אני אומרת לעצמי.
תארגני לך חיים עמוסים בהם לא יהיה לך רגע זמן להתבטל, לחשוב מחשבות אחרות, להצטער, להגיד ״אם, אולי, אילו״.
תארגני לך חיים תפורים וסדורים לפי החוקים ולפי מה שמצופה. תלכי ביום ראשון להצגה, ביום שני לתערוכה, ביום שלישי לספריה... תעשי הרבה ספורט, תתחילי חוג ציור כמו החברה שלך שגילתה כישרון חבוי, או קרמיקה, או מקרמה. תאספי בולים או מפיות או מטבעות עתיקים.
תארגני לך חיים ולא תשימי לב שמשהו חסר לך.
************************************************
בכיתה י׳, בטיול בעקבות הל״ה, המדריכים בנו מדורה ענקית ואנחנו ישבנו סביבה ושרנו שירי ארץ ישראל שקטים ונוגים.
ואז התחילו לשיר ״נשב בחוץ כל כך יפה הלילה״, ושלומי, שלמד איתי ובמקרה לגמרי ישב מעט לפני, שאל אם אפשר להשען. כשעניתי בחיוב, השעין את גבו על רגלי העטופות בג׳ינס. עברנו ל״אתם זוכרים את השירים״ ו״יש ערימה של חבר׳ה על הדשא״ וראשו המתולתל נח על ברכי.
מוזר איך תמונות צצות כששיר מתנגן ברדיו. ״איך פעם זה היה פשוט, לשיר, לחיות ולא למות״.
שְׁתִיקַת הַיָּם - חיים גורי
שְׁתִיקַת הַיָּם.
אַתָּה תֵּלֵךְ וְלֹא תַּגִּיעַ.
לְעוֹלָם.
שְׁתִיקַת הַיָּם.
הַצּוֹלְלִים
חָזְרוּ רֵיקָם.
אֶל קַו־הַחוֹף
שָׁבוֹת סְפִינוֹת מְנֻצָּחוֹת
וְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בְּגַבָּן.
אֲנִי
וּשְׁנוֹת הָאוֹר
וּמַחְשְׁבוֹת הַיָּם.
לִבְסוֹף נָנוּחַ
וּפָנֵינוּ
עֵשֶׂב־יָם.
http://tarbut.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=b6fceb7c-b7ab-4b37-8bbf-d38e2aafc401&lang=HEB