אוקיי, אגיע לזה ישירות: קוראות יקרות, נעלמתן לי. אני נהנית מכתיבה ומתרגום, זה עושה לי טוב - אבל אני מפרסמת מכמה סיבות, והעיקרית שבהן היא לקבל ביקורת על העבודה שלי, כי אני באמת משקיעה בזה המון זמן וכוח (גם אם זה לא נראה ככה). אני מרגישה שאני מתחננת לתגובות וזה לא כיף. אם התוכן שאני מפרסמת לא מעניין אתכן, תרשמו לי בתגובות. אני יודעת ש(א)נשים מבקרים בבלוג כי יש צפיות, וגם הצבעות בסקר, מה שרק עושה את זה ליותר מתסכל. (במיוחד כשאני כותבת "אחר - נא לרשום בתגובות", ואז מצביעים לאפשרות הזו ולא רושמים בתגובות...)
אם אתן מרגישות שאתן מגיבות ואני לא מגיבה לכן באותה עקביות - אני מצטערת ואני מבטיחה להשתפר. אני מנסה להמשיך לתפקד גם כאן, גם בקומונה וגם בעבודה ובבית הספר, אבל זה קשה ואני צריכה את העידוד הזה מכן. מה גם שיש לי הרבה תוכניות לבלוג, ולתכנים שאני רוצה לפרסם, אז אשמח לקבל קצת יותר משוב.
לעניינו, הפרק הזה גם הוא ארוך (11 עמודים) ותצטרכו להיאחז בו כי הפרק הבא לא אנושי (30 עמודי וורד. פאקינג 30.) וייקח לי זמן איתו. אני גם מנסה להתקדם בכתיבת הקטע של הגמדענק לקומונה, להשתתף בפרויקט 20 מילים (גם מהקומונה) ולא לשכוח משדים. הפרסומים הקרובים כנראה יהיו פיקצרים, כי אין לי ממש זמן לכתוב דברים ארוכים לאור תקופת המבחנים שמתחילה לתת את אותותיה.
ו... זהו, אני מניחה.
מקווה שתהנו,
לורה 
~
פרק 7 - הסידור החדש
ג`יני התעוררה בבוקר שלאחר אותו אימון רב מאורעות עם כאב ראש, וכמות לא קטנה של טינה כלפי משפחתה. היא התיישבה ובהתה בעיניים טרוטות בחדר השינה, מבינה שהייתה זו שעה מוקדמת מדי בשבת להיות ערה. שתיים משותפותיה לחדר כבר ישבו והביטו סביב במבט אטום. למרות זאת, שתיהן נמנעו באופן ניכר מליצור איתה קשר עין.
היא נחרה בחוזקה, לפני שעשתה הצגה שלמה של קימה, התמתחות, ומשיכת המטאטא שלה מתחת למיטתה. היא המשיכה להבריק אותו בדקות שלאחר מכן, מהמהמת את אחיות הגורל מתחת לאפה. היא בדיוק קצצה את הזרד האחרון בזנב המטאטא כשהדלת של מעונות בנות השנה השישית נפתחה בתנופה.
``ג`יני!`` הייתה זו פווארטי, שללא שהיות השליכה את עצמה מצידו השני של החדר אל מיטתה של ג`יני. ``ג`ין, את לא מאמינה מה קרה!``
השותפות של ג`יני בהו בפווארטי בתדהמה, ובצדק. שיערה היה אסוף לפקעת מבולגנת של תלתלים על קודקודה, היא הייתה מחוסרת איפור, וחולצת הפיג`מה שלה הייתה הפוכה. יחד עם זאת, היא הייתה תלמידת שביעית. תלמידי שביעית לעולם לא נכנסו למעונות שלהן, חוץ מהרמיוני, אבל היא לא נחשבה מאחר שהיא בדרך כלל הייתה שם כדי לגעור בג`יני או לזעום על רון.
``מה?`` דרשה ג`יני, יודעת שהסיבה היחידה שפווארטי תהיה בחדר שלה כל כך מוקדם בבוקר בלי איפור היא לדון בקווידיץ`. ``מאלפוי מצא דרך להגניב את פרקינסון ואננדה ובלסטרוד חזרה לקבוצה?``
``למרבה הצער, לא,`` אמרה פווארטי, נראית מלאת צער לרגע – הבעה שכאשר הייתה בהקשר לסלית`רניות גרמה לבנות השנה השישית לפעור את פיהן לעברה כמו דגים מחוץ למים. תלמידת השביעית המשיכה.
``אבל תנחשי מה קרה במקום?``
``מה?``
``מאלפוי מזמין מטאטאים ומדי קווידיץ` היום ואנחנו בוחרים צבעים וקמע!``
ג`יני הייתה קרועה בין התרגשות לדיכאון. מצד אחד, כולן דנו בקמעות ובצבעים כבר עידנים. מצד שני, באופן טכני ג`יני כבר לא הייתה בקבוצה, אז למה אמור היה להיות לה אכפת?
לא, זה היה אנוכי. כן היה לה אכפת, ועדיין היה לה סיכוי להישאר בקבוצה. בכל מקרה, עדיין היה לה זמן לשכנע את משפחתה לפני שתתחיל לפגר אחרי השאר או לפני שתצטרך לדאוג לגבי להפסיד משחק.
``נהדר,`` היא אמרה לפווארטי, מחייכת חיוך רחב. פונה אל שותפותיה פעורות הפה, היא אמרה בקרירות: ``כן, אנחנו יכולות לעזור לכן?``
הן הזעיפו פנים לעברה ונסוגו אל השירותים, ממלמלות אחת לשנייה וזורקות אליה מבטים אפלים.
``מפגרות ילדותיות,`` אמרה פווארטי בקול רם וללא דאגה. ``בואי, נתלבש ונלך לארוחת בוקר. מאחר שאנחנו כבר לא ממש סוד, מאלפוי אולי יחליט לכנס אותנו הבוקר בספרייה או משהו.``
``לא שאני לא נהנית מלעצבן את רוב בית הספר, אבל לבלות עם מאלפוי כל כך מוקדם בבוקר עלול להכעיס את הבטן שלי,`` אמרה ג`יני, מושכת חולצה וג`ינס נקיים מהמזוודה שלה.
``תרדי ממנו, הוא ממש השתפר מאז שהקבוצה התחילה,`` התעקשה פווארטי. ``למעשה,`` היא הוסיפה בטון של קשירת קשר, ``שמתי לב שהוא וג`ולס מתבדחים די הרבה.``
``את חושבת?`` שאלה ג`יני, בלי הרבה עניין. למרות שהיו לה את החשדות שלה עצמה בנוגע לזה, לא היה לה יותר מדי אכפת אם הם היו נכונים. ההרגשה היחידה שלה בנוגע לזה הייתה שזה לא הולם שמאלפוי יתעסק עם הקבוצה מבחינה רומנטית.
