עוד בטלפון, לפני הנסיעה, באנגלית במבטא הולנדי אמרה לי אטלמה שנצא לחיאוקשינג.
יחייקו מה??
מה היא רוצה ממני?? 
ואז חשבתי.....
את ה"חיאו" תרגמתי בקלילות ל"גיאו" שהרי לא תתפסו את האות ג' מסתובבת חופשי בממלכה הכתומה....
ומהשאר הבנתי שמדובר בסוג של "מחפשים את המטמון".
ואכן כך. יצאנו לשחק ב"מחפשים את המטמון".
אבל לפני שאספר חוויות ממציאת המטמון, תראו איך התחיל הבוקר שלי.
התאריך היום הוא 28 ביולי שזה ממש לא תאריך בעל משמעות. אבל התאריך היום הוא גם י"ב באב! ופה יש משמעות רבה עבורי. זהו התאריך העברי של יום ההולדת שלי!!
אני יודעת שחברי שהתאריך הזה חשוב להם יתקשרו היום או יסמסו, אבל היה גם זה:
ככה העירו אותי בבוקר 
וכן, קיבלתי את העגילים ש"לא ידעתי " על קיומם.
מחלון חדרי זה הנוף שאני רואה:
השמיים בהחלט איתי עדיין 
עד שאני מתארגנת לחיפוש המטמון אטלמה, בקומת הכניסה של הבית, מנעימה את הזמן...
זהו הנחל שאותו רואים מחלון מטבח ביתה של אטלמה. בזווית הזו אפשר לראות טוב יותר.
מצד ימין אלו הם השיחים שלא מפסיקים לנוע ברוח.
ובנחל, כמו בכל נחל ארופאי,
זהו הכביש הראשי המקיף את הכפר.
מצוידות במטריות החלטנו לצעוד ולא לקחת את המכונית. מי בכלל לוקח כאן מכונית? כולם על אופניים או ברגל.
בדרך אני מתמוגגת מגדרות הבתים.
וגם מהבתים עצמם.
בעיקר מהגגות המעניינים שלהם.
אנחנו צועדות לעבר שביל הכניסה לדיונה הגדולה.
כן, ככה נראית דיונה בארץ שהקיץ שלה רטוב יותר מאשר החורף שלנו.
במשחק הזה לא ממש חשוב המטמון. מה שנחמד זו הדרך אליו ופיענוח הרמזים.
את הרמזים מקבלים דרך האתר (וכן, זה מה שאולי ישבור אותי ויגרום לי להתחיל להשתמש בטלפון החדש שלי... 
). יש מספר שיטות לקבלת הרמזים, חידות, שאלות, חיפוש עפ"י תמונות ועוד.
המטמון "שלנו" עוד רחוק, אבל בדרך אטלמה, שמכירה כל שביל כאן, מספרת על מטמון קרוב ואנחנו מחפשות גם אותו.
יש כאן שבילים לסוסים. המקבילה הישראלית לשילוט כזה היא "זהירות מוקשים"
והנה הוא! המטמון הראשון!
לא המטמון העיקרי שאותו יצאנו לחפש אבל בכל זאת. מטמון.
מאד מאד מאד מקפידים כאן שאף אחד לא יהיה בסביבה בעת גילוי המטמון.
כך נראה המטמון.
אני מוסיפה את שמי ואת התאריך ואנחנו מטמינות אותו חזרה.
לפני שהחזרנו אותו אטלמה אמרה לי להוסיף ליד שמי את המילה "ישראל". מסתבר שאפשר למצא ברשימות האלה אנשים ממדינות רבות.
ממשיכות לפי הרמזים לכיוון המטמון "שלנו".
בדרך מוצאות כל מיני פירות,
וחלק מהם אנחנו נהנות לזלול...
יש כאן מתקנים לילדים.
מדליקים!!
אנחנו נכנסות שוב לשביל קטן יותר ביער וממשיכות בעקבות הרמזים.
אני מקווה שאטלמה תדע להוציא אותנו מכאן... 
כל הצטלבות דרכים שכזו היא חידה.
אנחנו צריכות, על פי הרמזים, להחליט לאיזה כיוון הולכים.
אומרות שלום לאשה שמטיילת עם הכלבים שלה,
בסוף יצאנו מהיער...
המטמון היה בכלל בחוץ לא רחוק מהכניסה. אבל, כאמור, זה לא משנה. מה שמשנה זה שהרווחנו צעידה נפלאה ביער.
כשצעדנו בדרך הביתה, התחיל שוב לטפטף.
ליד הבית אמרתי יפה שלום לנחל "שלי"...
בבית, אטלמה גילתה מה כתוב על איזה מצרך שהיא קנתה.
תראו:
חיכינו לבעלה של אטלמה שיצטרף אלינו לארוחת הצהריים, ומיד לאחריה, המשכנו לטייל.
הפעם, באוטו.
אבל על כך כבר ברשומה הבאה.
המשך יום נעים ושקט חברים.
ה' בחשוון תשע"ו.