אנחנו נמצאים במין סחרור כזה, שאני לא מצליחה להגיע למסקנה מה אני מרגישה לגביו.
מצד אחד אני מאוד מאוד חוששת להעמיד את עצמנו בסיכון כלשהו, כי יש פה תינוק אוטוטו בן 8 חודשים ואם מישהו מאיתנו יעלם לו לכמה שבועות, אני חושבת שהנזק הנפשי שלו יהיה משהו שטיפולים נפשיים של שנים אולי יעזרו.
מצד שני אני חוששת על ההורים שלי, על סבתא שלי, על אנשים בקבוצת סיכון סביבי ולא רוצה לסכן אותם.
מצד שלישי, אני כן שמחה להיות איתו בבית, עבדתי חודש וחצי ושוב אני איתו בבית, שזה ממש נחמד, הוא גם בתקופה שהוא זוחל ומסתובב בכל מקום.
מצד רביעי, אין לי שליטה, אנחנו יכולים לשלוט על עצמנו, על התינוק שלנו, אנחנו לא יכולים לשלוט על אנשים אחרים, שזה סבבה אם היינו בדירה שלנו, אבל כשאנחנו גרים במקום של מישהו אחר, אנחנו חשופים גם לסכנות שהוא מביא או לא מביא הביתה. מאז שכתבתי את זה הוא כבר פחות יוצא מהבית.
מצד חמישי, הדירה שלנו, לא ברור מה יעלה בגורלה, ז"א לא ברור מתי נקבל טופס 4 ומפתח, הדיבורים לפני הקורונה היו על עוד חודש, אבל אנחנו שומעים עוד חודש/חודשים כבר נצח. אבל בשטח באמת נראה שלא נותר עוד הרבה ושזה יכול להתקדם בקרוב במידה וההנחיות יתנו להם את האפשרות.
מצד שישי, הייתי אמורה להתחיל את הסמסטר שבוע שעבר, אחרי שסמסטר א' לא הייתי מסוגלת ללכת ללימודים וביטלתי את כל הקורסים כי התינוק שלנו היה פיצי. ועכשיו אני בבית ולומדת מרחוק, וזה מעיק קצת אבל גם טיפה טיפה הופך את הלימודים ליותר נסבלים, כי למי יש כוח להתחיל לנסוע ללימודים אחרי יום עבודה.
מצד שביעי, המצב הכלכלי, אנחנו זוג מאוד מאוד מחושב, מאוד מאוד מתוכנן קדימה ולא לחודש או שבוע אלא לשנים קדימה, ברור לנו מה המטרות הכלכליות שלנו, ברור לנו איך להגיע לשם, ברור לנו איך לנהוג עם הכסף שלנו. אבל עוד לא ברור אם אני אהיה בחל"ת, והוא בחל"ת מאתמול. ואף אחד לא באמת יודע מתי יסתיים כל הסיפור הזה. ואף אחד מאיתנו לא רוצה להשתמש בכסף שיש לו מטרות ויעדים, אני כן חושבת שנסתדר, אני כן חושבת שלמרות שההכנסות ירדו, גם העסק שלי בהקפאה לזמן לא ידוע.. נצליח לאזן הוצאות והכנסות, ואפילו לחסוך, אולי פחות ממה שאנחנו חוסכים עכשיו אבל כן להגיע לחסכון כלשהו.
מצד שמיני, אני חוששת למצב הנפשי שלו, הוא סוף סוף סבבה, פלוס מינוס, חוששת שחלת פה במגורים הנוכחיים שלנו יגרום לו להשתגע, ואני חוששת שהלחץ הכלכלי שלא בטוחה כמה צריך יהיה להיות באמת בלחץ ישפיע. ואנחנו אוטוטו שנה מתחילת הסיפור הזה, קיוותי להגיע לנקודה הזאת שבמחשבה שלי ושלו הקושי הגדול מאחורינו, ולא צפוי קושי בקרוב שכרגע לצערי זאת לא המחשבה, אבל אני לא אומרת לו את זה כמובן. כי רק המחשבה שלי שאולי יהיה לו קושי יכולה לגרום לו לקושי.
מצד תשיעי, יש לו קוצים בתחת, הוא לא יכול להישאר בבית, עד היום בבוקר מדי פעם יצאנו לסיבוב הליכה ביחד, רק שנינו בהתאם לכל ההנחיות, עכשיו לא יודעת איך זה יתבצע ואם יתבצע בהתאם להנחיות החדשות של מרחק 30-50 מטר מהבית, הוא הולך להשתגע לדעתי גם מזה.
מצד תשיעי, אין לנו מקום לכלום ואני מרגישה שאנחנו בסיוט שלא מסתיים, ובמקום שהוא יסתיים התווסף לו עוד סיוט בדמות קורונה וחוקים חדשים.
מצד עשירי, יש לי שאני אחיינים מקסימים שאני אוהבת, ומאוד קשה להם הריחוק הזה מאיתנו, מסבא וסבתא, מהתינוק שלי.. אנחנו כן רוצים לראות אותם, ואני כן רוצה שהתינוק שלנו יראה אותם אבל גם לא רוצה שהוא יהיה מול המסך כי אנחנו נגד מסכים בגיל שלו.
מצד אחרון, הכל שטויות, מה שחשוב זה שכולנו נהיה בריאים ושלמים ונעבור את התקופה המאתגרת הזאת. והיי לפחות יש לנו זמן איכות ביחד, כמשפחה :)