קנדה כבר נראית כמו חלום רחוק. אני לא רואה כל כך טעם לסקר את הטיול של עצמי או משהו, זה לא בלוג טיולים. היה כיף, מצאתי המון מציאות מגניבות והתאהבתי בוונקובר.
אני מרגישה אידיוטית ומזניחה כי אני כמעט לא כותבת כאן ולא מגיבה בבלוגים שלכן. רובכן מפרסמות דברים בהמשכים שאחריהם אני לא עוקבת ונונונו לי (וגם כי אני לא כל כך מכירה חלק מהפאנדומים שלכן). אם אתן רוצות שאגיב על משהו רק תבקשו. מסרים אוטומטיים שתפוז שולח לפעמים לא מהווים תזכורת מספקת.
לגבי כתיבה והדברים שקורים בחיי בכללי - אני מנסה לכתוב עכשיו תסריט על פי סיפור שלי, שאני לא זוכרת אם פרסמתי פה פעם או לא. בכל אופן, לא אפרסם אותו שוב כי העניין קצת מסובך. אני ממש לא יודעת אם לפרסם קטעים מהתסריט זה משהו שיילך. הייתן רוצות שאנסה? או שלפחות אספר על תהליך העבודה? עוד לגבי כתיבה - אני אשתדל לפרסם סיקורים על כל מיני דברים ואם תרצה המוזה גם דברים שאכתוב.
בשבוע הבא אני מתחילה ללמוד וזה עושה לי פלאשבקים ללמידה לבגרויות - הייתי צריכה להתחיל לעבור על החומר שבוע לפני תחילת הלימודים וטרם התחלתי. בהצלחה לכל הסטודנטיות החדשות והוותיקות מביניכן.
עכשיו אני אלך לי לישון.