אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
כשהיינו ילדים היינו משחקים מישחק שניקרא "סוס ארוך". קבוצה אחת של ילדים היתה נעמדת בשורה צמודה, כשראשו של כל ילד בין רגליו של הילד שלפניו, וידיו אוחזות בחוזקה ברגליו של זה. קבוצה שנייה של ילדים היתה מסתדרת וכל אחד בתורו היה קופץ על "הסוס הארוך", ונשכב על קודמיו, במטרה לגרום להתמוטטותו, בשעה שהילדים שלמטה היו משתדלים להחזיק מעמד ולא לקרוס.
מה שקורה במדינת ישראל מזכיר לי את המישחק הזה. כל פעם אנשים עוזבים את בתיהם בנגב ובגליל, ועוברים לגור במרכז, בגוש דן, בתל אביב ובנותיה. מפעלי התעשייה ומקומות העבודה הם ברובם במרכז. האבטלה במרכז נמוכה בהרבה מאשר בפריפריה. יש פה תהליך שמחזק את עצמו. אנשים עוברים למרכז כי שם קל יותר להשיג עבודה. מפעלים מעדיפים להיבנות במרכז, כי שם יש היצע גדול של עובדים. המורים הטובים מעדיפים ללמד במרכז. ההורים עוברים למרכז כדי שילדיהם יקבלו חינוך טוב יותר. התיאטרונים ומופעי התרבות מתקיימים בעיקר במרכז, כי שם נמצא הקהל הגדול. שוחרי התרבות צריכים לעבור למרכז כדי להיות קרובים למופעים. שירותי הבריאות במרכז הם בזמינות גבוהה בהרבה במרכז, ביחס לנגב ולגליל גם מספר המיטות לנפש וגם הזמינות של רופאים מומחים.
התוצאה היא שהצפיפות במרכז הולכת וגדלה. מחירי הדירות הולכים ומאמירים. הכבישים בבוקר ואחה"צ הופכים פקק אחד גדול, כשהאנשים מנסים להגיע למקומות העבודה שלהם ולחזור מהם לביתם. זיהום האוויר מהמכוניות וממפעלי התעשיה מגיע לרמות גבוהות. מבוגרים וילדים חולים בגלל זיהום האוויר. אם תפרוץ מלחמה, יהיה איזור המרכז מטרה נוחה לטילים מאיראן, מהחיזבאללה בצפון, מהחמאס מדרום, ואולי גם מסוריה.
ישנן גם הוצאות משניות שנוצרות כתוצאה מצפיפות אוכלוסין גבוהה: יש לשדרג את הכבישים, את אספקת המים, את הביוב ואת סילוק האשפה לרמות יותר גבוהות. זיהום האוויר גורם לתחלואה רבה יותר, והצפיפות גורמת לבעיות נפשיות ולקטטות.
כמה עולה למדינת ישראל המדיניות הזאת של ריכוז האוכלוסין בתחום חדרה עד גדרה? אם ניקח בחשבון את הפקקים בבוקר ואחה"צ, את המחלות שנובעות מזיהום האוויר, ואת כל ההוצאות המישניות שציינתי, נגיע לסכומי עתק. אבל זה כסף שהוא ברובו הוצאות של האזרחים ולא הוצאה בעיין של הממשלה. לכן התהליך הזה הולך ומתחזק ול"נערי האוצר" לא איכפת. לשרים איכפת. הם באים לבאר שבע ולקברו של בן גוריון בשדה בוקר, מצהירים הצהרות ומבטיחים הבטחות – אבל שום דבר (כמעט) לא קורה.
ביבי נתניהו אומר שהוא מבין את זה. הוא כינס ישיבת ממשלה בבאר שבע, ובה כל השרים התחרו ביניהם בהבטחת הבטחות. בינתיים בשטח זה לא מורגש. באותה ישיבה פנה ביבי לרוביק דנילוביץ, ראש העיר החדש שלנו, ואמר לו: ספר לנו על הבעייות שלך. הסתכל עליו ראש העיר הצעיר והנימרץ וענה: אין לנו בעייות. יש לנו אתגרים!
אז אתגרים יש לנו למכביר. פיתרונות אפקטיביים – לא כל כך.
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 219,754 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול להגיב.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=897416
תגיות: אקטואליה, תובנות, מחשבות והגיגים, נגב, גליל, באר שבע, נערי האוצר, ביבי, דנילוביץ, התמונה השלמה לראות אותה, פריפריה