טוב אז קצת עליי..
אני בן 17.8 מאיזור מרכז. יש לי אחות בת 20 שיודעת על הנטיות שלי. לפני כמעט שנתיים סיפרתי לאמא שלי שיש לי משיכה לגברים. ויש לי בן זוג חודש וחצי.
כל החיים שלי חייתי בהכחשה שאני סטרייט. לא הצלחתי לקבל את העובדה שאני הומו. בבית שגדלתי בו החדירו לי לראש בצורה רצינית שהומואים זה דבר רע, לכן לא יכולתי להעלות על דעתי שאני כזה וניסיתי לשכנע את עצמי ההפך. מאז כיתה ז` בערך הבנתי שאני נמשך לגברים אבל בכל זאת הכחשתי את זה בכל דרך אפשרית. וככה היה..
יום אחד חודש אחרי שחגגתי 16 נסעתי עם שתי ידידות שלי לתל אביב ואלינו הצטרף ידיד שלהן שהוא הומו. לא כל כך חיבבתי אותו אף פעם. אבל זה היה דבר חדש בשבילי להכיר מישהו שהוא כמוני. וכשהסתכלתי עליו איך שהוא חיי עם הקבלה העצמית הזאת ובלי להתכחש לנטיות שלו בסביבה שהוא נמצא בה, הבנתי שגם אני יכול לחיות ככה. היה לו ממש טוב, הוא נראה מאושר.. ושאלתי את עצמי אם הוא חיי ככה וטוב לו, אז אולי להודות בעובדה שאני הומו זה לא יהיה דבר רע. אולי בכל זאת אני יכול לחיות עם זה ויהיה לי טוב, כמו במקרה שלו. אחרי שחזרנו נסעתי לאחת מהידידות שלי שנסעתי איתן. התחלנו לדבר על ההומו שהצטרף אלינו, והיא אמרה לי שיש לה משיכה לנשים. אני הייתי הראשון שהיא סיפרה לו את זה. ובגלל שהיא הייתה כל כך אמיתית הרגשתי נכונות לספר לה על עצמי. וכך היה ומאז אני זוכר את עצמי בתור הומו שלא מתבייש בנטיות שלו ומתגאה במה שהוא בלי להסתיר.
אז כמו שאמרתי בהתחלה, לפני כמעט שנתיים סיפרתי לאמא שלי על הנטיות שלי. זה היה בערך חודשיים אחרי שדיברתי על העניין עם ידידה שלי. ביום שסיפרתי לה היא הייתה בהלם ולא יכלה לעכל את הדברים שיצאו לי מהפה. מאז יש ביני לבינה מתח תמידי. אחד הדברים שהיא הכי מתעבת זה הומואים ולסביות. היא לא הסמיכה ועדין לא מסוגלת לקבל את העובדה שיש לה בן שמעדיף גברים ויוצא עם גברים ולא עם נשים. בתקופה של כמעט שנתיים רבתי איתה כל כך הרבה והיו לנו הרבה מחלוקות והתנגשויות אחד בשנייה, אבל ברוב המקרים פתרנו את הבעיות בכך שלא פתרנו אותן. וכך שוב כל פעם מחדש נפתח הנושא יש מריבות ביננו והדברים נשארים תלויים באויר.
היום קרה לי משהו יוצא דופן איתה, דבר שלא חשבתי שנגיע אליו. כמו שאמרתי יש לי בן זוג כבר חודש וחצי. היא יודעת על קיומו ושאני מאוהב בו ושאני יוצא איתו והיא אפילו מסיעה אותי אליו. אבל היא נגד הרעיון. היא התייעצה עם מישהי, היא אמרה לי שהיא פסיכולוגית למרות שאני לא מאמין, והיא אמרה לי שה"פסיכולוגית" המליצה לה לאיים על הבן זוג שלי וככה הדברים יפתרו. אז היום שוב אותם מריבות על אותם דברים. ואמא שלי אמרה לי ברגע של עצבים שהיא בסוף תתקשר אליו והיא תאיים עליו בטלפון שהיא תביא לו משטרה והיא תלך אליו הביתה ותספר להורים שלו הכל עליו. התירוץ להביא משטרה זה בגלל שהוא בן 22 ואני עדין לא בן 18, אז זה לא חוקי או משהו בסגנון. היא חושבת שבצורה הזו היא תגרום לכך שאני אפסיק לצאת עם בנים.
דיברתי עם חבר שלי על העניין הזה וסיפרתי לו על הדברים שהיא אמרה לי והוא מבקש ממני לשקר לה ולהגיד לה שאני והוא נפרדנו. הוא אומר שככה יהיה יותר טוב לשנינו. אבל אני לא מוכן לשקר לה. אני לא מוכן לשקר בכלל. אני אנטי שקרים ולא מוכן לסלוח כשמשקרים לי. אני חושב שהוא מתנהג באנוכיות והוא חושב רק על עצמו שהוא לא יפגע מכל העניין הזה. הוא אומר שהוא לא רוצה להפסיד אותי וזה יעשה לשנינו רק טוב. אולי יש בזה משהו אבל אני פשוט לא מסוגל לשקר לה. אחרי הכל היא אמא שלי. למרות שהיא עושה דברים שפוגעים בי. לדעתי אני לא אגיע לשום מקום אם אני אשקר לה, כי בסופו של דבר אני אגיד לה את האמת בחזרה. הבן זוג שלי טוען שאני משתף אותה יותר מידי במה שקורה לי ובמה שעובר עליי. יכול להיות שהוא צודק כי אני מספר לה כמעט הכל מה שקורה לי, גם אם זה דברים שהיא לא אוהבת.
השיחה האחרונה עם הבן זוג שלי התפתחה לוויכוח לא נעים כי כעסתי עליו שהוא מבקש ממני לעשות כזה דבר והוא מצדיק את עצמו בצורה מגעילה. הוא אומר לי שאני מתנהג בילדותיות שאני מספר לה הכל. ואני לא אוהב שמעבירים עליי ביקורת בצורה סובייקטיבית, וזה בדיוק מה שהוא עושה. מאז לא דיברתי איתו, הוא אמר לי שכשאני ארגע ואני ארצה לדבר איתו שאני אתקשר. וקצת קשה לי להתקשר אליו ולדבר איתו בראש צלול.
יותר מידי דברים עוברים עליי בתקופה האחרונה והיום בעיקר. אני כבר לא יודע מה לעשות.. מצד אחד הבן זוג שלי שמבקש ממני לשקר לאמא שלי.. מצד שני אמא שלי שלא מוכנה לתמוך בי להבין אותי ולקבל אותי.. ומצד שלישי הרצון לברוח מהכל ולהיות לבד באמצע שום מקום לנקות את הראש ממחשבות ולשכוח מכל הדאגות.
אם אתם רוצים להביע דעה או שיש לכם שאלות, דברים שאתם רוצים לדעת או שלא הבנתם, תפנו אליי..