנו מתחיל באתר הקודש אוקספורד סטריט, בקצב של עשרה צע"ש (צעדים לשעה)

אנחנו קונים דברים חשובים, דברים פחות חשובים, דברים ממש לא חשובים...אבל המון דברים.  כשמגיעה השעה 11 אנחנו מחליטים שזה לא נחשב טיול בלונדון אם לא צילמנו את התמונה הרצ"ב:

ועל כן אנחנו ממהרים לרדת לטיוב הסמוכה למקום הימצאנו, ועולים שוב מעל פני האדמה בגרין פארק:

הרחבה סביב באקינגהם כבר הומה בעוד כמה אלפים שסברו כי לצפות בחילופי משמר זה מגניב, ואנחנו הכי תיירים כרגע:

ופונקט ב 11 וחצי התחיל המצעד:

ואחרי שהסתיים המצעד חזרנו לעיסוקנו. שוב, הדרך לעיסוקנו עוברת דרך גרין פארק:

מזג האוויר הוא בין חם לקר. דקה אחת חם, דקה שניה קר. ולכן המצאתי שיטת לבוש המתאימה בדיוק למצבים כאלו- יד אחת בתוך שרוול המעיל, השניה בחוץ:

יום אחד אני ארשום על זה פטנט.

ואיזה כיף לפגוש על אם הדרך אוקספורד, את ג`יימי וקלייר שלי:

ומי שיודעת למה צילמתי את זה מקבלת דוז פואה ממני:

עכשיו אנחנו ברחוב הכי אהוב עלי, ריג`נט:

מימיננו בית הכלבו ליברטי אשר נוסד ב 1875:

הארכיטקטורה של המבנה היא עתיקה ומיוחדת:

והחפצים. הוי, החפצים:

קפיצה קטנה גם להמליס:

יש שם דגם של מטוס אל על למכירה. הכי בבית בעולם:

אנחנו עולים על אוטובוס אדום, ומתיישבים בכסאות פירסט קלאס בקומה העליונה מקדימה:

שזו הדרך הכי הכי שווה לראות את לונדון:

ומגיעים לנוטינג היל. אמנם לא שבת היום, ולכן שוק פורטובלו אינו פעיל אבל יש הרבה חנויות לעתיקות מגניבות שהן כן פתוחות ואין את העומס המטורף של שבת:

בחנות הזו אני בכל פעם מוצאת משהו לקחת הביתה. זו החנות שהופיעה בסרט "הדב פדינגטון" שהזכרתי פה לפני כמה ימים. איך הכל מתקשר בעלילה אצלי, הא?

בחנות ALLSAINTS מוצגות מלא-מלא-מלא מכונות תפירה, וזו בכלל חנות לג`ינסים:

ואז ישבנו לאכול במסעדת ההמבורגרים המגניבה HONEST, כששני הדוגמנים הסקסיים האלו הכינו לנו המבורגר ספיישל נפלא וצ`יפס בטעם רוזמרין טעים טעים. 10 בסולם יאמי:

מיותר לציין שנהנתי ברמות על:

באוטובוס, במקום ה- Mind the gap הרגיל, יש Mind your head:

ובכיכר טרפלגאר, הציפורים עושות מה בראש שלהן:

אנחנו רוצים לערוך סיבוב פרידה מלנכולי אחרון באוטובוס, אבל אז עובר האיש של האוטובוסים ומודיע לנו שהתנועה עומדת בגלל הפגנת נהגי המוניות או משהו, ואנחנו יורדים למחילות של הטיוב. 

בלילה אורי המקסים מגיע לאסוף אותנו בחזרה ללוטון, והטרנזיט שלו מזכירה לי את הכרכרה של סינדרלה, שעוד שנייה תהפוך לדלעת. בחצות וקצת אנחנו ממריאים מהממלכה, ובאיבחה אחת, מסתיימים להם 18 הימים הכי קסומים שחווינו בחיינו, ואני שבה להיות שוב לכלוכית.

פרק סיכום ומסקנות יגיע בהמשך.

בינתיים, צ`ירס.