``הו, כן,`` המשיכה פווארטי. ``גם מיוני שמה לב. היא לא אהבה את זה. נראתה די נגעלת, למען האמת, והתחילה להתלהם על הגינות וכולי.`` היא גלגלה את עינייה. ``חשבתי שהיא ממש השתחררה בחודשים האחרונים. נו, טוב. אראה אותך בארוחת הבוקר.``
והיא דילגה משם, מהמהמת לעצמה.
ג`יני רק בהתה בה, מנערת את ראשה.
- -
למרות שזה היה חלק גדול מטבעו לחולל מהומה רבה ככל האפשר, דראקו החליט לא לעשות סצינה ולכנס את הקבוצה במקום ציבורי. היו שתי סיבות טובות לריסון שלו – הראשונה הייתה שהוא העדיף שילדים טובים כמו וויזלי, פוטר ומקמילן לא יסתערו עליו כל שתי שניות כדי לוודא שהוא לא מעביר את הבנות שלו ל"צד האפל". האחרת הייתה שהמהלכים והאימונים שלהם נהפכו ליותר ויותר מותאמים אישית, ודראקו לא רצה שקבוצות הבתים יגנבו שיטות שהיו ייחודיות להם ונוצרו מפרספקטיבה חדשה. הבנות ראו דברים שהבנים שדראקו עבד איתם מעולם לא חלמו עליהם. הן הסתמכו הרבה יותר על עבודת צוות, ושילבו עבודת חובטות ורודפות בכמה דרכים מקוריות. הן אפילו למדו מהלך של חובטת/מחפשת שמיליסנט, ג`ונסון ומקדונלד החלו לפתח על פי כמה טכניקות מתוך קווידיץ` בראי הדורות.
לכן דראקו אמר לג`ולס שכולן יפגשו אותו בחדרי ההלבשה, המקום היחיד שאליו היה בטוח שאף אחד מהקפטנים האחרים (או פרחחים מציקים אחרים) לא יעז להגיע. ושם הוא ישב – לבד – בניסיון לעבוד על רשימת מטלות בשבילו ובשביל הקפטניות, כדי שהקבוצה שלהם אולי באמת תהיה מוכנה למשחק הראשון.
מתי שהוא לא יהיה.
דראקו נאנח. הוא הניח שאם הם ישמרו על המספר הנוכחי של אימונים שבועיים, הם יעברו את זה, בייחוד אם דמבלדור יארגן להם אימונים סדירים. הזבוב היחיד בשיקוי היה שפתאום כמה משחקניות המפתח שלו היו מחוץ למשחק.
וויזלי, החולייה השלישית בסט הרודפות הכוכבות שלו, בתור התחלה...
``מזעיף פנים, המאמן?``
דראקו חייך.
``יש לי דברים יותר טובים לעשות, בוט,`` הוא השיב כשהרייבנקלואית הגבוהה והרזה צעדה פנימה בנחת, והתיישבה על הספסל שמולו.
``כמו מה?`` היא שאלה, רוכנת קדימה ומנסה להציץ ברשימת המטלות הריקה שלו.
``כמו לנסות להבין איך לעזאזל אנחנו עומדים להיות מוכנים למשחק הראשון שלנו,`` אמר דראקו, מושך את גיליון הקלף הריק.
``אנחנו נהיה מוכנות,`` אמרה ג`ולס, קולה מתקרר פתאום. היא נשענה לאחור על אחד הלוקרים. ``מספיק מאיתנו עדיין במשחק.``
``את תשחקי?`` הוא שאל במבט נוקב.
ג`ולס חשפה שיניים בחיוך.
``לקחתי את עצתך וכתבתי הביתה אתמול,`` היא אמרה.
``ו...?`` האיץ דראקו.
``אמרתי לאמא שלי לקפוץ לי – אני בגירה ואני אשחק אם היא תאהב את זה ואם לא. או שהיא תקבל את זה, או שתנשל אותי.`` ההבעה שלה העידה שהיא לא ממש פחדה מהאפשרות האחרונה.
מסתיר אנחת הקלה על כך שאחת מהשחקניות הטובות ביותר שלו חזרה, הוא העניק לה חצי-חיוך זחוח.
``יופי – לפחות לאחת מהבנות שלי יש עמוד שדרה.``
``על מה אתה מדבר? כולנו קשוחות!`` היא אמרה בתרעומת, דוחפת את רגלו עם רגלה בשובבות.
``אתן בסדר,`` הוא הודה, דוחף חזרה ונותן לחצי החיוך להחליק לחיוך כמעט-שלם. מתוך כל בנות הקבוצה מהבתים האחרים, ג`ולס הייתה זו שהיה לו הכי קל לסבול.
``בסדר במה?``
דראקו וג`ולס הסתובבו וראו את גריינג`ר, מקדונלד, פאטיל המבוגרת וג`יני נכנסות. כולן פרט לג`יני היו לבושות בבגדי אימונים. ג`יני נראתה כאילו היא עדיין לבשה את הפיג`מה שלה והרגע זחלה החוצה מהמיטה. על פניה היפות הייתה תערובת משעשעת של ציפייה ושל זעף, וגריינג`ר לא הפסיקה לשלוח לעברה מבטי הזדהות.
גם פאטיל לא נראתה מי יודע מה, הבחין דראקו.
``אתן נראות כמו חבורה אומללה הבוקר,`` הייתה ברכת השלום שלו.
``גם אתה היית אומלל, אם התאומה שלך שחכמה ממך פי חמש הייתה צמאה לדם שלך,`` השיבה פווארטי.
``מה קרה?`` שאלה ג`ולס, מזדקפת ונראית מעוניינת. דראקו זכר בעמימות שאחותן של פווארטי ופאטריס, פדמה, הייתה גם היא ברייבנקלו. הוא נזכר גם שלג`ולס עצמה היה תאום, טרי, שהיה הקפטן של קבוצת הקווידיץ` של רייבנקלו.
``הו, היא השתפכה על נאמנות לבית ועל זה שהיא חשבה שיש לי יותר גאווה גריפינדורית ושטויות כאלה,`` נחרה פווארטי. היא נראתה עצבנית, אבל לא כועסת. ``בכל מקרה, אמרתי לה שלאבא ואמא אין בעיה עם זה שאני ופאטריס משחקות ואז היא הסתובבה והתפרצה על פאטריס.``
``מה קרה אז?`` שאלה גריינג`ר.
פאוורטי חייכה בקדרות.
``פטריס עמדה מולה ואמרה לפדמה להטיף למישהו שאכפת לו,`` היא אמרה, נראית מרוצה.
