מעשה ברבנית רחל והרבנית שרה והרבנית רבקה והרבנית חסיה והרבנית כרוביה והרבנית מושית והרבנית רינה שהיו מסובות בדירתה של הרבנית רבקה בבני ברק לקפה ועוגה של יום חול.
הקפה היה משובח והעוגה אפילו משובחת ממנו כך שלראשונה בתולדות הבלוג לא דיברו הרבניות ביניהן אלא קיימו את המצווה "אין משיחין בשעת הקפה והעוגה" ושקעו אישה אישה בעוגתה בדממה.
לפתע הפרה את הדממה יללה נוגה.
שאלה הרבנית רחל: "מה פשר יללה זאת? האם תינוק בוכה באחד החדרים?"
ענתה לה הרבנית שרה: "נראה שזמן רב לא שמעת תינוק בוכה... אם אוזניי אינן מטעות אותי, שמענו כעת יללה של חתול"
שאלה הרבנית רחל בתמיהה מעורבת בחלחלה: "האם יש חתול אחד החדרים?"
ענתה לה הרבנית רבקה: "חס וחלילה! חתול הוא כידוע חיה טמאה וכף רגלו לא תדרוך בדירתי! מן הסתם היללה נשמעה מבחוץ!"
אמרה הרבנית חסיה: "אכן יש חתולים רבים בבני ברק עירנו הקדושה. בעיה גדולה היא זאת ואני מקווה שהעירייה תצליח לטפל בבעיה בעזרת השם (ישתבח שמו)"
הנהנו כל הרבניות בהסכמה והרבנית כרוביה הוסיפה: "קראתי פעם מאמר שהסביר שהדרך ההומאנית לטפל בבעיית חתולי הרחוב היא סירוס ועיקור, כך שלא יוולדו דורות חדשים של חתולים".
השתעלו כל הרבניות במבוכה והרבנית מושית אמרה: "אני מתפלאת עלייך יקירתי! כיצד את מעזה לבטא מילים אלה בחברה?"
שאלה הרבנית כרוביה: "לאיזה מילים את מתכוונת? דורות חדשים?"
מיהרה הרבנית רינה להסביר (בלחישה ארוכה ישירות אל אוזנה של הרבנית כרוביה) מהן המילים הבעייתיות והרבנית כרוביה הסמיקה כולה והתנצלה: "סליחה... לא ידעתי מה בדיוק המשמעות של המילים האלה... חשבתי שמדובר באיזה טכנולוגיה חדישה של הפרופסורים לחתולים..."
מיהרה הרבנית רינה להסביר (בלחישה ארוכה ישירות אל אוזנה של הרבנית כרוביה) מהן המילים הבעייתיות והרבנית כרוביה הסמיקה כולה והתנצלה: "סליחה... לא ידעתי מה בדיוק המשמעות של המילים האלה... חשבתי שמדובר באיזה טכנולוגיה חדישה של הפרופסורים לחתולים..."
סלחו לה הרבניות האחרות ורצו לחזור לאכילת העוגה בשקט, אבל הרבנית רחל הרגישה צורך להמשיך לדון בנושא ואמרה: "לפגוע בדור הבא של החתולים הוא ללא ספק מעשה לא מוסרי ולא דתי! כותב המאמר שקראת כרוביה יקירתי הוא ודאי אפיקורס להכעיס!"
שאלה הרבנית רחל: "היכן מצינו כי הדת נוקטת עמדה כלשהי בשאלת הרבייה של חתולים?"
ענתה לה הרבנית רבקה בזריזות: "כולנו יודעות כי בספר בראשית כתוב: 'פרו ורבו ומלאו את הארץ'!"
ענתה לה הרבנית רבקה בזריזות: "כולנו יודעות כי בספר בראשית כתוב: 'פרו ורבו ומלאו את הארץ'!"
הקשתה הרבנית רחל ואמרה: "אבל זה נאמר לבני האדם... לא לחתולים"
מיהרה להסביר הרבנית חסיה: " צודקת את כי מצוות פרו ורבו נאמרה לבני האדם, אך שימי לב בבקשה כי היא נאמרה לגויים גמורים ולא ליהודים כשרים".
התעקשה הרבית רחל לא להבין את הסבריה מאירי העיניים של הרבנית חסיה ולכן נחלצה הרבנית כרוביה לעזרתה וסיפקה פירוש מעמיק יותר: "הגויים טמאים הם וגם החתולים טמאים הם. מכך אנו למדים כי מצוות פרו ורבו תקפה גם לחתולים (ולשאר חיות טמאות)."
הנהנו כל הרבניות בסיפוק וחשבו שזהו הזמן לסגור את הסיפור ולעבור למוסר ההשכל, אבל הרבנית מושית הקשתה: "אז מהי הדרך המוסרית והדתית להיפטר מהחתולים המייללים בחצרותינו?"
ענתה לה הרבנית רינה: "תורתנו הקדושה סיפקה את כל התשובות. בספר בראשית כתוב לא רק 'פרו ורבו' אלא גם 'לך לך מארצך וממולדתך'. דברים אלה נאמרו לאברם בזמן שעוד לא היה אברהם ולא היה יהודי על כן קל להבין שהם כוונו לאנשים טמאים ומכאן נובע כי בעקיפין הם כוונו גם לחיות טמאות והחתולים צריכים לעזוב את ארצנו הקדושה וללכת לילל ליד חלונות של גויים שאינם לומדים תורה!"
ענתה לה הרבנית רינה: "תורתנו הקדושה סיפקה את כל התשובות. בספר בראשית כתוב לא רק 'פרו ורבו' אלא גם 'לך לך מארצך וממולדתך'. דברים אלה נאמרו לאברם בזמן שעוד לא היה אברהם ולא היה יהודי על כן קל להבין שהם כוונו לאנשים טמאים ומכאן נובע כי בעקיפין הם כוונו גם לחיות טמאות והחתולים צריכים לעזוב את ארצנו הקדושה וללכת לילל ליד חלונות של גויים שאינם לומדים תורה!"
מחאו הרבניות כפיים בהתלהבות לאת הוקרה על שליטתה של הרבנית רינה בתורתנו הקדושה ובהגיון הברזל המאפיין את העם היהודי באשר הוא והרבנית רחל הוסיפה: "מעניין לעניין... אני חושבת שצריך גם לקצץ את תקציב הגנים הבוטאניים כי בתורה כתוב 'ונתתי עשב בשדך' ולא 'ונתתי תקציב לגנך'."
הרגיעו אותה הרבניות האחרות והבטיחו שיש בממשלה מי שדואג לקיום מצוות תורתנו הקדושה.
מוסר השכל: אין לנו על מי לסמוך אלא על שר החקלאות שבירושלים (לצערנו)
שבת שלום!
והרשומה המומלצת היא – איך היא לא מתחתנת (סיפור לשבת) – בבלוג של גנימדס