אתמול בבוקר התעוררתי כדי לגלות שהיה במהלך הלילה קצת "אקשן" בקבוצת הוואטסאפ של הקבוצה שאיתה טיילתי בניו זילנד. אחת המטיילות שמעה ממטיילת אחרת שהיא הכירה שטייילה כמה שבועות אחרינו שהחברה שאיתה טיילנו עומדת לפשוט את הרגל, ושאחד המדריכים שאיתו טיילנו בחלק השני של הטיול כבר פוטר. אחד המדריכים שעדיין נמצא בקבוצה ענה לה מהר מאוד שלאור העובדה שניו זילנד סגרה את הגבולות שלה לתיירים החברה אמנם לא מוציאה כמה טיולים מתוכננים ולכן באופן טבעי זקוקה עכשיו לפחות עובדים, אבל החברה עדיין חיה וקיימת ומקווה לחזור לפעילות ולשגרה ברגע שהמצב ישתפר.
האמת היא כנראה איפשהו בין נקודת המבט הפסימית שהמטיילת ניסתה לצייר לבין זו האופטימית של המדריך. החברה מנסה לשרוד למרות שכחברה קטנה אין לה יותר מידי רזרבות כלכליות, אבל צריכה כנראה לנקוט בצעדים די חריפים כדי לעשות את זה. החברה למשל ביטלה כמה טיולים עד סוף אפריל (ומחכה לראות מה יקרה הלאה מבחינת מדיניות ההסגר של ממשלת ניו זילנד שבשלב זה סגרה את הגבולות לתיירים), אבל בעצם מנסה כמה שאפשר לא להחזיר לאנשים כסף על טיולים שהם כבר הזמינו אלא לאפשר להם לצאת לאותו טיול - רק באחת משתי עונות הטיולים הבאות (של 2021 או 2022).
(דרך אגב, כשנכנסתי לעמוד של האתר שקשור לביטולים, ראיתי שם סעיף שאמר שאם "נציג החברה" (כלומר המדריך לרוב) חושב שפיזית או נפשית האדם במצב שבו הוא לא מסוגל להתמודד עם הטיול - הנציג יכול לדרוש מהמטייל הנ"ל להפסיק את הטיול. אני לא יכולה להבטיח שהסעיף הזה לא היה קיים לפני שיצאתי לטיול שלי, אבל יש לי תחושה שהוא אולי הוסף אחרי שאני הרגשתי בעייתיות בטיול מבחינת הכושר הגופני שלי בטיול כפי שכתבתי ברשומה הזו, ואם הוא היה שם קודם יש סיכוי ששקלו לגרום לי לעזוב בגללו).
אני חושבת שהשאלה שמטרידה רבים מאיתנו היא מה הלאה. אם נשים לרגע בצד את הפן הפוליטי של המגיפה, אני חושבת שזה תלוי בעצם בתוך כמה זמן העולם המערבי יוכל לעצור את התפשטות המגיפה, וכך לחזור לשגרה הכלכלית שלו. הסינים הצליחו להשתלט על ההתפרצות של המגיפה מהר מאוד (למרות השמועות על כך שהם הנהלו בצורה שהפרה זכויות אדם של חולים שהבתים שלהם "נאטמו" מבחוץ כדי לא לאפשר להם לצאת), וחזרה לייצור מלא במפעלים שלה כדי למכור למערב ציוד להתמודד עם המגיפה שמשתוללת כרגע בארה"ב ובאירופה. בתחילת פברואר סין היתה במצב שבו היא התחילה לנקוט באמצעים הללו כדי להפסיק את ההתפרצות - וכבר באמצע עד סוף מרץ "חזרה לעצמה" מבחינת היכולת לייצא מוצרים.
אנחנו במערב עדיין נמצאים במצב שבו אנחנו מנסים להשתלט על ההדבקה. באיטליה וספרד המצב די קשה, אבל אצלנו ובלא מעט מדינות אירופאיות אחרות המצב בשליטה קצת יותר טובה. המטרה היא כרגע היא מה שמכונה בארה"ב (שמאוד אוהבים בה להמציא כל מיני ביטויים לתיאור המצב) "להשטיח את העקומה".
הרי מה הבעיה עם הקורונה? רובנו צעירים ובריאים ולכן מבחינתנו הקורונה תהיה לכל היותר שפעת לא נעימה שתעבור תוך כמה ימים (ויש כאלו שיחלו בה בצורה מאוד קלה, ויש כאלו שבכלל לא ירגישו חולים). הבעיה היא שהמחלה מאוד מדבקת, ולכן היא עוברת מאוד מהר בתוך האוכלוסיה - וכך תגיע מהר מאוד לאותם אנשים שכן רגישים לסיבוכים שלה (אנשים מאוד מבוגרים או אנשים עם מחלות רקע בכל גיל) והם יחלו בקצב מאוד מהיר. זה יגרום לעומס מאוד גדול בבתי החולים, מה שלא יאפשר להם לתפקד טוב - לא בטיפול בקורונה ולא בטיפול בחולים אחרים שמגיעים לשם (למשל אנשים שעברו התקף לב או נפגעי תאונות דרכים). כל זה יגרום לעומס בקהילה שתצטרך לטפל בהם - מה שיגרום לנזק כלכלי כי אנשים רבים יושבתו ולא יוכלו להגיע למקומות העבודה.
לכן המטרה כרגע היא בעצם לא לעצור את ההדבקות (פשוט כי זה בלתי אפשרי) - אלא להאט עד כמה שאפשר את הקצב שבו היא קורית. ואז החולים הקשים יגיעו לבתי החולים בקצב איטי יותר שבתי החולים יוכלו לעמוד בו יותר בקלות, ולא ייגרם בהם משבר. במקביל, הממסד הרפואי עובד על חיסונים ועל תרופות אפשריות, מה שיקל על הטיפול במחלה - וגם האוכלוסיה עצמה מתחילה להחשף אליה ולפתח ברוב המקרים חסינות נגדה, מה שאומר שאנשים פשוט לא יחלו שוב ואז לא יוכלו להדביק אנשים אחרים, ובכללם אנשים שרגישים לסיבוכים של המחלה.
השאלה היא כמה מהר זה יקרה - האם זה עניין של שבועות, חודשים, או אפילו שנים?