אחת אחרי השנייה, שאר הקבוצה נכנסו פנימה. דראקו הבחין שחברותיו לבית סלית`רין נראו ארסיות פחות וקודרות יותר מהרגיל. הוא ידע שג`סיקה ואננדה עדיין החמיצו פנים, אבל מיליסנט ופנסי השתמשו בהבעותיהן הזעופות כמסכה למחשבות העמוקות שעברו בראשן. היו להן החלטות חשובות לעשות, וכמו הסלית`רניות השקולות שהיו, הן התחשבו בכל השלכה של בחירתן לכאן או לכאן.
כשכל הקבוצה הייתה נוכחת לבסוף, דראקו קרא, ``בסדר, חבורה עגומה שכמותכן. תשתקו כדי שנוכל להתחיל.``
``קדימה, בנות, להירגע!`` קראה ג`ולס. בונז השתיקה חלק מהבנות הצעירות יותר היכנשהו מאחור.
``ובכן,`` אמר דראקו. ``שני נושאים על הפרק הבוקר לפני שנתחיל אימון ארוך ונחמד. דבר ראשון – דמבלדור רוצה לקבל את הקמע והצבעים שלנו מוקדם ככל האפשר, אז אנחנו עומדים לקבוע אותם עכשיו. הייתי יכול להחליט עליהם בעצמי, אבל אנשים מסוימים חשבו שמגיעה לכן אמירה בעניין. רעיונות?`` הוא העניק לבונז מבט נוקב. זו הייתה היא, אחרי הכל, שהתעקשה שהצבעים והקמע יהיו החלטה קבוצתית.
``מה שהקמע שלנו לא יהיה, הוא צריך לייצג אותנו כנשים,`` דיברה גריינג`ר מיד.
מלמול כללי של הסכמה נשמע.
``וזה צריך להיות יצור חזק,`` הוסיפה פאטיל ג`וניור. ``כמו סירנה או בת ים או משהו.``
``זה צריך להיות יצור אפל,`` אמרה מיליסנט בחיוך עקום. ``אני מתכוונת, כל הקבוצה הזו קצת ממזרית, לא ככה?``
הבנות גיחכו, חלק חזק יותר מאחרות.
``מה לגבי פיקסי?`` שאלה בטינה ג`ונסון בביישנות.
``נאא, הם לא מסוכנים,``` אמרה מקדונלד.
``רק היצורים הכי מעצבנים שקיימים,`` מלמלה גריינג`ר, והיא ופאטיל המבוגרת החליפו חיוכים נוסטלגיים.
``מה לגבי נונדו?`` הציעה אדריאן אבוט.
``מה זה?`` שאלה ג`סיקה, מתעניינת. בהיותה רק בשנה שנייה, היא עוד לא התחילה ללמוד טיפול ביצורי פלא.
``זה כנראה היצור הקסום הכי מסוכן בעולם,`` צייצה גריינג`ר. פנסי השמיעה אנקה רמה וגסת רוח, אבל גריינג`ר התעלמה ממנה והמשיכה. ``זה חתול מזרח-אפריקאי, שדומה לנמר אבל גדול הרבה יותר. הוא נע בדממה ומפיץ מחלה קטלנית דרך נשיפת אפו הארסית.``
``עכשיו שקיבלנו את שיעור חיות הפלא היומי שלנו,`` התפרצה מיליסנט. גריינג`ר הסמיקה ונעצה בה מבט נוקב. ``אני חושבת שהרעיון של אבוט טוב.``
``גם אני אוהבת אותו,`` הסכימה אננדה, מפתיעה את דראקו. זה היה נדיר שאננדה הסכימה עם מישהו, ובטח שלא עם רייבנקלואים.
``זה מושלם,`` חנה, אחותה של אדריאן, הסכימה. אדריאן זרחה לעברה.
``והמוטו שלנו יכול להיות `שקטות אבל קטלניות`,`` הוסיפה ג`יני בסרקסטיות.
כולן צחקו.
``בסדר,`` קרא דראקו מעל הרעש. זה היה רע שהוא כבר היה עצבני על וויזלי והם היו באותו החדר פחות מעשר דקות. ``כולן בעד נונדו בתור הקמע שלנו?``
כל הידיים התרוממו.
``זה היה קל,`` אמרה בונז, נראית מופתעת.
``ומה לגבי הצבעים?`` שאלה בטינה ג`ונסון, נראית נרגשת.
``אנחנו לא יכולות להשתמש בזהב, אדום, כסף, ירוק, שחור, צהוב, כחול או ברונזה,`` מנתה גריינג`ר.
``למה?`` שאלה פאטריס פאטיל בסקרנות.
``כי הצבעים האלה כבר שייכים לקבוצות הבתים,`` אמרה ג`סיקה, מגלגלת עיניים. ``דא.``
``טוב, עדיין יש לנו ורוד וסגול,`` ציינה ג`יני.
``הו, אבחנה חדה, וויזלי,`` אמרה פנסי ביובש. ``הצבעים הכי מאוסים ביקום.``
``למה שלא נשתמש בגוונים שונים?`` אמרה פאטיל המבוגרת. ``אני מתכוונת, כחול חיוור ואפור, או משהו.``
דראקו החניק גיחוך. היה דבר אחד שהיה ניתן לסמוך על האחיות פאטיל איתו – אופנה. הבנות האחרות הנהנו בהרהור.
``אני מניחה שנוכל לקחת אפור וסגול עמוק,`` הציעה גריינג`ר, נראית לשם שינוי לגמרי מחוץ לאזור הנוחות שלה. זה היה מראה מספק בעבור דראקו.
``כמה אדיר זה יהיה,`` אמרה ג`יני פתאום, ``אם ניקח את הצבעים ה`ראשיים` מכל ארבעת הבתים?``
``את מתכוונת, אדום, צהוב, כחול וירוק?`` שאלה מיליסנט, נראית מעוניינת.
``כן,`` הנהנה ג`יני. ``לא כולם יבינו את זה, אבל אנחנו מייצגות שילוב של כל ארבעת הבתים שעובדים יחד. למה שצבעי הקבוצה שלנו לא ייצגו את את זה, איכשהו?`` היא הציצה אל דראקו. ``אין חוק שאומר שאנחנו לא יכולים להשתמש ביותר משני צבעים, נכון?``
``לא שאני יודע,`` הוא אמר. זועף, הוא הוסיף, ``אבל אדום, צהוב, כחול וירוק לא בדיוק מתאימים.``
רגע של שקט, ואז –
``ובכן, יש גם זהב, כסף, שחור וברונזה,`` אמרה בונז בפקפוק.
לאחר כמה דקות נוספות של דיון הצבעים סוף סוף הוחלטו.
