עוד לא ממש הביתה לישראל... בינתיים לבלוגיה ומנסה לקרוא למקום שאני גרה בו - בית...
שנתיים תמימות לא נכנסתי לבלוגיה ואתמול זה פשוט קרה.
התחלתי לחטט לכם בבלוגים... לקרוא רשומות,להשלים מידע....
לגלות מה עבר על כל אחד ואחת מכם בתקופה הזאת.
הגעגועים הציפו אותי. ובמיוחד כשהיו מפגשי בלוגרים...
החלטתי שאם אני חוזרת לכתוב כאן אז הגיע הזמן לצאת מהארון.
כלומר לא חשיפה טוטאלית אבל כזו שארגיש איתה בנוח.
לא עוד תלונות!
נכון אני באמריקה ואני מעדיפה לחיות בישראל. אבל זה מה שיש ועם זה אנצח. לא יודעת את מי אבל נגיד.
עם כל אהבתי וגעגועי העזים לישראל,
אני חייבת להודות שאם כבר ניגזרה עלי גלות,
מיאמי מאמי זאת גלות לא גרועה בכלל.
או כפי שאמר לי פעם ידיד, כשהוא צופה ביאכטה חולפת, עמוסה בצעירות מרקדות בבגדי ים,
״במיאמי אף אחד לא מחכה למשיח - כולם בטוחים שהוא כבר כאן״.
מיאמי מושלמת.
תושביה לרוב סובלנים ואדיבים.
הנוף מרהיב.
הצמחיה ירוקה עד שנדמה שהיא בכלל מפלסטיק.
החנויות.... כמו שרק באמריקה יש.
לא יודעת איך להסביר את זה, מבחינה גשמית יש כאן הכל אבל נשמה אין.
את הנשמה אייבא באמצעותכם מישראל.
אוהבת אתכם ושמחה להיות כאן שוב.