X קטן בפינה השמאלית למטה –
כדי לסגור פירסומת מעצבנת שמסתירה את הבלוג הזה.
כדי לראות את רשימת התגיות (מילות המפתח) שלי, רדו למטה, אל מתחת לתגובות, ועשו קליק על מילת המפתח שמעניינת אותכם. קליק על "הצג הכל" יפתח לכם רשימה של עוד (המון) תגיות.
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
אל רשימת המאמרים הכי נצפים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
חמישים שנה אחרי שסיימו את לימודיהם בטכניון, ניפגשו יחד האישה שאיתי וחבריה שסיימו את לימודי התואר הראשון בכימיה בשנת 1962. הם ניפגשו והעלו זיכרונות (משעשעים) מהימים בהם היו צעירים ותמימים. למיפגש בבניין הכימיה בטכניון, שאירגנה נילי תירוש, בעזרת אירגון בוגרי הטכניון, הגיעו 16 מבין 27 מאלה שהיו באותו מחזור. שלושה כבר הלכו לעולמם, שניים בחו"ל, שניים אינם ניידים, וכל היתר אבד עימם הקשר, או שלא התחשק להם לבוא. המשתתפים באירוע סיפרו על מה שעשו מאז, וגם סיפרו אנקדוטות (ר` בהמשך) מאותה התקופה. כל אלה שהגיעו, בני 71 עד 80, הם במצב טוב. רובם פנסיונרים שנהנים מהחיים, וכמה עדיין ממשיכים לעבוד ולתרום, בתחומים בהם עסקו שנים רבות, לאו דווקא בכימיה. בפגישה השתתפו גם שניים מן המורים שלימדו אותם בזמנו.
המשתתפים הזכירו את:
- הימים כשהתחילו את לימודיהם, בבניין הישן של הטכניון בהדר, ובמעבדת "טרנסמיסיה" במיפרץ חיפה, לפני שעברו לבניין הכימיה בקמפוס של הטכניון, שנישלמה בנייתו.
- הריחות האיומים, שהיו במעבדות הסטודנטים, ריחות שדבקו בהם כשחזרו הביתה, אל בני הזוג.
- מיעוט מזגני האוויר בבניין, שכן יעקב דורי ע"ה, רא"ל במיל. ונשיא הטכניון, התנגד למזגנים וראה בהם מותרות.
- השטויות שעשו כסטודנטים חסרי ידע (איך מייבשים "קרח יבש", שעשוי מגאז ולא ממים).
- את המאבק הסיזיפי לקבל 2.2 כממוצע הציונים (בסקאלה של אפס עד ארבע) במשטר קשוח של בחנים שהיה נהוג אז בטכניון.
סיפורים
והרי לפניכם כמה מן הסיפורים שסופרו במיפגש אתמול, אלה שעשויים לדבר גם אל מי שאיננו מכיר את הנפשות הפועלות:
פרופ` דוב תמרי, לימד אותם מתמטיקה בשנה א`, ולא הקל עם הסטודנטים, שחזרו ללימודים אחרי נתק של כמה שנים בצבא. יום אחד אחד הסטודנטים, אחד שלא האריך ימים בטכניון, התלונן עליו בפני הדיקן כי הוא מלמד אותם מתמטיקה של n מימדים, והם לא מבינים על מה הוא מדבר. מאז היה תמרי אומר: מה שלימדתי היום נכון במימד אחד. נכון גם בשני מימדים. נכון אפילו בשלושה מימדים, והס מלהזכיר n מימדים.
יום אחד נתן תמרי בוחן שכל הסטודנטים נכשלו בו (דבר שלא היה תופעה נדירה בטכניון). תמרי חש שלא בנוח עם התוצאה, הודיע שהוא מתעלם מהבוחן ויתן בוחן חדש במקומו. במועד הבוחן החדש הודיע המרצה: יש לי הפתעה בשבילכם. אתם תקבלו שוב את השאלות שנשאלתם בבוחן הקודם. קם אחד הסטודנטים ואמר: אז תהיה לך הפתעה – תקבל את אותן התשובות.