``אז אלא אם כן יש התנגדות,`` אמר דראקו, מעיין בגיליון הקלף שלו, ``הקמע שלנו הוא הנונדו והצבעים שלנו הם זהב, כסף, שחור וכחול.`` כולן הנהנו, למרות שכפי שג`יני ציינה, ``אלה צבעים די דרמטיים.``
``אז אני אלך עם זה למנהל אחר הצהריים ועם קצת מזל, הציוד והמטאטאים שלנו יגיעו לפני המשחק.``
``איך המדים שלנו עומדים להיראות?`` שאלה פווארטי פאטיל, רוכנת קדימה.
``אני רוצה שהכל יהיה מעור דרקון, אבל אני לא בטוח שדמבלדור יאשר את זה,`` אמר דראקו, מחייך בשביעות רצון כשפיה של גריינג`ר נפער. ``אתן תיראו טוב והמדים יחזיקו לאורך זמן. עמידים, אתן יודעות.``
``איזה מטאטאים אנחנו מקבלות?`` שאלה אדריאן בסקרנות.
``לא יודע,`` אמר דראקו, מביט בה בעיון. ``הייתי אומר שאתן שוות לפחות נימבוס 2000.`` המלמול הנרגש פרץ שוב. אין פלא, מאחר שכל דגם חדש של נימבוס היה טוב יותר מהמטאטא העדכני הממוצע של כל חברה אחרת. היו להם איזון מצוין, לחשי ריפוד נהדרים, ויכולת האצה שהייתה הרבה מעל הממוצע.
``תשתקו! לא סיימתי עדיין.`` לעזאזל, הוא יצטרד אם הוא ימשיך לצעוק עליהן כל הזמן.
``קדימה, בנות, להרגע,`` הוסיפה ג`ולס בקול רם. ``עדיין יש לנו אימון, להזכירכן.``
``זה העניין השני,`` אמר דראקו לאחר שרמת הרעש פחתה. ``אני צריך לדעת – ותשובות כנות, בבקשה – מי מכן קיבלו מכתבים מהבית שאוסרים עליכן לשחק בקבוצה הזו.``
לאט, ידיים החלו להתרומם אל האוויר. ג`סיקה, אננדה, מיליסנט ופנסי היו הראשונות, נראות מרדניות וחסרות מנוח. דראקו כבר החל לרשום את השמות שלהן כשידיהן של ג`יני וג`ולס הצטרפו לאלה של הסלית`רניות.
``אז לפי הספירה שלי, עדיין יש לנו מספיק בנות בשביל להרכיב קבוצה,`` הוא אמר, לאחר שכל השמות נרשמו.
מלמול של הסכמה היה התשובה שקיבל.
``אני יודע שחלק מכן חושבות לפעול נגד ההורים שלכן, ואני מזכיר: מותר לכן לעשות את זה רק אם אתן בגירות.`` דראקו הביט בהן, זועם על כך שהוא צריך לנהל את השיחה הזאת. ``ואני לא אומר את זה בקלילות – תוודאו שאתן מוכנות להתמודד עם ההשלכות אם אתן מחליטות להתנגד לרצונם של ההורים שלכן. אני יודע שהתוצאות עלולות להיות מכוערות בשביל חלקכן.``
היה רגע של שתיקה מתוחה.
``אם אין עוד משהו, כדאי שנתחיל להתאמן,`` צייצה בונז לבסוף.
``לאוויר – והשאר לספסלים!`` נבח דראקו. ``אתן תצפו באסטרטגיה שלהן ותעזרו להן לעשות שיפורים.``
הבנות התפזרו, בעוד הקפטניות נותנות הוראות ושומרות שהן לא יתמהמהו יותר מדי. ג`יני פנתה מיד אל הדלת ויצאה אל המגרש, פניה מכווצות. גריינג`ר ניסתה ללכת בעקבותיה, אבל פאטיל המבוגרת תפסה בזרועה והנידה בראשה. מיליסנט, פנסי, ג`סיקה ואננדה יצאו אחרי ג`יני, מדברות בקולות נמוכים. ג`ולס החליפה בגדים ליד הלוקר שלה, נראית נחושה לחלוטין לשחק כמיטב יכולתה באותו היום. דראקו זרק מבט מהיר כדי לוודא שהאחרות מתארגנות לפני שרץ החוצה בעקבות המגורשות.
``קיבלתי עוד מכתב מהבית היום,`` אמרה פנסי.
``מה, הראשון לא היה מאיר עיניים מספיק?`` נחרה מיליסנט.
``מה היה כתוב בו?`` שאלה ג`יני בסקרנות, מתקרבת מעט.
``מה את חושבת?`` פנסי גלגלה את עינייה. ``ההורים שלי היו – `מודאגים`, הייתה המילה שבה הם השתמשו – שלא שלחתי את המטאטא שלי הביתה עדיין.``
``תעשי את זה, פאנס,`` אמר דראקו בחדות, מתאים את צעדיו אל הבנות. ``אל תתני להם שום סיבה להיות קשים איתך.``
``למה? הם יעשו מה שהם רוצים,`` התריסה פנסי. ``בכל מקרה – `` והיא הסבה את מבטה פתאום.
``מה?`` שאלה ג`סיקה.
``טוב, יש סיכוי שאשאר בקבוצה, לא?`` היא אמרה בקול רם.
``פאנס...`` התחילה מיליסנט.
``לכי על זה!`` אמרה ג`יני.
הסלית`רניות עצרו בבת אחת ובהו בה.
``מה?`` היא דרשה. ``למה לא? היא מדהימה והיא אוהבת את זה ואם היא תמשיך היא תוכל לשחק בשביל אנגליה, אפילו אם הקבוצה הקטנה שלנו לא תצליח!``
הן המשיכו לבהות בה. פנסי נראתה זהירה, כאילו שציפתה מג`יני לסיים את דבריה ב"ולמרות כל זה...``
``בלי להעליב, וויזלי, אבל אני לא חושבת שאת מבינה את זה,`` אמרה מיליסנט, למרות שיאמר לזכותה שהיא השאירה את הטינה בקולה ברמה המינימלית.
``מה? מה אני לא מבינה?`` התפרצה ג`יני, מסתובבת אליה בכעס. ``שחלק מההורים שלכן עובדים עם אתן-יודעות-מי ושהם ינשלו אתכן ושלכולכן הייתה ילדות קשה? כן, שמעתי את זה כבר. אז מה? אתן עומדות להמשיך לתת להורים שלכן לנהל לכן את החיים? שתיכן,`` היא הצביעה אל פנסי ומיליסנט, ``מבוגרות עכשיו. הגיע הזמן להתחיל לבחור בשביל עצמכן. וזו לא ממש החלטה ענקית בהשוואה לחלק מההחלטות שאולי תצטרכו להחליט בעתיד הקרוב. מרלין, יש לכן הזדמנות לשחק! למה לעזאזל אתן עומדות כאן?``
דראקו התרשם בניגוד לרצונו מהנאום שלה. הוא ראה שהיה לה רושם דומה על פנסי. אננדה וג`סיקה נראו מזועזעות מכך שהיא העזה לדבר כך אל או בנוכחותן של שתיים מהתלמידות הכי מטילות אימה בבית הספר. מיליסנט נראתה פגועה קלות, כאילו לג`יני לא היה מושג על מה היא מדברת.
באמת לא היה לה, דראקו היה חייב להודות, אבל באותו הזמן היא צדקה. זו באמת הייתה החלטה קטנה יחסית. הוא ידע למה היא התכוונה; המלחמה תכריח את כולן לבחור בין הדם שלהן לבין האידיאלים שלהן. מה שג`יני כנראה לא הבינה זה שההחלטה לשחק בקבוצה הזו היא הצעד הראשון בדרך מסוכנת. זו תהיה ההתרסה הראשונה – וברגע שההתרסה הזו תובע, לא תהיה דרך חזרה.
``בשביל גריפינדורית, את מדברת בהיגיון, וויזלי,`` אמרה פנסי לאט, מביטה בג`ינג`ית בזהירות. היא הפנתה את מבטה אל דראקו כשהרעש שהקימו שאר הקבוצה בעודן עולות למגרש נשמע מאחוריהן.
דראקו עקב אחרי הבנות אל היציע והתיישב בין ג`יני לאננדה. בת דודתו עדיין הביטה בג`יני, הבעת פניה לא ניתנת לקריאה.
ג`יני בעצמה נראה די זחוחה.
``למיל יש נקודה, את יודעת,`` הוא מלמל אליה. הוא צפה בג`ולס ובונז מעבירות חימום לקבוצה. ``את באמת לא מבינה איך ההחלטות שלהן ישפיעו על העתיד שלהן.``
``אולי לא,`` אמרה ג`יני. ``אבל אני יודעת שאני צודקת – אתם כולכם יכולים להמשיך לתת למישהו אחר לנהל לכם את החיים או שאתם יכולים לקחת את החיים שלכם בידיים ולהתנהג כמונו, הנורמלים והעניים, שעובדים בשביל לחיות בעולם האמיתי. קשה, אולי, אבל בהחלט יותר טוב ממה שאתם עושים עכשיו.``
``ומה זה?`` שאל דראקו, מרגיש התחלה של כעס בקרביו. באמת לא היה לה מושג –
``לבחור במה שקל, במקום מה שנכון,`` היא אמרה בשקט. ``תאמין או לא, כולם צריכים לבחור, לא רק אתם הסלית`רנים.``
דראקו זעם עליה פתאום.
``את הרבה יותר מדי תמימה מכדי לומר לנו איך להתמודד עם המשפחות שלנו, וויזלי,`` הוא התריס, שומר את קולו נמוך אבל מכניס ארס לתוכו.
``הו, נכון,`` היא לגלגה. ``אני חיה עם המשפחה המושלמת ויש לי את החברים הגריפיים המושלמים ואף אחד מהמשפחה שלי מעולם לא בגד בי.``
``אח אחד – `` התחיל דראקו.
``ואתה חושב שזה לא ביג דיל?`` היא נהמה, מתיישרת במושבה ומביטה לו ישר בעיניים. היא לקחה נשימה עמוקה. ``תנחש מה הייתה הבחירה שלי, מאלפוי. רק תנחש.``
היא הסתובבה ונשענה חזרה בכיסאה, מתעלמת מג`סיקה, אננדה, פנסי ומיליסנט, שבהו בה.
``אז מה?`` הוא התפרץ, בלי לדאוג אם האחרות ישמעו. ``הייתה לך משפחה לחזור אליה. בכל מקרה, יש לך אחים בכמויות – ``
ידה של ג`יני עפה פתאום ודראקו תפס אותה שנייה לפני שפגעה בפנים שלו. הוא הסתובב כדי להתפרץ עליה, אבל עצר במקום כשראה את המבט על פניה. הוא ראה זעם, אבל גם זיק של משהו אחר – משהו מאוד מוכר.
``הנה ההבדל, מאלפוי,`` היא אמרה, קולה רועד. ``לי, לא כמוך, יש רגשות. עד כמה שאני יודעת, אחי מת ביום שהוא עזב את המשפחה שלנו. אחי התכחש לי. ובכל יום שהמשפחה שלי נלחמת בוולדמורט, גדלים הסיכויים שעוד אחד ימות באמת. אני מסתכנת בלאבד את המשפחה שלי בכל יום. ואני עושה את זה כי זה מה שנכון. אבל אתה חושב שזה קל? אתה חושב שרק בגלל שהמשפחה שלי אוהבת אותי זה מגן עליי מפגיעה? ככל שאני רואה, אני עלולה לאבד הרבה יותר ממך בכך שאבחר במה שנכון.``
היא נעמדה ויצאה בסערה מהיציעים, רוקעת ברגליה במורד המדרגות ופותחת את השער שהוביל אל המגרש. אז היא הסתובבה ונעצה בו מבט מזרה אימים. באותו הזמן הקבוצה כולה כבר עצרה את האימון כדי לצפות בה בדהמה.
``דרך אגב, מאלפוי,`` היא צעקה אליו, ``מה ההורים שלך אמרו על הקבוצה? מתי אנחנו צריכות להתחיל לחפש מאמן חדש?``
היא סבה לאחור ורצה לאורך המגרש, לכיוון הטירה. דראקו צפה בה עוזבת, קרוע בין תדהמה וזעם. לבסוף הוא הבחין שהקבוצה שלו בוהה בו בטיפשות.
``תחזרו לעבודה!`` הוא נהם לעברן. ``יש לנו משחק להתכונן אליו!``
- -
ג`יני נהמה לעברם של כמה תלמידי שנה ראשונה שעברו על פניה, כעסה לא יודע גבולות בעודה רוקעת ברגליה במעלה המדרגות לעבר מגדל גריפינדור. אם היא רק הייתה יכולה להרגע לרגע... אולי אם היא הייתה יכולה להפסיק לראות אדום...
ההתנגשות הבלתי נמנעת הייתה כואבת וכמעט הפילה את ג`יני במורד המדרגות.
``לעזאזל!`` שני קולות קראו בו זמנית. שני גופים כשלו לאחור ושניהם הושיטו ידיים לאחוז אחד בשני כדי לא ליפול. ג`יני גיששה אחר היד כשהיא תפסה את שלה ומשכה את עצמה מעלה.
הארי בהה בחזרה, נראה כועס בדיוק כמוה, אם כי קצת יותר מיושב בדעתו.