השיעור של תמרי היה מתקיים ביום א` בשעה 10. הסטודנטים היו עושים מאמץ גדול להגיע בזמן לחיפה מכל מקומות מושבותיהם, אבל המרצה היה תמיד מאחר. יום אחד העירו לו על כך. התפלא המרצה ואמר: אני לא מאחר. השיעור מתחיל רק כשהמרצה מגיע.
בניסוי שנערך במעבדה ב"טרנסמיסיה", נבהלה חיה, היא האישה שאיתי, לגלות שהחומר אותו חיממה – התלקח. כל הנוכחים נבהלו וברחו מייד החוצה. רק אחד הסטודנטים, מרדכי שפורר רץ אל המטפה – וכיבה את הדליקה, לפני שכל המעבדה תעלה באש.
פרופ` דוד גינזבורג (ע"ה) היה הדיקן של הפקולטה לכימיה והמרצה בכמה קורסים. פעם אחת התקיים השיעור שלו באחד במאי, בחג הפועלים. הלימודים בטכניון לא בוטלו באותו תאריך, אבל רוב הסטודנטים, חניכי תנועות הנוער, החליטו לחגוג את המועד. גינזבורג הגיע לאולם, ראה את מיעוט הנוכחים, נתן שיעור ואז בבחינת הסמסטר נתן בעיקר שאלות מן החומר שלימד באותו יום.
שיעור אחר של גינזבורג התקיים באחד באפריל. הפרופסור לימד על חומרים כימיים העשויים שרשראות המשולבות זו בזו, והסביר את המשוואות של האנרגיה והאנטרופיה (הבלאגן) של השרשראות הללו – הכל בפרצוף רציני. כל הסטודנטים רשמו את המישוואות הללו בדפיהם. רק בסיום השיעור הודיע גינזבורג כי אין חומרים כאלה, והכל היה "אחד באפריל".
יום אחד הגיע פרופ` גינזבורג למעבדה, בה התקיים ניסוי, שאותו היה צריך לבצע בקירור. איפה הקרח? שאל גינזבורג. הטכנאית נבהלה ואמרה: שמתי קרח, אבל הוא שקע במים. למחרת הטכנאית הזאת כבר לא עבדה בטכניון.
אחד הסטודנטים שלמדו במחזור הזה, נקרא לו בני רוגל (שם בדוי) שימש באחד השלבים אסיסטנט מעבדה. במסגרת תפקידו היה מתחקר את הסטודנטים (הצעירים ממנו) ובודק את ידיעותיהם בחומר הניסוי, אותו עמדו לבצע. בין היתר הוא בחן את אחת הסטודנטיות ושאל אותה: למה נוצר אזיאוטרופ? אזיאוטרופ זה סוג של תערובת שלא היה ידוע למה הוא נוצר. לרוע מזלו של בני, הסטודנטית היתה בתו של גינזבורג. למחרת הוזמן בני לדיקן והלה שאל אותו: בני רוגל, למה נוצר אזיאוטרופ?
פרופ` לוונטל, היה אחד המשתתפים במיפגש. סיפרו עליו שכאשר היה מגיע עבורו טלפון למעבדה בה היה שקוע כל כולו בניסוי, יחד עם הסטודנטים, כשאחד הסטודנטים היה מרים את השפופרת ואומר: פרופ` לוונטל, טלפון בשבילך – היה הפרופסור צועק: הם לא רואים שאני עסוק?!
עוד סיפורים שמעתי במיפגש, אבל אלה ראויים להיות מסופרים בניפרד, והם יסופרו במועד מאוחר יותר.
המלצה
אם לא קראתם עדיין, או שאינכם זוכרים את מה שקראתם מזמן, אני ממליץ בפניכם לשוב ולקרוא את רוזלינד פרנקלין ופרס נובל הגנוב בכתובת:
http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1562642
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 455,733 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 17 שורות).
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=897416
תגיות: הומור, טכניון, זכרונות, סיפורים שקרו באמת, חינוך גבוה, יעקב דורי, כימיה, חיה רגב, דוד גינזבורג, אחד במאי, אחד באפריל