``מצטער, ג`ין,`` הוא מלמל, זז כדי לתת לה לעבור. היא ניסתה להסוות את פניה, אבל הוא הביט בה שוב רגע לאחר מכן והיא ידעה שהיא נחשפה.
``היי – את בסדר?`` הוא שאל, צועד אחורה ומביט בפניה בזהירות, שכנראה הסגירו את רגשות האלימות הנוכחיים שלה. הבעתו שלו השתנתה במהירות מעצבנית למודאגת.
``מצוין!`` היא התיזה, פונה כדי לעקוף אותו.
``היי, תרגעי!`` הוא אמר, תופס בכתפיה ומונע ממנה לזוז. היא כמעט נשכה את היד שהונחה ליד עצם הבריח השמאלית שלה, וריסנה את עצמה בקושי.
``הארי, עכשיו זה ממש לא הזמן,`` היא סיננה, מנסה להשתחרר מאחיזתו.
``לדעתי זה כן!`` הוא אמר, נשמע מודאג באמת, ולא עצבני בגלל הזעם שלה. זה לא הפחית אותו.
``תעזוב אותי!`` היא אמרה, מושכת את עצמה אחורה בעקשנות.
``לא עד שתרגעי, לפחות מספיק כדי שלא שתפגעי בעצמך!`` הוא אמר בנחישות. ``אלוהים, ג`ין, כמעט הרגת אותי – שלא לדבר על זה שכמעט הפלת את עצמך במדרגות.``
``אתה עזרת!`` היא אמרה, רועדת מתסכול.
``תתאפסי,`` הוא הורה, בנימה שעליה תמיד חשבה כקול "הגיבור של עולם הקוסמים" שלו. היו ימים שבהם היא הייתה נדהמת ומתעלפת בגללו. זמן מסוים לאחר מכן הוא הצית בה כבוד ונאמנות. עכשיו הוא גרם לה לרצות להכות אותו.
``אני יכולה לכעוס אם אני רוצה!`` היא סיננה, מתפשרת על לנעוץ בו מבט מזרה אימים מאחר שהוא לא הרפה את אחיזתו והיה הרבה יותר חזק ממנה.
``ברור – אבל את לא עומדת להרוס חצי מהטירה בתהליך,`` הוא אמר בנוקשות כמעט מפחידה. ``קדימה, ג`ין – את יודעת כמה זה עזר לי לפני שנתיים.``
ג`יני לעולם, אף פעם לא תשכח את השנה הרביעית שלה, שאת רובה בילה הארי בזעם מתגבר, גם בהוגוורטס וגם בכיכר גרימוולד 12. היא זכרה את התקפי הזעם הרבים שלו, שנשמעו אפילו מעל צווחותיה של גברת בלק. היא זכרה את ההבעה הזעופה והקודרת שהוא עטה עד ביקורם במשרד. לאחר מכן הוא היה שקט ומסוגר; עייף, לא זועם; עגום, לא נקמני.
היא מעולם לא הייתה מצפה מהארי של השנה ההיא לומר לה להירגע.
בלי לשים לב, היא החלה לקחת נשימות עמוקות, מרפה במודע את אגרופיה. הוא צדק לחלוטין – הייתה לה כל זכות לכעוס, אבל לפעול על פי הכעס היה שגוי. היא ניסתה להיזכר בערפול חושים מה הכעיס אותה כל כך; היא הופתעה קלות כשהבינה שהיא שכחה בלהט זעמה. היא חשבה לרגע, ולמרות שלהאשים את דראקו היה הדחף הראשון שלה, היא הבינה גם שזה כנראה היה קשור איכשהו למשפחתה ולתסכול שלה מכך שהם אסרו עליה לעשות משהו שהיא רצתה נואשות לעשות.
``זה יותר טוב,`` אמר הארי כמה רגעים לאחר מכן, כשעמוד השדרה שלה נרפה ונשימתה הואטה. ידיו צנחו והוא תחב אותן בכיסיו. ``אז – רוצה לדבר על זה?``
``לא – כן – לא`דעת,`` היא מלמלה, בוהה בעייפות באוויר מעל כתפו ומרגישה את זעמה מבעבע. ``אני ממש רוצה להרביץ למשהו.``
הארי חייך חיוך קלוש.
``אני מכיר את ההרגשה הזאת,`` הוא אמר, בחיוך של גינוי עצמי. ``אז בפעם אחרת?``
היא הביטה מעלה אליו וחשבה לרגע.
הוא מכיר את המשפחה שלך – הוא יבין, היא חשבה.
אבל כל הרעיון של מאלפוי בתור המאמן שלך... צייץ חלק אחר בראשה. את לא רוצה להסגיר מידע, נכון?
``זה לגבי קווידיץ` עם מאלפוי?`` הארי בעל-התפיסה-החדה-מדי שאל כשהיא לא ענתה מיד.
``כן,`` היא אמרה, באנחה, שוקעת מטה לישיבה על המדרגות. הוא הצטרף אליה בשתיקה, בבירור מחכה שתרחיב.
``זה פשוט – `` היא עצרה, אבל זה התפרץ החוצה בכל מקרה. ``ההורים שלי לא מרשים לי לשחק בקבוצה.``
``הו,`` הוא אמר. היא הבחינה שהוא לא נשמע יותר מדי מופתע, ונמנע מלהביט בה.
``קיבלתי את המכתב אתמול,`` היא אמרה בזהירות, צופה בהבעה שלו.
``הא,`` הוא אמר.
``הארי – לא ידעת שהם עומדים לשלוח מכתב, נכון?`` היא שאלה בחשדנות. אם היה לו כל סוג של קשר לזה...
ראשו נורה מעלה והוא הביט בה בהפתעה.
``לא!`` הוא אמר בכנות. ``אני – טוב, רון הזכיר משהו על זה שההורים שלך לא שמחו יותר מדי כששיחקת בשביל גריפינדור לפני כמה שנים, אבל – לא, ג`ין, באמת! לא ידעתי על זה כלום.``
``אוקיי,`` היא אמרה, מרגישה כאילו היא נרגעת מעט. היא דאגה שאולי הוא כתב להוריה וסיפר להם, בדגש על כך שמאלפוי היה המאמן ושזה לא בטוח. ההבעה על פניו שיכנעה אותה שהוא לא עשה, או אפילו שקל, לעשות משהו כזה. היא הייתה צריכה להזכיר לעצמה שהוא לא אחד מהאחים חסרי הדעת והמגוננים-יתר-על-המידה שלה.
``סליחה שקפצתי עלייך ככה,`` היא אמרה לבסוף. ``זה פשוט – טוב, כל האחים שלי גם הם שלחו לי מכתבים, ואמרו לי לא להתקרב למאלפוי ושקווידיץ` זה מסוכן מדי, במיוחד לשחק עם סלית`רניות, ו...טוב, רון לא היה צריך לשלוח לי מכתב, אבל עכשיו הוא כועס עליי בגלל שהתפרצתי עליו אתמול בערב... בכל מקרה, לא חשבתי שתגיד להורים שלי משהו, אבל...``
``ג`ין,`` אמר הארי, נשמע פגוע מעט. ``אני אולי לא בוטח במאלפוי, אבל אני בוטח בך. אם זה משהו שאת רוצה לעשות ואת חושבת שהכוונות של מאלפוי טובות, אני לעולם לא אנסה לעצור בעדך. אין לי זכות.``
זה נגע לליבה. זה היה צעד גדול מצידו לתמוך בה, אפילו כשהמשמעות הייתה לשחק אחד נגד השנייה ושהיא תהיה, פחות או יותר, בצדו של האויב שלו. היא ידעה עד כמה הוא תיעב את דראקו והיא לא האשימה אותו. דראקו היה מפלצת.
``תודה,`` היה כל מה שהיא אמרה. בדחף של רגע, היא רכנה אליו וחיבקה אותו. הוא הופתע בבירור, אבל השיב חיבוק מוכנית.
``את לא צריכה להודות לי – אני חבר שלך,`` הוא אמר לה ברשמיות.
``כן, אבל אני משחקת נגד גריפינדור ומאומנת על-ידי מאלפוי – בהנחה שאני אצליח איכשהו לשכנע את ההורים שלי לתת לי לשחק, לפחות,`` היא ציינה, נשענת עליו ומתפללת שהוא לא יתעשת פתאום ויאמר לה להתרחק מיד.
``ואני לא אוהב את זה,`` הוא אמר בכנות. ``אבל ראיתי אותך כשאת משחקת, ג`ין. את נהדרת ומגיע לך יותר ממה שהנבחרת של גריפינדור נתנה לך. אני בטוח שההורים שלך – טוב, הם הגיוניים והם רוצים את מה שהכי טוב בשבילך. בכל מקרה, עד כמה שזה נוגע לי, להכריז מלחמה על הסלית`רנים זה די לא מועיל בימים אלו, אז אני מנסה לצנן את העניינים קצת.``
``אני שמחה,`` היא אמרה בכנות, וחיבקה את כתפיו לפני שהתנתקה. היא עצרה, אבל החליטה לשאול בכל זאת. אחרי הכל, הוא היה מאוד נחמד אליה לפני דקה. ``אז... שמתי לב שאתה לא בדיוק היית מרוצה כשנתקלנו אחד בשנייה. מה קרה?``
פניו, שהיו פתוחות וכנות רגע לפני כן, אימצו הבעה מסוגרת.
``אה, זה כלום,`` הוא אמר בשקט, מביט מטה אל ידיו.
``אתה בטוח?`` שאלה ג`יני, מניחה יד על זרועו.
הוא משך בכתפיו.
``בואי רק נאמר שלהכריז מלחמה על הסלית`רנים ממש לא היה מועיל לאחרונה,`` הוא אמר בחידתיות. הוא הביט בה מזווית עינו. ``בפעם אחרת, ג`ין.``
``בטח,`` היא אמרה, מרגישה מעט מודאגת, אבל באותו זמן ידעה שעם הארי זמן וסבלנות היו התרופות הכי טובות למלנכוליה שלו. אפילו אם הוא לא ידבר איתה, הוא ידבר עם רון או הרמיוני בסופו של דבר. זה מה שהיה חשוב.
``ובכן,`` הוא אמר לבסוף, מחייך קלושות ונעמד. ``הייתי בדרך לספרייה כדי לסיים כמה דברים בהתגוננות מפני כוחות האופל. נתראה אחר כך?``
``בהחלט,`` אמרה ג`יני, מקבלת את היד המוצעת ומושכת את עצמה לעמידה. היא היססה, ואז נתנה לו חיבוק נוסף. ``לפעמים,`` היא אמרה לו ברגש עז, ``אתה טוב יותר מכל האחים שלי יחד. פראטס מטופשים.``
הארי גיחך, חיבק חזרה, ושמט את זרועותיו. ``זה כי אני חכם מספיק להיות מבועת מפנייך כשאת בהתקף זעם,`` הוא הקניט.
``נתראה, הארי,`` היא קראה, בזמן שהוא ירד במדרגות.
``ביי, ג`ין.``
מרגישה קצת יותר טוב, ג`יני חייכה לעצמה ופנתה לכיוון מגדל גריפינדור שוב.
``מתיידדת עם האויב?``
ג`יני נעצרה, והסתובבה לאט.
``זאביני,`` היא אמרה בזהירות.
``וויזלי,`` הוא השיב, פוסע מגרם מדרגות שירד מהקומה הרביעית ומציב את עצמו בדיוק מול המדרגות שבהן התכוונה לעלות.
``מה אתה רוצה?`` היא דרשה, ידייה עפות למותנייה. החלק הטוב היה שהוא לא היה דראקו (שאת ראשו היא רצתה לנתק מגופו). החלק הרע היה שהוא היה סלית`רני עם מנריסמס מאוד דומים לשל דראקו. רקותיה, למרות שהיו רגועות באופן זמני, עדיין זמזמו בציפייה והיא לא הייתה בטוחה איזה סוג של התגרות עלול להצית את זעמה שוב.
``ריב עם מאלפוי?`` הוא שאל בטבעיות, נשען על מעקה ומשלב את זרועותיו.
``לא עניינך,`` היא השיבה. ``מה אתה רוצה?``
``מה גורם לך לחשוב שאני רוצה משהו?`` הוא שאל. הוא ניסה להקניט אותה והיא לא הייתה משועשעת.
``או שתגיד לי או שתעוף לי מהדרך,`` היא אמרה, מתאמצת לשלוט בווליום של קולה.
``בסדר,`` הוא אמר, דוחף את עצמו מהמעקה ונעמד ישירות מולה. ``יש לי הצעה בשבילך.``
``יש לך?`` היא אמרה בזהירות. בכל הצעה מסלית`רני יהיה מלכוד. עדיף לא להסכים עד שתדע בדיוק למה היא נכנסת.
בלייז חייך ביודעין, וג`יני הבינה שהחיוך הזה היה הסיבה היחידה שהיא עדיין עמדה שם. בלייז זאביני היה הסלי`תרני היחיד שאי פעם פגשה שחייך בכנות ועל בסיס קבוע. זה גרם לו להראות קצת יותר אמיתי מכל השאר. בכל מקרה, הוא עשה הרבה בשביל הקבוצה. הוא בבירור היה (לפחות חלקית) בצד שלה.
למרות שאין לך מושג למה הוא דחק בך כל כך לארגן את הקבוצה, קול שקט הזהיר באחורי ראשה.
``יש לי,`` ענה בלייז לשאלתה. הוא עצר בטקטיות. ``אני מבין שאת... לא מסוגלת באופן זמני להתאמן עם הקבוצה.``
ג`יני התקשחה ולא ענתה.
``אה,`` אמר בלייז בניד ראש. ג`יני הבינה לפתע שהוא רק ניחש ורצתה להכות את עצמה על כך שנתנה לו את התשובה כל כך בקלות. ``הנחתי שעל זה היה הריב עם דראקו.``
``איך אתה... צותתת לי ולהארי?`` היא דרשה.
הוא משך בכתפיו.
``ובכן, עשיתם הרבה רעש וחיפשתי אותך בכל מקרה,`` הוא אמר לך. ``שמעתי מספיק.``
``נהדר,`` היא מלמלה.
``תראי, אל תדאגי בנוגע לזה,`` הוא אמר בחוסר סבלנות. ``יש לי... הזדמנות להציע לך.``
``איזה סוג של הזדמנות?``
``בניגוד לאמונה הרווחת, אני לא כל כך גרוע בקווידיץ` בעצמי,`` הוא אמר, מילותיו זהירות ומחושבות. סלית`רני טיפוסי! הוא המשיך. ``למעשה, אני מתאמן לבדי – רק בשביל הכיף, ראוי לציין – כשאין שום קבוצה שמתאמנת.``
גבותייה של ג`יני נורו מעלה. בלייז משך בכתפיו.
``זו פעילות גופנית טובה,`` הוא הזכיר לה. ``לא הייתי נראה טוב כמו שאני נראה אם לא הייתי מתאמן קצת כל יום.``
``והוא גם צנוע,`` מלמלה ג`יני, לא מצליחה למנוע מחיוך קטן לעלות על פניה.
``למה לטרוח? שנינו יודעים שזה נכון. בכל מקרה, אני יודע שאת לא יכולה להתאמן, להתחרות, או להשתתף בכל סוג שהוא של פעילות-קבוצתית בשום דרך – נכון?``
``נכון – אז?``
``אז – תתאמני איתי כדי להישאר בכושר עד שמישהו יכניס היגיון בהורים שלך,`` הוא אמר, כאילו זה היה הפתרון המובן מאליו.
``מ – מה?`` אמרה ג`יני, בוהה בו בתדהמה. מכל ההצעות שלהן ציפתה, זו בהחלט הייתה האחרונה.
``מה, את חירשת?`` הוא אמר, נראה עצבני. ``את צריכה להתאמן בקביעות אם את רוצה להישאר ברמה של הקבוצה. אם תתאמני איתי, את לא מתאמנת עם הקבוצה באופן טכני. מה שאנחנו עושים בהפסקות ואחרי השיעורים זה העסק שלנו.``
לג`יני היה דחף פתאומי ומשוגע לצחוק על ההרמז המיני האפשרי במילותיו. היא התכוונה לשאול אותו אם הוא מבין מה הוא מציע לה, אבל מה שיצא מפיה במקום זאת היה, ``מה יוצא לך מזה?``
``את לא אחת ששוקלת מילים, נכון, וויזלי?`` הוא אמר בהנהון מאשר. ``מצוין – את לומדת להתעסק עם סלית`רנים. זה עשוי לעזור לך להתמודד עם דראקו יום אחד בלי להיכנס לזעם חסר מעצורים.``
היא פתחה את פיה בהתגוננות, אבל הוא הקדים אותה.
``אל תטרחי – שמעתי איך שניכם מתנצחים בכל פעם שאתם במרחק שמיעה אחד מהשנייה,`` הוא אמר, מנופף בידו בביטול.
``איך – תשכח מזה, אני לא רוצה לדעת איך אתה כל כך מעודכן,`` היא אמרה באנחה. ``אבל אני כן רוצה לדעת מה יוצא לך מזה.``
הוא הביט מטה אליה בהרהור, בבירור מנסח את תגובתו בזהירות.
``אני צריך את עזרתך,`` הוא אמר לה לבסוף. כשהוא לא הרחיב, ג`יני שילבה את זרועותיה.
``עם מה?`` היא שאלה בחשדנות.
``בחורה, למען האמת,`` הוא אמר בחדות.
זו לא הייתה התשובה שלה היא ציפתה – הוא היה מלא בהפתעות. ``מי?`` הייתה השאלה הברורה.
``הייתי מעדיף לשמור את זה לעצמי נכון לעכשיו,`` הוא אמר בפשטות. ``אצטרך לומר לך בסופו של דבר, כמובן, אבל אני מעדיף לשמור את הבושה לעצמי עד אז.``
``אז – איך אני אמורה לעזור?`` היא דרשה.
``זה פשוט – את בבירור מאוד מתמצאת בהיגיון נשי, אז את הולכת לעזור לי להבין אותו,`` הוא אמר לה.
``אמ – `` היא חשבה על כך לרגע, אבל לא ממש יכלה לראות משהו שהייתה יכולה להפסיד בסידור. ``אוקיי, בטח – אני אנסה.``
על פניו הפציע עוד אחד מהחיוכים ההורסים, כנים לחלוטין, וכמעט-מטורפים שלו.
``את מתוקה, וויזלי,`` הוא אמר, מריץ יד בשיערו. מסיר את היד מראשו, הוא הציץ בשעון היד שלו. ``מרלין, אני מאחר לריתוק.``
``למה שזה יפריע לך?`` היא רצתה לדעת.
``אתה לא מאחר לריתוק עם סנייפ אלא אם כן יש לך משאלת מוות,`` הוא אמר לה, צועד מסביבה ואל גרם המדרגות שלמטה.
``אלא אם כן אתה סלית`רני,`` היא אמרה בהדגשה.
``את צוחקת? ההבדל היחיד הוא שבמקום לרתק אותי לכל החיים כמו שהוא עושה לכם, הוא ימצא את העבודה הכי גרועה שהוא יכול לחשוב עליה ויכריח אותי לעשות אותה במשך כפול ארבע מהזמן שהריתוק היה אמור להיות במקור.``
``אני מבינה,`` מלמלה ג`יני, חיוך קטן חוצה את פניה. ``אז – מתי נתחיל?``
``היום, אם תרצי,`` הוא אמר. ``אני מתאמן מיד אחרי ארוחת הערב הלילה. אף אחד אחר לא שריין את המגרש.``
``אפגוש אותך בשבע?``
``לא הייתי מחמיץ את זה לעולם.`` הוא העניק לה חיוך שחצני בהחלט לפני שהסתובב וצעד במורד המדרגות.
היא צפתה בו הולך ואז הסתובבה במהירות ועלתה במדרגות לעבר הקומה השביעית. היו לה מספיק מפגשים עם בנים ליום אחד.